נדמה שבשלב הזה, אין ז'אנר יותר אהוב על אמריקה מאשר סדרות משטרה. מנותק מכל טרנד או משב רוח חברתי, סדרות המשטרה שולטות על המסך (במיוחד זה השמרני של הרשתות הגדולות) בערך 4 עשורים, ובשנה האחרונה יצאו כל כך הרבה סדרות משטרה עד שנראה לנו שנגמרו מחלקות משטרה אמיתיות להתבסס עליהן. לכן אנחנו מחפשים דווקא את הסדרות ששוברות מעט את הפורמט, שעדיין פותרות את הפשע עד סוף הפרק (או העונה, תלוי בסדרה), אבל עושות את זה בדרך חכמה או מעניינת יותר. והדרמה הקומית החמודה של רשת CW, שרק עכשיו הגיעה ל-Yes ו-HOT, עושה בדיוק את זה.
>>

"שוטר טוב/שוטר רע" מתמקדת במחלקת המשטרה של עיירה קטנה ופיקטיבית בת 10 אלף תושבים, מה שאומר שאין להם ממש תקציב או יכולת להיות מחלקת משטרה סבירה. הבלשית היחידה לו היקמן (לייטון מיסטר, לעד בלייר וולדרף מ"אחת שיודעת") עוד מצליחה לפתור פשעים מסוימים עם קצת גישה חיובית, אבל זה לא ממש משאב רציני ובטח לא מספיק, לכן היא פונה למפקד המשטרה העירוני האנק הגדול – שהוא אבא שלה – כדי שיביא לה שותף. הבעיה היא שהאנק רוצה להביא לתפקיד את הבן הצעיר שלו, שהוא גם אחיה הקטן של הבלשית. כן, הכל נשאר במשפחה.

בפועל מה שמקבלים זה קומדיית שוטרים-חברים שמבוססת על דינמיקה של אח ואחות, ומתרחשת בתוך דרמה פרוצדורלית בה התעלומה חייבת להיפתר עד סוף הפרק. זה נשמע אולי קונספטואלי, אבל בפועל זה די זורם, והכימיה המעולה בין הבלשית לאחיה הלא מי יודע מה חברתי הופכת את הפורמט העייף למשהו קצת חדש. כמה בדיחות טובות ודינמיקה טובה בין דמויות אקצנטריות, והאירועים המוזרים עוד יותר שהם צריכים לחקור, מציבים את הסדרה בת 8 הפרקים הזו בכיוון טוב, ונראה לנו שהבנו מי השוטר הטוב פה. הוא היה החברים שמצאנו בדרך.
"שוטר טוב/שוטר רע", 8 פרקים, עכשיו ב-Yes וסטינג TV, ב-HOT ונקסט TV

• מה רואים הלילה
• המסך
• משטרה
• שוטרים

עוד לפני שהתמודדנו עם הפשע של "הסמויה", האלימות של "הסופרנוס" או הסמים של "שובר שורות", היתה סדרת ניינטיז אחת שהשיקה את תור הזהב הטלוויזיוני של תחילת האלפיים. כיאה למעמדה, היא הקדימה את זמנה – ולכן גם מעולם לא זכתה להצלחה מסחרית או הפכה ללהיט של ממש – אבל יקירת המבקרים "רצח מאדום לשחור" היא ללא ספק הסדרה שהכי השפיע על השינוי שעברה הטלוויזיה עם סדרות ריאליסטיות, כנות ופשוט טובות יותר. לא מאמינים? תראו בעצמכם, כל עוד אתם מנויים ל-yes.

>>הדוקו על נועם שוסטר אליאסי גורף שבחים בפסטיבל סאנדאנס

בשבוע שעבר עלו 7 העונות של "רצח מאדום לשחור", 122 פרקים (וגם סרט המשך), לצפייה ב-yes VOD, ובאיכות משודרגת – 4K ו-HD. שם תראו את צוות מחלק הרצח במשטרת בולטימור מנסה להעביר תיקי חקירה מאדום (כלומר, תיק פתוח) לשחור (תיק סגור). נשמע די מוכר, לא? רק למי שהתרגל לסדרות CSI למיניהן, ואל תתרגלו, כי החידוש שהביאה הסדרה אי אז ב-1993 היה בגישה מורכבת יותר, ריאליטסית יותר, לסיפורי משטרה – הרבה יותר "הסמויה" מ-"CSI". וזה לא במקרה – הסדרה מבוססת על ספרו של דיוויד סיימון, יוצר "הסמויה", המתעד שנה במהלכה התלווה למחלקת רצח אמתית בבולטימור, מה שגם סיפק לו ניסיון תסריטאי ראשון בחממה הכי טובה שניתן.

בחממה הזו היו הבימאי זוכה האוסקר בארי לווינסון ("איש הגשם"), והיוצרים העתידיים של "האוס" ו"אוז". גם הגישה הויזואלית והקולנועית לסדרה היתה פורצת דרך, עם זוויות מצלמה ועריכה לא שגרתיים, וכמה שיותר ניסיונות לצאת מהקופסה, שהפכו מאוחר יותר לרגעי מפתח בטלוויזיה האמריקאית. בקיצור, מצפה לכם בינג' שיראה לכם את האבטיפוס של כל הטלוויזיה החכמה שאהבתם, לצד קאסט שחקנים יוצא דופן שאת רובם וודאי תזהו מהצלחות בהמשך (חובבי "ברוקלין 99" הולכים להתענג), וכמות הופעות אורח שיפתיעו אתכם בכל עונה – וכל זה, עם טלוויזיה טובה. מוכנים לבינג' בלתי נשכח?
"רצח מאדום לשחור", עכשיו ב-yesVOD

• מה רואים הלילה
• שוטרים
• תור הזהב
• המסך

הביקורת פורסמה במקור באתר"הספוילר",אתר טלוויזיה, קולנוע, מסכים וכיף לעיניים. תראו תראו

דיוויד סיימון הוא האיש שיצר את "הסמויה", הסדרה הטובה בתולדות הטלוויזיה. אז כשסיימון חוזר לעסוק במשטרת בולטימור הציפיות מרקיעות שחקים. לכן נתחיל בתיאום ציפיות. "העיר הזאת שלנו" היא מיני סדרה מסוגת הדוקו-דרמה שסיימון יצר יחד עם ג'ורג' פלקנוס, שותפו לכתיבת "טרמה", "הצמד" וגם "הסמויה". היא מבוססת על ספר עיון מאת העיתונאי ג'סטין פנטון, הבוחן שרשרת של אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות בבולטימור, אחת הערים האלימות ביותר בארה"ב. והנה עוד שם: ששת פרקי הסדרה בוימו על ידי רינלדו מרקוס גרין, הבמאי של "משפחה מנצחת".

הפעם הפושעים הם השוטרים עצמם, והסדרה מתארת את פשעיהם – מעצרי שווא, שתילת ראיות, גניבת כסף מעצורים, סחר בסמים – ואת חקירת האף.בי.איי שהביאה למאסרם ב-2017. במקביל מתנהלת חקירה נוספת על ידי עורכת דין (וונמי מוסאקו מ"לוקי") שמונתה על ידי אגף זכויות האזרח במשרד המשפטים האמריקאי לבחון את תפקוד משטרת בולטימור, בעקבות רציחתו של הצעיר השחור פרדי גריי על ידי השוטרים שעצרו אותו. המקרה של גריי, והמחאה העירונית הרחבה שעורר ב-2015, משמש רק כרקע לחקירה, שמתמקדת בשוטרים אלימים אחרים ובשאלה מדוע הם עדיין מסתובבים ברחובות למרות כל התלונות שהוגשו נגדם. החקירה נועדה לקבוע האם העיריה צריכה לשלם פיצויים לתושבים שנעצרו סתם, רק שמעליה מרחפת האופציה שדונלד טראמפ ייבחר לנשיאות וימנה תובע כללי שיבטל את עצם הרעיון (והוא אכן ניסה לבטל אותו – תוכלו לקרוא על כך בוויקיפדיה).

בין שתי החקירות, שחושפות כשלים סיסטמתיים בתפקוד המשטרה והעיריה, אין קשר עלילתי, והסדרה דורשת ריכוז גבוה כדי לראות איך הכל מתחבר. החלטה מבנית מהותית נוספת היא לספר את הסיפור באופן לא כרונולוגי. הסדרה מקפצת קדימה ואחורה על פני כעשר שנים באופן שנוגד התפתחות דרמטית. ומשום שדמויות החוקרים כמעט אינן מפותחות מעבר לתפקיד שהם ממלאים בחקירה (השוטרים הפושעים יותר מעניינים), אין כאן אף דמות שיכולה לשמש כמוקד הזדהות.

>>יש לנו ריקאפ חדש על הרוצח הסדרתי שרוצה להיות שחקן

סיימון אינו נוהג להקל על הצופים, וכל יצירותיו הטלוויזיוניות אינן ממהרות ללכוד אותנו (ל"הסמויה" התחברתי רק לקראת סוף הפרק השלישי), אלא שהפעם היצירה מתגבשת מבחינה דרמטית רגע לפני שהיא מסתיימת. עם זאת, אני חייבת לסייג ולהוסיף שצפיתי בסדרה ללא תרגום, מה שהקשה על קליטת חלק מהמונחים המהותיים להבנתה, כמו Consent decree, שמתייחס להסדר פיצויים ללא הודאה באשמה.

למרות מה שכתבתי עד כה, זאת הולכת להיות המלצה חמה, כי כל סצנה בפני עצמה – בעיקר אלה המשחזרות את פשעי השוטרים ואת הנזק שהם גרמו לקורבנותיהם המזדמנים – כתובה, מבוימת ומשוחקת לעילא על ידי כל השחקנים, ויש המונים. ג'ון ברנת'ל הבלתי נלאה מרביץ הופעה אגרסיבית וכריזמטית בתפקיד וויין ג'נקינס, השוטר המהולל שעמד בראש יחידה עילית שתפקידה לאתר ולאסוף כלי נשק לא חוקיים. הוא פותח את הסדרה עם נאום מעורר השראה על האופן שבו יש לבצע את המלאכה תוך כדי כבוד לאזרחים ולחוק. רק שבשטח הוא אינו מבצע שום דבר ממה שהוא אומר שם. השוטרים תחת פיקודו נהנים לשדוד יחד איתו סוחרי סמים שהם פולשים לבתיהם או אנשים (שחורים) שהם עוצרים ככה סתם ברחוב. אבל אפילו בסולם הערכי הפגום שלהם ג'נקינס הגזים ואין להם שום בעיה ל"הלשין" עליו ברגע שהם נתפסים ונחקרים.

ג'וש צ'רלס – העורך דין הטוב וויל גארדנר מ"האישה הטובה" – מפתיע בתפקיד השוטר הבריון דניאל הרסל, שנהנה לרסק עצמות של עוברים ושבים. אף אחד לא עוצר אותו, כי במשטרה טוענים שהוא לפחות מבצע את העבודה, בניגוד לשוטרים אחרים שנמנעים מעימותים, בייחוד מאז שאזרחים עם סמרטפונים החלו לצלם אותם ברחוב. דמות בולטת נוספת, שחלקה בדרמה מתברר רק בפרק האחרון, היא של בלש מסור במחלק רצח בשם שון סייטר, המגולם על ידי ג'יימי הקטור (ברון הפשע מרלו סטנפילד מ"הסמויה"). דרך עיניו אנחנו עדים לסצנה בבית משפט, שבה רוב האזרחים שזומנו לשמש כמושבעים משוחררים לביתם אחרי שהם מצהירים שאינם מאמינים לשוטרים ומפרטים את חוויותיהם האישיות במפגשים עם שוטרי בולטימור.

פנים מוכרות נוספות מ"הסמויה" הוא דילייני וויליאמס, שקודם מתפקיד בלש עצלן במחלק רצח שם, לתפקיד מפכ"ל המשטרה כאן. המפכ"ל החדש קווין דיוויס מוצג כאדם שדווקא משתדל לתקן את מה שקלקלו כל קודמיו, אבל גם מודע לכך שסיכוייו קלושים. את המסר העיקרי של הסדרה מסכם טריט וויליאמס, בתפקיד אורח כבלש משטרה לשעבר, המסביר ש"הכל השתנה כשהם המציאו את הביטוי 'המלחמה בסמים'. איזה דבר אידיוטי להגיד. מה המשמעות של לנהל מלחמה נגד אזרחים? בהגדרה זה מפריד אותנו לשני מחנות מנוגדים. עם מלחמה מגיעה מיליטריזציה של המשטרה. יחידות ימ"מ. חוליות טקטיות. עצור וחפש. ריסוק טוטאלי של התיקון הרביעי לחוקה (המגן מפני חיפוש, פריצה או תפיסה שרירותיים על ידי השלטון). זה כאילו שאנחנו נלחמים בטרוריסטים בארצות זרות".

ריבוי הדמויות פוגם בגיבוש הדרמטי של "העיר הזאת שלנו", אבל הוא גם חלק מהאמירה שלה, בניסיונה לתת פנים לקורבנות המזדמנים (אנשים שאיבדו את עבודתם ואף את חייהם אחרי שנעצרו סתם ונמנעה מהם הזכות להגיש תלונה), ולהמוני האנשים המעורבים בקלקול המערכתי המתמשך. לכן דווקא אחרי שהבנתי איך הכל מתחבר, אני מתכוונת לשוב ולצפות ב"העיר הזאת שלנו".

"העיר הזאת שלנו" (We own this city) , ב-yes, HOT וסלקום TV

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• דיוויד סיימון
• הסמויה
• HBO
• שוטרים
• אפרו-אמריקאים