החושך כבר כאן: המשטרה בתל אביב מתנהלת כמו שטאזי

האזרח א' ישב בביתו בשעת בוקר בהירה. לפתע נשמעה דפיקה בדלת. שלושה אנשים בלבוש אזרחי הציגו עצמם כשוטרים מבלי להזדהות. הם פלשו לביתו למרות שלא היה בידם צו. הם ערכו חיפוש למרות שלא היה בידם צו. הם החרימו את מכשיר הטלפון שלו וביקשו להחרים גם את המחשב למרות שלא וכו'. הם דרשו ממנו לבוא איתם אל תחנת המשטרה. הם איימו שייעצר בכוח אם יסרב. הם סרבו לבקשתו לדבר עם עורך דין. הם האזינו בניגוד לחוק לשיחתו עם עורך הדין כשאפשרו אותה מספר שעות אחר כך בתחנת המעצר. הם שאלו אותו אם הוא פעיל שמאל. זה קרה בשבוע שעבר כאן בתל אביב.

הסיפור הזה, שנשמע כאילו הגיע משלטון חונטות מושחת בדרום אמריקה או רפובליקה סובייטית אפלה, הוא המציאות של ישראל 2020 עם ראש ממשלה שמתנהל כמו ראש מאפיה ושר לביטחון פנים שמעודד אלימות שוטרים נגד מפגינים. במצב כזה, אין טעם להתפלץ מכך שהמשטרה נכנסת למוד פעולה של שטאזי ומתנהלת כפורעת חוק. הם רק ממלאים פקודות. מח"ש לא תחקור, ואם תחקור לא תאשים, ואם תאשים זה בטח יסתיים בנזיפה. את האנשים ששלחו את שלושת קלגסי השלטון אפילו לא יחקרו. גם הם בסך הכל עפו על כנפי רוח המפקד.

זו כבר הפעם השנייה החודש בתל אביב שהפיד סוער אחרי ששוטרים עוצרים בביתם אזרחים שלא פשעו בדבר. את אלעד משה עצרה המשטרה בגלל פוסטים ביקורתיים בפייסבוק נגד המשטרה. את פאדי עלואן עצרה המשטרה בגלל שצילם שוטרים עוצרים באלימות קשה מבקש מקלט אריתראי. בשני המקרים בוצע המעצר באופן לא חוקי בעליל וללא עילה סבירה. מטרתם היא להפחיד ולהשתיק. מדובר בפעילות שגרתית בשנים האחרונות, כפי שגילו מפגינים רבים שקיבלו שיחה בהפתעה מהשב"כ או זימון למשטרה שנועד להרתיע אותם מלממש את זכות המחאה שלהם. אם תמשיכו להתעלם מזה יום אחד ידפקו גם בדלת שלכם.

החושך כבר כאן וזה הזמן לבדוק את חשבונות הטוויטר והפייסבוק שלכם: האם כתבתן פוסט ביקורתי נגד המשטרה? האם לקחתם חלק בהפגנות נגד השלטון? האם אתן פעילות שמאל? זה יקרה גם לכם. כאן בתל אביב. בדירה שלכם. ברחוב. מפחיד? זו בדיוק המטרה: לתת לכם סיבה לפחד. לסמן למי שחושבים אולי להרים את הראש שמוטב לסתום. נבואות הזעם על שיטות השיטור בשטחים הכבושים שיגיעו גם לרחובות העיר העברית – מתגשמות אל נגד עיניינו שכבר לא נדהמות משום דבר.

סיפוריהם עוכרי השלווה של אלעד משה ופאדי עלואן קיבלו תהודה ויראלית ברשתות החברתיות, בעיקר כי שניהם דמויות מוכרות יחסית ואהובות מאוד בסצנות שבהן הם מסתובבים. התגובות המזועזעות ברחבי העיר בקושי דגדגו את הרדאר התקשורתי. הם לא הסיפורים היחידים. עיתונות המיינסטרים הפקירה מזמן את האזרחים בכל הקשור לאלימות משטרתית ולא תבוא ממנה ישועה. אנחנו לבד ואנחנו נצטרך להחליט די מהר איך מתמודדים עם רדיפה פוליטית ברמות האלה.

לאן הגענו? כמו שכתב פעם דב אלפון, מה זאת אומרת לאן הגענו, הגענו בדיוק לאן שהלכנו. מדי שנה נשברים שיאים חדשים באלימות משטרתית וטיוחה, האיזונים והבלמים התרופפו והחלידו כבר מזמן, אנחנו לא יכולים להיות באמת מופתעים. ראינו כיצד פועלת המשטרה נגד תושבי יפו הערבים, נגד מפגינים אתיופים וחרדים, נגד מבקשי מקלט ונגד נוער שכונות. עכשיו תורנו. בארצות הברית הציבור כבר הבין מה עושים כשהמשטרה שאמורה להגן עליך כאזרח פונה נגדך. לא נוכל עוד להמשיך ולהדחיק.