זה מתחיל כמו סרט שוד בנק. ואז יוצא לטיול בין סוגים של קולנוע

אם אי אז, בימי הגל החדש הצרפתי, קלוד שברול, ז'ק ריווט ורובר ברסון היו כותבים ומביימים יחד סרט על שוד בנק, יש אופציה שהיה יוצא להם משהו כמו "העבריינים". סרטו של רודריגו מורנו, שנבחר לייצג את ארגנטינה באוסקר, מתחיל כמו דבר אחד, ואז יוצא לטיול בין סוגים שונים של קולנוע, ובסוף משאיר אותנו להרהר על ראש גבעה. זה סוף פתוח שמותיר שאלות לגבי מה קרה ומה עוד יקרה, אבל אחרי שלוש שעות של צפייה בסרט אנחנו כבר אמורים לדעת לא לצפות לפתרונות עלילתיים צפויים.

"העבריינים" אינו ניחן בתבנית עלילתית מוכרת, אך רמיזה לכיוונים שאליהם יפנה בדרכו נמצאת בסצנה מוקדמת. אישה זקנה (השחקנית הוותיקה אדריאנה אייזמברג, שהיא אמו של הבמאי) מגיעה לבנק להפקיד צ'ק, והפקידים מגלים שהחתימה שלה זהה לזו של לקוח אחר. בזמן שהם מנסים לפתור את הסיבוך, הכספרית מריאנלה אומרת ש"יש אנשים שיש להם אותן חתימות… ויש אנשים שיש להם אותם חיים". גם העובדה ששני גיבורי הסרט נקראים מורן ורומן רומזת לנו שהם מעין השתקפויות זה של זה. שמו של הבמאי הוא, כאמור, מורנו – ובהמשך נפגוש גם דמויות ששמותיהן רמון, נורמה ומורנה, והעלילה המפוצלת תכלול ואריאציות על אירועים דומים (כולל שימוש מוצלח במסך מפוצל).

שוט הפתיחה מתמקד בחליפה אפורה שמונחת על כיסא, כמו התרוקנה מהאדם שבתוכה. הדימוי הזה של חיים חסרי זהות שייך למורן (דניאל אליאס), שמדי בוקר קם לאותה שגרת עבודה משמימה בבנק בבואנוס איירס. בוקר אחד הוא מנצל את העובדה שעמיתו רומן (אסטבן ביליארדי) נעדר בגלל תור אצל הרופא, ומפלח מכספת הבנק 650,000 דולר.

כפי שנחשף בטריילר, מאוחר יותר באותו יום הוא פונה אל רומן, שאותו הוא מכיר רק באופן שטחי ביותר, ומבקש ממנו לשמור על הכסף. לטענתו הוא מתכנן להסגיר את עצמו למשטרה, והוא מאמין שיישב בכלא שלוש וחצי שנים. העסקה שהוא מציע לרומן היא שעם שחרורו, השניים יחלקו ביניהם את הכסף חצי חצי. מורן חישב ש-325,000 דולר הוא הסכום המצטבר שהיה מרוויח אחרי 25 שנות עבודה מייבשת נשמה, ועל פי תכניתו בעוד שלוש וחצי שנים הוא ורומן יוכלו להתחיל לחיות חיים שלמים ומספקים יותר מחוץ לבנק (שהצילום מדמה אותו לכלא).

מי פשע? "העבריינים". צילום: יח"צ

כצפוי, המציאות בשנים הבאות פחות פשוטה מכפי שמורן העלה בדעתו, אבל יש להניח שהיא גם לא מתפתחת כפי שאתם מעלים בדעתכם. אחרי שמורן מסגיר את עצמו (ומסתבך בכלא עם אסיר בריון שמגולם על ידי אותו שחקן שמגלם את מנהל הבנק), הסרט מתמקד בעיקר ברומן, שנגרר לסיפור בלי להתכוון. בבנק חושדים בו ששיתף פעולה עם מורן, ורואת חשבון חוקרת מגיעה להפעיל לחץ עליו ועל עמיתיו, מה שמייצר סיקוונס מבדח מאוד. בחפשו אחר מקום להחביא את הכסף, רומן יוצא למסע פיזי ונפשי בחיק הטבע, במהלכו הוא פוגש אישה שאיתה הוא הולך לקולנוע לראות את "הכסף" של ברסון.

ככל שהסרט מתקדם, הסגנון שלו נעשה יותר משוחרר ואידיוסינקרטי, מתובל בהומור אקסצנטרי מחויך. בעצם המבנה שלו, "העבריינים" כמו מדגים את הטיעון של מורן – במקום להיכנע לתבניות מוכתבות הוא בוחר בדרך עצמאית, והיא בהחלט מהנה ומעשירה יותר, אם מתמסרים לה. אמנם היו רגעים שבהם הרגשתי שאפשר היה לקצר קצת, אבל בשום שלב לא חשתי כבדות.

הפסקול הנהדר מורכב מיצירות של בך והרבה אסטור פיאצולה, מה שמייצר תחושה שהסרט הוא מעין טנגו לשני גברים ואישה. יש גם תקליט ויניל מ-1971 של להקת הרוק הארגנטינאית "Pappo's Blues" שעובר מיד ליד ומייצר ציפייה. הציפייה הזאת היא אולי היחידה שנסגרת בסוף הסרט, כששיר מתוכו משולב בפסקול ועושה חשק להתוודע ללהקה.

לסיום אציין שכל השחקנים נענו לגישה העקמומית של מורנו, מהבמאים הבולטים של הקולנוע הארגנטינאי החדש, והם מצוינים. הצחיקה אותי במיוחד מריאנה צ'אוד בתפקיד הכספרית מריאנלה, שאומרת כלאחר יד את משפט המפתח שציטטתי למעלה, ומיד ננזפת על ידי הבוס.
4 כוכבים
Los delincuentes בימוי: רודריגו מורנו. ארגנטינה 2023, 189 דק'