מקומות לנבור בהם ופאב של קיבוץ. זאת העיר של דרור שר

1. חור בשחור

חנות התקליטים של אלי נתן בשלמה המלך כבר רחוקה מימי הזוהר שלה בתחילת שנות האלפיים, כשהיה אפשר לשלוף שם פנינים אזוטריות מכל העולם עם מדבקה של ארבעה שקלים שדבוקה לקרטון של העטיפה כל כך חזק שצריך להיות מנתח מוח כדי להפריד ביניהם. לחור הולכים בתחילת שבוע כשהארגזים החדשים עוד על הרצפה, לפני המיון למדפים, וקצת שמחים וקצת מודאגים כשמגיע חבר שעלול להביא את השליפה של היום לפניך. אבל מעל הכל, החור זה אלי, איש אנטיפט עם לב זהב (בוא נתפשר על נחושת) שכיף להריץ איתו צחוקים על כל נושא בעולם. והמדבקות, אחרי שמנסים להוריד אותן עם מצית, פן, טרפנטין וכל חומר אחר ידוע לאדם, מגלים שתקליט נדיר עם מדבקה של ארבעה שקלים מהחור רק מוסיף לו אופי וסיפור. שלמה המלך 5

חור בשחור (צילום מתוך אתר האינטרנט של החנות)

2. וינטג'

מספיק לעבור בדלת של חנות הרהיטים בעולי ציון כדי להרגיש סקנדינביה. תומר מביא רהיטי וינטג' מדנמרק משלב אותם בפיסים מדירות ומשרדים של אספנים בארץ ומצליח להעמיד חנות ברמה בינלאומית בשוק הפשפשים שרוב החנויות שהיו בו הפכו כבר מזמן לבר-מסעדה. גם אם לא קונים כלום (וזה קשה) לשבת לשתות קפה עם תומר ומשה, מוקפים באובייקטים מושלמים מחצי המאה האחרונה, זאת תמיד חוויה ששוטפת את הגוף באנרגיה וזורקת אותך להתמודד עם המזרח התיכון שבחוץ קצת יותר חסין. עולי ציון 13

3. ברבוניה בר

חדר עץ קטן וחשוך בצד האפל של בן יהודה הוא עדיין הספוט האהוב עלי להעביר בו שבת בצהריים. ברבוניה בר הוא מקום שאם מרגישים בו איזשהי היררכיה, היא תולדה רק של כמה שנים שרפת בו על כיסא בר. יהיו כאלה שיגידו שמאז שעזרא הלך זה כבר לא אותו דבר, והצדק יהיה איתם כמובן, אבל הקוביות לוקוס לעד ישבו מושלם ליד בירה והוייב דבוק שם לקירות. חוץ מזה שתמיד כיף להיזכר שבעיר של טרנדים והייפ, המקום שמרגיש הכי טבעי ונכון נראה ומתנהג כמו פאב של קיבוץ. בן יהודה 192

ברבוניה בר (צילום: ספי קרופסקי)

4. טריאנגל

קצת פדיחה לעמוד בחוץ מוקף בילדות בנות 16 שמחכות ל"דרופ" החדש, אבל חנות בגדי הוינטג' הכי טובה בעיר שווה את המבוכה. הדגש כאן הוא על אייטיז-ניינטיז על הצד הספורטיבי יותר (תודה לאל חלפו הימים של חולצות סבנטיז עם צווארונים שפיציים), וגם כאן זה הכל עניין של תזמון. הפריטים הטובים נעלמים מהקולב כמה שעות אחרי שהם עולים עליו, אז הטריק הוא לקפוץ לעיתים קרובות ולקוות לעקוץ. המעבר לסנטר לפני כמה חודשים קצת הרס בעיני את הקסם, אבל אני איש קשה. קינג ג'ורג' 69

5. הלפר ספרים

פסאז' קטן באלנבי מוביל למבוך שמכוסה בספרים מהריצפה עד התקרה, זאת כבר התחלה טובה. למרות תחושה של כאוס מוחלט ושיטת תמחור הזויה ומעצבת (למה לתמחר עם אותיות, כשכל אחת מסמלת מחיר, ולא פשוט לרשום מחיר על הספר?), הרבה מספרי האמנות והעיצוב שמככבים בספריה הפרטית שלי נשלפו משם אחרי סשנים עמוסי אבק. אז נכון שאפשר כבר מזמן למצוא הכל באינטרנט ולעיתים קרובות אפילו במחיר יותר טוב, אבל כמו בחנויות תקליטים אין תחליף לנבירה האינסופית ולמקלט שהלפר עם המזגן המקרטע מספק כשהעיר בוהקת ולוהטת בחוץ. אלנבי 87

והריח בחינם. הלפר ספרים (צילום מסך: פייסבוק)

>> בלי גבוה ונמוך. העיר של שף מושיקו גמליאלי (בר 51)
>> חומוס פיוז'ן? למה לא. העיר של מתי נקש (גברת קוטייאו)