הלו, תתעוררו: אנחנו חייבים לקחת אחריות על העולם שנשאיר אחרינו
נטע אחיטוב מ"הארץ", מעיתונאי הסביבה הבולטים בישראל, מפצירה בנו להביט במראה ולשאול: אנחנו עושים כל מה שאפשר בשביל הילדים שלנו?
אני מביטה בילדים משתעשעים על מתקני גן שעשועים תל אביבי. שניים מהם שלי. כולם נדמים חסרי דאגות, אך זה מפני שאין להם מושג איזה עולם קשה יהיה התפאורה לעתיד ילדיהם – חום קיצוני; אוקיינוסים שעולים על גדותיהם ומאלצים תושבי ערים שלמות להתפנות, גם את תושבי תל אביב־יפו; זיהום כל מקורות המים; אוויר אביך ושורץ כימיקליים; אפס חיות בר בטבע; מחלות איומות שנובעות מצפיפות אנושית בלתי נסבלת.
העתיד הקרוב יהיה כה קשה למחיה, שאני תוהה אם זה בכלל מוסרי להוליד ילדים למציאות אכזרית שכזאת. ואין מדובר על ניני הנינים של ילדינו, אלא על שנות בגרותם של הילדים שלנו. שנת 2030, עוד 12 שנה בסך הכל, נחשבת לנקודת אל חזור קטסטרופלית שאחריה דבר כבר לא יהיה נעים כשהיה. מאחר שילדיי כבר הובאו לעולם, הדיון המוסרי לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי עכשיו, כשהם כבר כאן, הוא האחריות העצומה לשפר מעט את העתיד הקודר שצפוי להם ולבני דורם.
עוד כתבות מעניינות:
למה משבר האקלים לא מכניס אותנו לפאניקה
מה יעשו שינויי האקלים לתל אביב?
את האחריות הזאת אני לוקחת במלוא הרצינות. אנחנו חיים בעיר (האפשרות הכי סביבתית), אין לנו מכונית פרטי ואני טבעונית. אני יודעת, טבעונים הם מרגיזים, מטיפים ונודניקים. מכירה את הטיעונים. ובכן, אני לא כזאת, ואם טבעונות מלאה קשה לכם לכו על ארוחה אחת ביום, לכו על הכלל שעד שש בערב אתם טבעונים ואחר כך לא, לכו על טבעונות באמצע השבוע ועל קרניבוריזם משוגע בסופי שבוע – מה שמתאים לכם ויגרום לכם להפחית אכילת בעלי חיים או מזון שיצא מגוף של בעל חיים. בפעולה הקטנה הזאת אתם משפרים את הזיהום של האוויר, הקרקע והמים ועל הדרך עושים עוד כמה דברים טובים, והנה עוד פרדוקס סביבתי, שיושב על הצומת בין ההווה של ילדינו לבין העתיד שלהם: עם כל צעצוע פלסטיק מטופש או בגד מהמם שאתם קונים לילדיכם או לכם, אתם כורים עוד סנטימטר בארון הקבורה הסביבתי של עולמם, כי ייצור פלסטיק וטקסטיל הם האימ־אימא של הזיהומים, אז בבקשה קנו קצת פחות.
את ההכחשה של שנות ה־90 לגבי התחממות גלובלית מחליפה היום אופטימיות טכנולוגית – "טוב, מה את דואגת? נצליח לצאת מזה איכשהו. כבר ימציאו משהו". אני מקווה שכולם צודקים ואני טועה, ואולי אחת הילדות שאני מביטה בה עכשיו משחקת בגן השעשועים היא שתמציא את הדבר שיציל את ילדינו מאבדון, ובכל זאת אפשר להקל עליה מעט את המלאכה בכך שנחריב קצת פחות.