פינה מושלמת מול הים ובר שכונתי אינטימי. העיר של איה ליאון

>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

 

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף: הנילוס, שוק הכרמל, מתחם בית הכנסת הגדול, פיתה ג’סמינו (למי שיש כוח לטסטוסטרון), ג'וס פיצה (שלדעתי בין הטובות בעיר), ה-סניף של סופר־פארם ועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברלין ובלוציפר שנגמרו עם פיצה בוטיק בסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין של פליציה: בית לאמנות הצליל. בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם – יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12? המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום  זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה. מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת. לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

 

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.