דייט בשישי בבוקר ופיקניק אורבני בכיכר. העיר של מיכל גבע

>> מיכל גבע היא מנסיכות האינדי האהובות עלינו, ויש לה אלבום שלישי בדרך. הסינגל השני מתוכו הוא "שלח לי מלאך", הקאבר המרגש וקורע הלב לשיר הנצחי של משינה, אותו ביצעה לראשונה לפני 13 שנה בתוכנית "דה ווייס" ומאז תמיד שואלים אותה איפה אפשר לשמוע אותו בספוטיפיי. אז הנה הוא כאן. "תמיד מפתיע אותי לגלות כמה אנשים מחוברים לביצוע הזה", היא מספרת על ההחלטה להקליט אותו באופן מסודר. "כששמעתי שאמא של רומי גונן השתמשה בביצוע מהתוכנית לסרטון יום הולדתה של רומי בזמן שהייתה חטופה, הרגשתי שאני חייבת לשיר את זה מתוך תפילה ותקווה שמישהו ישלח לנו מלאך כעם ובעיקר לכל החטופים שעדיין בשבי".

>> בית של חמלה ועדינות וחנות של הפתעות // העיר של ניצן פינקו
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. נילוס

סלט תפוחי אדמה עם חזרת שאי אפשר לחדול מלאכול וג׳ינג׳ר ביר, החברות הכי טובות שלי ואני לא צריכה יותר דבר.
אלנבי 33 תל אביב

2. יולטה

חנות של מוצרי נייר שעושה לי חשק לקנות דיילי פלאנר, להכניס אליו משימות ותכניות, לחוות חוויות, לקנות אלבומים להכניס אליהם תמונות של החוויות ולשתות מספל מומינים.
שדרות מסריק 17 תל אביב

 

3. קפה קוקו

לי ולבן זוגי יש קטע כזה שאנחנו מגוננים יתר על המידה על הילדה. מפה לשם הגענו למצב שלא יצאנו לדייט בערב כחמש שנים וקפה קוקו זה הדייט שישי בוקר שלנו. משהו שמזכיר דייט (כן אנחנו יודעים – אנחנו צריכים לשחרר, אנחנו על זה. לא לשפוט!!) בקיצור – פריז בדיזינגוף. שנסונים, פלטת גבינות, הפוך שמוגש עם כוסית קטנטנה של סודה ליד. סלט עלים משגע עם מלא גרעינים, חמוציות ופלפל שחור – חובה.
דיזנגוף 83 תל אביב

 

4. כיכר דיזנגוף

כשהבת שלי נינה נולדה התחילה לנו מסורת כזאת של כל שבת בבוקר הולכים לכיכר עם נינה ומיילי (הכלבה שלנו), לקנות כמה דברים בבייקרי ולשבת לפיקניק אורבני כזה. זה הפך להיות ריטואל משפחתי קבוע שלנו שאנחנו מקיימים עד היום, למרות שהמקום הפך לאתר הנצחה ועל פניו זה אולי מוזר לפתוח כל שבת בבוקר בכיכר שהפכה לאנדרטה, אבל זה בדיוק זה. זה כאילו שהחיים נמשכים מצד אחד ומצד שני – כמה עצב, כמה אובדן. איפשהו זה מרגיש לי הכי שפוי לשבת שם. 

5. חוף פרישמן

אני מתה על זה שבקיץ אני אוספת את הילדה מהמסגרת והולכת איתה לים, אלה באמת רגעים שאני מודה לאל על הזכות המטורפת לגור קרוב לים ולגור בתל אביב. 

מקום לא אהוב בעיר:

אוקיי, אז זה מתחיל מהמקום שהכי אהבתי, שהפך למקום הכי לא אהוב עליי. מבולבלים? גם אנחנו! המרסנד המחודש שפתחתי בו כל בוקר ובוקר עם קפה מושלם, בהייה, שקט וספייס שמעוצב כמו קטלוג שאת רוצה ממנו הכל, שהצליח להכיל את כל המצבים הנפשיים כולם. וואו כמה אהבתי להכנס למקום הזה ופשוט לבהות. להתעורר לאט. ואז – ביום נבזי אחד סגרו להם את המקום והפכו אותו לשגרירות טורקיה. הסוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איה זהבי פייגלין בצוקר. גילוי נאות: אחת מחברותיי הקרובות ביותר; גילוי נאות מס' 2: אני אובייקטיבית לאללה. שירים וביצועים שמפרקים אותי ומרכיבים אותי מחדש. כל פעם קצת אחרת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שישר עולה לי פרופיל באינסטגרם שאני עוקבת אחריו ומקבלת ממש את כל אלה, בעיקר מאז פרוץ המלחמה. פרופיל בשם komo של אשה מיוחדת שמסתכלת לכל הקושי, העצב והאתגרים שאנחנו עוברים בעיניים ולצד זה כל הזמן מעוררת בי תקווה והשראה לנסות לא לוותר ולהמשיך לנסות להחזיק ולהפיץ תדר של אהבה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נשות ומשפחות המילואימניקים. להכין סיר אוכל, עזרה עם הילדים, עזרה בבית, חיוך, התעניינות. זה פשוט בלתי נתפס כמה זמן המשפחות האלה בתוך האירוע הזה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יוצרת צעירה ומדהימה בשם עולמי. נחשפתי אליה לראשונה באינסטה, הזמנתי אותה להופעה שלי ועכשיו מפיקה לה שיר יפהפה. אני מאמינה שהיא תגיע להרבה לבבות.

מה יהיה?
כעקרון נראה שהכל מסלים. השנאה, הפילוג, ההסתה, הכלכלה, החינוך, הביטחון וככל שאני מפרטת אני מרגישה מגוחכת. אז אני בוחרת להגיד שיהיה טוב. כי חייב להיות. כי אין לנו מקום אחר. לא באמת. אני מנסה בכל הכוח להחזיק בתוך השואה הזאת תדר חיובי של אהבה, של אמונה שבאמת תהיה לנו תקומה. יהיה לי יותר קל להאמין בזה כשהחטופים יחזרו הביתה.