ספיר דרמון (כאן עוקבים) היא שחקנית, זמרת ומדבבת שאולי הכרתם בתפקיד יעל שכטר בסדרת הילדים והנוער "ראש גדול", ומשחקת בימים אלו בהצגת המקור של בית אבי חי "הילדה שצחקה בחלום", מחזמר בעקבות שירי של לאה גולדברג מאת אבישי חורי, שכולל ביצועים לשירים מוכרים ואהובים כמו "מה עושות האיילות" ו"כובע קסמים", וכן לחנים מקוריים בהשמעת בכורה. ההצגה הבאה תתקיים ממש בשבוע הבא (27.7), ואת כל הפרטים תמצואממש כאן.

>> בר גייז נורמלי, החוף שהחליף את הילטון ומועבט. העיר של שובל חכמון
>> סושי, פחמימות מפריז ומדרכות החרדה. העיר של שירה גבריאלוב
>> שמורת טבע של א-נשי מקצוע ואוכל גיאורגי נסתר. העיר של נועה גלר

1. קפה דודה

הקפה השכונתי שלי. אחרי שמפזרים את הילדים בגנים, אני נפגשת שם לפחות פעם בשבוע עם החברות הקרובות ל”פרלמנט האמהות” שלנו – קפה טוב, אוכל טעים ושיחות שממלאות מצברים. יש במקום אווירה ביתית ונעימה, וכולם בו מכירים את כולם ויודעים בדיוק מה הפייבוריט של כל אחד.
אלמגור 5, תל אביב

2. חוף מציצים

זה חוף הילדות שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי ועד היום, כמעט בכל שבת אני מגיעה אליו עם ההורים שלי מוקדם בבוקר ונשארת עד שעות אחרי השקיעה. זה המקום בו אני מרגישה הכי הרבה את אוירת הים התל אביבית האותנטית. יש בו משהו שמצליח למלא את המצברים מחדש בכל שבוע ולהעניק תחושת רוגע אמיתית.

3. שוק הכרמל

כשבעלי ואני עברנו לגור יחד לראשונה, עוד לפני שהתחתנו, שכרנו דירה ממש ליד שוק הכרמל, והוא הפך למרכז החיים שלנו, בין אם לקניות לבית ובין אם לשיטוט בין המסעדות והפינות הנסתרות שבסמטאות. מאז אנחנו משתדלים להגיע לשם לפחות פעם בחודש כדי להמשיך את המסורת. אספתי לעצמי שם כמה חברים רוכלים שאני שמחה לבקר כל פעם מחדש. אחד מהם הוא אפילו אחד החברים הכי טובים שלי עד היום.

4. זאפה

מבחינתי זה המקום האולטימטיבי להופעות ובכלל הבילוי המועדף עלי. כזמרת ושחקנית אני תמיד מחפשת את הרגעים הכי אותנטיים על הבמה, ובזאפה אני מרגישה שאני זוכה לפגוש את האמן בדיוק כמו שהוא, בזכות הקרבה לבמה והאווירה האינטימית והביתית. בכל פעם שאני יוצאת משם אני מבינה עוד יותר למה בחרתי במקצוע הזה. מתישהו (אולי אפילו בקרוב? אי אפשר לדעת) אני אעמוד מהצד השני, על הבמה, ואשיר ואזכה לרגש ולגעת בלבם של אנשים. זה לחלוטין אחד מיעדי ההגשמה שלי.

5. תרבות דה וינצ׳י

אני קוראת למקום הזה “We Play” – כמו WeWork, רק לאמנים. בתקופות של חזרות אני אוהבת להגיע לשם, כי כל סטודיו הוא מרחב ענק שמאפשר את כל התנאים על מנת פשוט ליצור ולעשות אומנות. אבל לא פחות חשוב מזה, המסדרונות עצמם הופכים למקום מפגש עם עוד ועוד יוצרים ואמנים שבאו לעשות את מה שהם הכי אוהבים. האהבה למקום ולמקצוע מורגשת בכל פרט ופרט. אם זה היה תלוי בי, הייתי פותחת כל בוקר בחזרה קטנה שם ורק אחר כך ממשיכה לשאר היום.
דה וינצ'י 14, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

בתור אמא לתאומים אחד מהקשיים הגדולים ביותר שלי הם להתנהל בעגלת תאומים במדרכות שבורות או צפופות. יש מקומות שבהם גם יש באמצע הרחוב עמודי שילוט שפשוט חוסמים את המעבר ומצריכים לרדת לכביש עם העגלה על מנת לעקוף אותם. זה משהו שהייתי שמחה שיהיו מודעים אליו. יש לא מעט תאומים בעיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איבדתי את אח שלי לא מזמן והאירוע הראשון שהסכמתי לצאת אליו מאז היה נשף הרוק של אביב גפן. היה משהו במוזיקה, בעוצמה ובכמות האנשים סביבי שגרם לי להרגיש בו זמנית גם עטופה וגם בלתי נראית. אני זוכרת שבשיר השלישי אביב שר את “שיר עצוב”, שנכתב על סבתו שנפטרה, ופשוט בכיתי שם בקול רם, בלי שאף אחד מסתכל עליי ובלי שאני שומעת את עצמי. זה היה רגע כואב אבל משחרר ומרפא בו זמנית. מעבר לכך, מדובר במופע מדהים, ואני משתדלת לא לפספס ולהתייצב בכל שנה מחדש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הרגע ששינה את מותי" של מעיין סבג. סיפורה האמיתי של מעיין, שהיא בעצמה השראה אחת גדולה. הספר העניק לי תקווה, חיזק את האמונה בעצמי ונתן לי הרבה כוח בתקופה המורכבת הזאת.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פורום נשות המילואימניקים – כשהמילואימניקים והמילואימניקיות עוצרים את החיים שלהם, מסכנים את עצמם ועושים את הבלתי אפשרי, בני ובנות הזוג נשארים להחזיק את הבית, להתמודד עם הדאגה ועם כל מה שהמציאות הזאת מביאה איתה. כל עזרה ותמיכה במשפחות שלהם היא בעיניי גם תמיכה במילואימניקים עצמם – זו שרשרת בלתי ניתנת להפרדה בעיני, וכל עזרה היא כל כך הכרחית וחשובה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי! גם בתקופות של חזרות אינטנסיביות, כמו זו שאני נמצאת בה עכשיו (טפו טפו), הוא נותן לי את כל הגיבוי, התמיכה והחופש להתמסר לעשייה שלי בראש שקט. וכל זה בזמן שהוא מטפח גם את הקריירה שלו, וגם עושה מילואים. אני באמת לא יודעת איך הוא מצליח לעשות הכול, אבל לגמרי מגיע לו שירימו לו.

מה יהיה?
אנחנו לא באמת יודעים, אז למה לנחש? בואו ננסה ליהנות מהרגע, מהכאן ועכשיו. כל רגע הוא לא מובן מאליו וצריך לזכור להתייחס אליו ככה.

• העיר שלי
• שחקניות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• חוף מציצים
• זאפה