אדומים בלי בושה: הגיע הזמן להתחיל להעניש את השופטים

ישנם הרבה דברים מרשימים בעונה הנוכחית של הכוכב הבא: ביצועי הלהקה של תמיר גרינברג, המעבר בין השפות של ואלרי חמאתי, מספר הפעמים פר תוכנית שאיתי אומר "וולקאם" וכמובן, מגוון הדרכים היצירתיות בהן הצליחו להכניס מגוון סלבז לתוכנית. מעבר לפרקטיקת השופטים האורחים היה לנו את רצף הדואט בהפתעה, את מגוון קרובי המשפחה של המתמודדים שהם גם במקרה סלבז, את אוראל צברי במתיחה ועכשיו, לקראת מצעד האורחים של הגמר, גם פרק שמוקדש כולו לחנן בן ארי.

לא המנעד הכי רחב בשכונה. חנן בן ארי ב"הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת12)

חשוב לציין, המסורת של הקדשת פרק שלם לקאברים של יוצר ישראלי פעיל היא דווקא נחמדה מאוד, גם אם קצת מזכירה ערבי מחווה לקקנים שבעבר היו משודרים בערוץ 1, אבל הבחירה בבן ארי היא מעט מוזרה, במיוחד ביחס לעונה שעברה בה התמקדו ביצירותיו של עידן רייכל. ראשית, מדובר ביוצר שפרץ בסך הכל לפני חמש שנים, ולמרות שגוף העבודה המכובד שלו מספיק לעשרה שירים, זה בהחלט לא מספיק כדי לייצר את המגוון שתוכנית כזו דורשת. שנית, יש דיסוננס מאוד מוזר בלצפות בכל המתמודדים, המנחים והשופטים משתפכים על כמה בן ארי אדם צנוע בלב פולחן אישיות שכזה. ניחא, לפחות לא הביאו אותו על תקן מסך בהפתעה.

שובו של הכיסא האדום. כיף כיף כיף (צילום מסך: קשת12)

הבשורות הטובות הן שהכיסא האדום חזר, ואני חייב להודות שזה החלק האהוב עלי בתוכנית. הפורמט הופך להרבה יותר מעניין כשמעמד ההדחה מרחף מעל המתמודדים באופן ישיר שכזה, בניגוד לייבוש הטלוויזיוני של לעמוד בשורה ולהמתין שיקריאו את השם שלך. מעבר לזה, הפורמט של הכיסא האדום השתפר פלאים כשהוא מגיע בשלב כזה מאוחר, אז לא צריך לחכות 20 מתמודדים ושני פרקים עד שמגלים מי מודח. חמישה ביצועים, פרק אחד, יש לנו מודח. מושלם, הלוואי בכל ריאליטי. 

לא רצינו להיפרד ממנה. מעיין בוקריס ב"הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת12)

בהתאם, זה השלב שבכל עונה מייצר את הדרמה הכי טובה, וגם הפעם הכיסא לא אכזב עם מה שהתנקז לקרב צמוד בין אנאל משה למעיין בוקריס, כשהאחרונה הודחה מהתוכנית. קשה להגיד על מתמודד כלשהו בשלב הזה שחבל שהודח, כי התחרות באמת צמודה (אלא אם היו מדיחים לי את שי המבר ואז אוי אוי אוי לכם), אבל ההדחה של מעיין הרגישה קצת משום מקום. היא היתה אחת המתמודדות היותר חזקות בתוכנית, ובכל פעם שנתנו לה לעשות מה שהיא רוצה (כלומר, לא דואט או קאבר שנכפה עליה) היא הגיעה לאזורי ה-90 אחוז. הניסיון להתאים שיר של בן ארי לסגנון הגדול שלה באמת היה בעוכריה, ולא סתם השופטים ציינו את בחירת השיר כפקטור לאדומים. אם הייתה לה אפשרות בחירה מגוף יצירה שכולל יותר משני אלבומים אני בטוח שהיא היתה יכולה לבחור יותר טוב. 

תוצאותיה של ביקורת לא מוצלחת. "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

 ובשולי הדברים, אולי בעצם בליבם, הגיע זמנם של השופטים לרדת מהביקורת הכי מצוצה מהאצבע: "לא נגע לי בלב" ועוזריהם. כל גרסה של הקשקוש הרוחניקי הזה ("לא הגיע אלי/לא הרגשתי/לא התרגשתי" וכן הלאה) היא בעצם רק תירוץ ללא לעשות את עבודתם, וזה לא מקרי ששופטים שלרוב נותנים כחול אוטומטי ומתקשים להסביר את האדומים שלהם (אני אפילו לא אטרח לזייף שיעול ולהסתיר שאני מדבר על איתי וקרן) חוזרים שוב ושוב על המנטרה הזו. 

מצטערים, פשוט אי אפשר בלי תמונה של שי המבר. שי המבר ב"הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

כן, ברור, עולם המוזיקה זה עולם רגשי ואין ספק שחלק משמעותי מהביצוע נמדד גם בכמה הוא הצליח לגעת בלב המאזינים, אבל בשביל זה יש את הצבעת הקהל, לא אתכם אנשי מקצוע. נסו להסביר במילים, כמו ילדים גדולים, מה בדיוק היתה הסיבה שהשיר לא נגע. יש אלף ואחת דרכים לתאר פרפורמנס, לא הגיוני שאמדורסקי משתמש באלף והשאר באחת. לפעמים זה מרגיש לי כמו תירוץ כדי לא להגיד "אני לא אוהב אותך", ולא רק שהיעדר הסבר כזה דופק את המתמודדים, שנשארים עם ביקורת ריקה מכל ערך, אלא גם לא מתווך לצופים כלום ושום דבר.  רוצים לשים אדום? מצוין, אבל אם לא הצלחתם להסביר אותו ראוי שתאבדו את זכות ההצבעה בביצוע הבא.