"העיר הזאת שלנו": מה המשמעות של לנהל מלחמה נגד אזרחים?

הביקורת פורסמה במקור באתר "הספוילר", אתר טלוויזיה, קולנוע, מסכים וכיף לעיניים. תראו תראו

דיוויד סיימון הוא האיש שיצר את "הסמויה", הסדרה הטובה בתולדות הטלוויזיה. אז כשסיימון חוזר לעסוק במשטרת בולטימור הציפיות מרקיעות שחקים. לכן נתחיל בתיאום ציפיות. "העיר הזאת שלנו" היא מיני סדרה מסוגת הדוקו-דרמה שסיימון יצר יחד עם ג'ורג' פלקנוס, שותפו לכתיבת "טרמה", "הצמד" וגם "הסמויה". היא מבוססת על ספר עיון מאת העיתונאי ג'סטין פנטון, הבוחן שרשרת של אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות בבולטימור, אחת הערים האלימות ביותר בארה"ב. והנה עוד שם: ששת פרקי הסדרה בוימו על ידי רינלדו מרקוס גרין, הבמאי של "משפחה מנצחת".

הפעם הפושעים הם השוטרים עצמם, והסדרה מתארת את פשעיהם – מעצרי שווא, שתילת ראיות, גניבת כסף מעצורים, סחר בסמים – ואת חקירת האף.בי.איי שהביאה למאסרם ב-2017. במקביל מתנהלת חקירה נוספת על ידי עורכת דין (וונמי מוסאקו מ"לוקי") שמונתה על ידי אגף זכויות האזרח במשרד המשפטים האמריקאי לבחון את תפקוד משטרת בולטימור, בעקבות רציחתו של הצעיר השחור פרדי גריי על ידי השוטרים שעצרו אותו. המקרה של גריי, והמחאה העירונית הרחבה שעורר ב-2015, משמש רק כרקע לחקירה, שמתמקדת בשוטרים אלימים אחרים ובשאלה מדוע הם עדיין מסתובבים ברחובות למרות כל התלונות שהוגשו נגדם. החקירה נועדה לקבוע האם העיריה צריכה לשלם פיצויים לתושבים שנעצרו סתם, רק שמעליה מרחפת האופציה שדונלד טראמפ ייבחר לנשיאות וימנה תובע כללי שיבטל את עצם הרעיון (והוא אכן ניסה לבטל אותו – תוכלו לקרוא על כך בוויקיפדיה).

בין שתי החקירות, שחושפות כשלים סיסטמתיים בתפקוד המשטרה והעיריה, אין קשר עלילתי, והסדרה דורשת ריכוז גבוה כדי לראות איך הכל מתחבר. החלטה מבנית מהותית נוספת היא לספר את הסיפור באופן לא כרונולוגי. הסדרה מקפצת קדימה ואחורה על פני כעשר שנים באופן שנוגד התפתחות דרמטית. ומשום שדמויות החוקרים כמעט אינן מפותחות מעבר לתפקיד שהם ממלאים בחקירה (השוטרים הפושעים יותר מעניינים), אין כאן אף דמות שיכולה לשמש כמוקד הזדהות.

>>יש לנו ריקאפ חדש על הרוצח הסדרתי שרוצה להיות שחקן

סיימון אינו נוהג להקל על הצופים, וכל יצירותיו הטלוויזיוניות אינן ממהרות ללכוד אותנו (ל"הסמויה" התחברתי רק לקראת סוף הפרק השלישי), אלא שהפעם היצירה מתגבשת מבחינה דרמטית רגע לפני שהיא מסתיימת. עם זאת, אני חייבת לסייג ולהוסיף שצפיתי בסדרה ללא תרגום, מה שהקשה על קליטת חלק מהמונחים המהותיים להבנתה, כמו Consent decree, שמתייחס להסדר פיצויים ללא הודאה באשמה.

למרות מה שכתבתי עד כה, זאת הולכת להיות המלצה חמה, כי כל סצנה בפני עצמה – בעיקר אלה המשחזרות את פשעי השוטרים ואת הנזק שהם גרמו לקורבנותיהם המזדמנים – כתובה, מבוימת ומשוחקת לעילא על ידי כל השחקנים, ויש המונים. ג'ון ברנת'ל הבלתי נלאה מרביץ הופעה אגרסיבית וכריזמטית בתפקיד וויין ג'נקינס, השוטר המהולל שעמד בראש יחידה עילית שתפקידה לאתר ולאסוף כלי נשק לא חוקיים. הוא פותח את הסדרה עם נאום מעורר השראה על האופן שבו יש לבצע את המלאכה תוך כדי כבוד לאזרחים ולחוק. רק שבשטח הוא אינו מבצע שום דבר ממה שהוא אומר שם. השוטרים תחת פיקודו נהנים לשדוד יחד איתו סוחרי סמים שהם פולשים לבתיהם או אנשים (שחורים) שהם עוצרים ככה סתם ברחוב. אבל אפילו בסולם הערכי הפגום שלהם ג'נקינס הגזים ואין להם שום בעיה ל"הלשין" עליו ברגע שהם נתפסים ונחקרים.

ג'וש צ'רלס – העורך דין הטוב וויל גארדנר מ"האישה הטובה" – מפתיע בתפקיד השוטר הבריון דניאל הרסל, שנהנה לרסק עצמות של עוברים ושבים. אף אחד לא עוצר אותו, כי במשטרה טוענים שהוא לפחות מבצע את העבודה, בניגוד לשוטרים אחרים שנמנעים מעימותים, בייחוד מאז שאזרחים עם סמרטפונים החלו לצלם אותם ברחוב. דמות בולטת נוספת, שחלקה בדרמה מתברר רק בפרק האחרון, היא של בלש מסור במחלק רצח בשם שון סייטר, המגולם על ידי ג'יימי הקטור (ברון הפשע מרלו סטנפילד מ"הסמויה"). דרך עיניו אנחנו עדים לסצנה בבית משפט, שבה רוב האזרחים שזומנו לשמש כמושבעים משוחררים לביתם אחרי שהם מצהירים שאינם מאמינים לשוטרים ומפרטים את חוויותיהם האישיות במפגשים עם שוטרי בולטימור.

מברון פשע לבלש מסור. ג'יימי הקטור ב"העיר הזאת שלנו". צילום: יח"צ

פנים מוכרות נוספות מ"הסמויה" הוא דילייני וויליאמס, שקודם מתפקיד בלש עצלן במחלק רצח שם, לתפקיד מפכ"ל המשטרה כאן. המפכ"ל החדש קווין דיוויס מוצג כאדם שדווקא משתדל לתקן את מה שקלקלו כל קודמיו, אבל גם מודע לכך שסיכוייו קלושים. את המסר העיקרי של הסדרה מסכם טריט וויליאמס, בתפקיד אורח כבלש משטרה לשעבר, המסביר ש"הכל השתנה כשהם המציאו את הביטוי 'המלחמה בסמים'. איזה דבר אידיוטי להגיד. מה המשמעות של לנהל מלחמה נגד אזרחים? בהגדרה זה מפריד אותנו לשני מחנות מנוגדים. עם מלחמה מגיעה מיליטריזציה של המשטרה. יחידות ימ"מ. חוליות טקטיות. עצור וחפש. ריסוק טוטאלי של התיקון הרביעי לחוקה (המגן מפני חיפוש, פריצה או תפיסה שרירותיים על ידי השלטון). זה כאילו שאנחנו נלחמים בטרוריסטים בארצות זרות".

ריבוי הדמויות פוגם בגיבוש הדרמטי של "העיר הזאת שלנו", אבל הוא גם חלק מהאמירה שלה, בניסיונה לתת פנים לקורבנות המזדמנים (אנשים שאיבדו את עבודתם ואף את חייהם אחרי שנעצרו סתם ונמנעה מהם הזכות להגיש תלונה), ולהמוני האנשים המעורבים בקלקול המערכתי המתמשך. לכן דווקא אחרי שהבנתי איך הכל מתחבר, אני מתכוונת לשוב ולצפות ב"העיר הזאת שלנו".

"העיר הזאת שלנו" (We own this city) , ב-yes, HOT וסלקום TV