אחרי שבוע של משחק תופסת עם הפרקים החמקמקים של הכוכב הבא, אתמול (מוצ"ש) העניינים סוף סוף חזרו למסלולם בפרק האודישנים השביעי העונה (מתוך 666 פרקים, אני מניח). פרקי אודישנים בכלל, ובריאליטי שירה בפרט, תמיד מלווים בדילמה מסוימת שאפשר לצמצם לשתי מילים שכל חייל אוהב לצעוק: עד מתי? מצד אחד הם פרקים מהנים בסך הכל עם דינמיקה קצבית יחסית שמתבטאת בחילוף מתמודדים מהיר. מצד שני, העובדה שהם נטולי כל התפתחות וחיבור רגשי מתמשך הופכים אותם די מהר לעיסה אחידה של מתמודדים שכבר קשה לזכור מי מהם, אם בכלל, היה אי פעם מעניין או מיוחד.

השאלה, אם כך, היא מתי יש לנו יותר מדי פרקי אודישן. בעיניי החוט מתחיל להימתח מרגע שמתחילים לשים לב לתבניות העונתיות שחוזרות שוב ושוב ושוב במהלך כל פרק. למשל, שכל מתמודד שלישי מספר על איך הקורונה דחפה אותו לבוא לתוכנית, או החנופה המוגזמת מצד השופטים לשירי אודישן של אמיר דדון, וכמובן, הנטייה של העורכים לנגן שיר של נטע ברזילי ברקע בכל פעם שמציגים מתמודדת עם עודף משקל מסוים. אם זה בקטע מעורר השראה כי היא אייקון, נסו גם לשים אותה על רקע כל החתיכים הארצישראלים שקרן פלס מריירת עליהם.

יחד עם ההרגלים המוזרים האלו, אפשר לראות תופעות חוזרות גם בקרב המתמודדים, ובאופן נקודתי יותר, תופעות שהשופטים ממש אוהבים. למשל את המתמודדים שלוקחים שיר קצבי ומפשיטים ממנו את ההפקה לגרסה אקוסטית-בלדית יעני מרגשת. מצטער, אני לא קונה את זה כיותר מסתם סימון של המתמודד שהוא – או ברוב המקרים היא – אלק אינדי. הביצועים של הילוקי ל-"זוט עני" ושל אודליה רנד ל-"אוטו זבל" הם דוגמאות טובות, אבל אני בטוח שגם בפרקים הבאים יצוץ איזה מישהו שיפנק אותנו בגרסה אקוסטית נרגשת ל-"מועבט". קרן פלס תתמוגג מזה.

מעבר לכך, יש את התופעה שאגדיר בתור "אפקט רביב כנר", על שם הכוכב שנולד בעונה שעברה ומאז זינק הישר לפלייליסט. אלו ההימורים הבטוחים ביותר עבור "הכוכב הבא", זמרים בעלי קול דרמטי צלול שמתחרעים על שירי אמיר דדון (כאמור, בחירה אהובה מאד על השופטים) וקולעים בדיוק לאמצע הדרך של האוזן הישראלית. זה לא אומר שהם רעים – אם כבר ההיפך, זה לא פשוט לפגוע בול באמצע – אבל הם בהחלט לא מביאים שום דבר רענן למוזיקה. סהר טוויטו למשל, שההמיס את האולפן בביצוע באמת מצוין ל-"כל יום את נס", הוא זמר נהדר ששמענו לא מעט כמוהו, ויש סיבה לכך שהוא כבר עבד עם כמה מוזיקאים מנוסים (אליעד, חן אהרוני) ואפילו השתתף בעונה העשירית של "כוכב נולד".

אני מניח שזה מה שקורה כשמתמקדים יותר במתיחות שלא היו עוברות את אשטון קוצ'ר ובשיר הנקמה של שירי ונינט (נו, לפחות זה היה די מצחיק) – מפספסים קצת מהאדג' שעוד איכשהו נבנה במהלך העונות הקודמות. בעונה יותר פרועה היו יכולים להכניס סוס שחור כמו זיו שחר, שאמנם בחר בשיר לא מוצלח לאודישן ("כשזה עמוק") אבל גם דרכו הצליח להראות גוונים של כישרון ענק. מה גם, ולא שמעתם את זה ממני, האדום הראשון שסטטיק ובן אל נתנו העונה אחרי שבע פרקים גרם להם לפספס יוצר יוצא דופן. רק שמעו את השיר המקורי "מונוכרום", שהיה יכול להעביר אודישן גם בעונה כזו.

"אנחנו מחפשים את הכוכב הבא, לא את הפוטנציאל הבא", אמר אמדורסקי לפני שהוא שם אדום נוסף והגדיר בכך את הבעיה של העונה הנוכחית. אם הסיכון המקסימלי שאתם מוכנים לקחת זה הילוקי, אז "הכוכב הבא" חוזרת על טעויות "כוכב נולד", שהפכה למפעל יצור גנרי שמשחזר נוסחאות. הכוכבים הגדולים שיצאו מהתוכנית בשנים האחרונות, כמו גם לפחות שניים-שלושה מהשופטים, הצליחו דווקא כי הם שברו את התבנית המוכרת.

אם אלה-לי הייתה מגיעה השנה, האם היא היתה עוברת אודישן או שהיו אומרים לה שזה מוזר מדי מכדי לשים עליה מליון שקל? האם נטע ברזילי והסאמפלר שלה היו מקבלים האזנה רצינית או שהיו מעירים לה על בחירת השיר המוזרה ואומרים להתראות? לא יודע, אבל אני יכול להגיד בוודאות שלה, כנראה, לא היו שמים ברקע שיר של נטע ברזילי.

• המסך
• ריאליטי
• קשת
• הכוכב הבא