לגדל ילדים בהורות משותפת עם פיצריה. זאת העיר של טל לוי טל

1. הבית

"היא גרה ברמת אביב בדירה שכורה". כשהייתי ילדה היה לי חלום מאוד ברור: להיות שחקנית ולגור בתל אביב. אז למדתי משחק ביורם לוינשטיין בשכונת התקווה וגרתי בדירה של ההורים שלי ברמת גן שהרגישה הכי רחוקה מהחלום. כשהעזתי למרוד ועברתי לדירה ברחוב מזא"ה 89 בתל אביב, אבא שלי הפסיק לדבר איתי. הוא נעלב עד עמקי נשמתו על כך שעזבתי את הדירה המדהימה שהוא נתן לי בחינם ברמת גן ועברתי לעיר "איומה" ו”מפחידה" שאף פעם אין בה חניה. בשיא הכעס הוא הצהיר “אנחנו לא נבוא לבקר אותך בחיים!”.
בשבילי, לגור בתל אביב, היה בפעם הראשונה להרגיש בבית. זו העיר שלי, אני מרגישה בה שייכת כמו שמעולם לא הרגשתי בשום מקום אחר. עיר של יצורים ויצורות, האנשים המגוונים ביותר בעולם, עיר שכלום בה לא מובן מאליו. מאז הדירה במזא"ה עברתי 10 כתובות ולבסוף כשנולדו לי הילדים מצאנו את עצמנו עוברים לשכונה שהיא באמת הסוד של העיר הזאת. רדינג 16 זה הבית שאני מתגוררת בו היום עם בעלי ושני הבנים שלי, בשכונת רמת אביב הירוקה. שכונת רכבות של פעם עם המון המון ירוק, פינות של טבע וחורשות קסומות, כמו קיבוץ בעיר עם מרכז מסחרי כמו של פעם וחיי קהילה. אין אין – תל אביב היא החיים. רדינג 16

הסוד הכי חמוד בתל אביב. רחוב רדינג (צילום: גוגל סטריט ויו)

2. פיצה גרונימן

גרונימן 8 (שהתמקם מחדש ברדינג 34) זה הלב הפועם של השכונה. זה מעיין בוטקה משודרג סביב חורשה מדהימה עם עצים ושולחנות פיקניק שמוכר את הפיצה הכי טובה בעיר ועוד המון דברים טעימים, והכל נעשה בכזה שיק וסטייל. המקום מאוד קהילתי, תושבי השכונה מתחילים שם בבוקר עם הקפה – כשאני עושה פגישות עבודה ובא לי להרשים אני נפגשת שם – ובערב יושבים על פיצה ובירה עם הילדים לאור גרילנדות, ויש ערבי ג'אז והקרנות סרטים – מקום מחשמל. מנהלים את המקום הזה שלושה שותפים חברי ילדות ובתכלס אני מרגישה שאני מגדלת איתם את הילדים בהורות משותפת. רדינג 34

3. גברת קוטייאו

שמוליק בעלי ואני חובבים מושבעים של המטבח התאילנדי, עוד מאז הפעם הראשונה שנפשנו יחד בקופאנגן וחטפתי שם "דנגי פיבר" (קדחת איומה). מאז, עם קדחת או בלי, האוכל התאילנדי זה משהו שאני לא יכולה בלעדיו. כשאני אוכלת בגברת קוטייאו, מסעדה שממוקמת בלב שוק הכרמל ליד חנות דגים, אני לא מאמינה שכל הטוב הזה נכנס לי לפה. זה מזכיר לי מקום שמצאנו ליד שוק אוכל בקופנגן, שם עבדו שתי בנות קטנות שדיברו רק תאילנדית. הן הכינו אוכל למקומיים ואנחנו מצאנו את עצמנו חוזרים לשם יום אחר יום. הן היו מגישות לנו את הסום טאם, סלט פפאיה, צופות בנו נחנקים מרמת החריף ונקרעות מצחוק. גברת קוטייאו מזכיר לי בדיוק את עוצמת החוצפה וההדר שהיו לבנות האלה. זה טעים לי ברמה שבא לי לשתוק יומיים כדי לכבד את האוכל. במיוחד הדים סאם – אלוהים, זה לצרוח לשמים "תודה!! תודה על הקדושה!". יום טוב 1

החלום התאילנדי שהתגשם. גברת קוטייאו (צילום: רן בירן)

4. דיזנגוף סנטר

מה נגיד על דיזנגוף סנטר שכבר לא אמרו לפני? אני יכולה לגלות לכם בלי בושה שכשחקנית לא תמיד יש עבודה, ומצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים משוטטת בסנטר, אולי תבוא לי משם השראה לכתוב מחזה, הצגת יחיד או סתם לא להרגיש בודדה. רוב הפעמים זה היה נגמר ב"הכל בדולר" וקנייה של סקוץ' למטבח ועוד כל מיני דברים שלא הייתי צריכה. כרגע אני בעיקר שם במקדונלדס עם הילדים, אבל הסנטר זה בהחלט תל אביב בשבילי. דיזנגוף 50

הכי תל אביב שיש. דיזנגוף סנטר (צילום: דין אהרוני רונלד)

5. צוותא

צוותא היא מעוז הקומיקאים והסטנדאפיסטים. כל מי שמצחיק עבר שם או יעבור שם או עכשיו שם, מנסה חומרים. זה כמו וודסטוק של ליצנים, מקום שהוא בית של אנשים מצחיקים שהם לפעמים קצת עצובים שבאים לספר את הסיפור שלהם. ברגע שהתחלתי להציג בצוותא את הצגת הבידור המופרעת "ציקי", ביחד עם החברים שלי אודי גוטשלק ואביעד בנטוב, הרגשתי שאני חלק מהמשפחה הזו של אנשים שלא אכפת להם – ולפעמים אפילו מעוניינים – שהבדיחה תהיה על חשבונם. מאז צוותא היא הבית שלי, היא המשפחה הגרעינית שלי ולהופיע שם זו הגשמת חלום ענקית. אבן גבירול 30

>> טל לוי טל, שחקנית ויוצרת תיאטרון, כתבה ויצרה יחד עם אודי גוטשלק ואביעד בנטוב את הצגת הקאלט הפרועה "ציקי", שעולה בימים אלה בתיאטרון צוותא. ההופעות הקרובות – וזה כדאי – 10.3 (עם אמיר שורוש!), 17.3, 24.3; פרטים, כרטיסים וכל מה שחלמתם עליו כאן.