סתיו אחאי היא פסנתרנית, מלחינה, מורה לפסנתר ויוצרת תל אביבית, שמובילה רביעייה המנגנת ג'אז עם השפעות של מוזיקה אפריקאית, רוק, פופ ומוזיקה קלאסית. לצד הקריירה העצמאית שלה היא מנגנת ומשתפת פעולה עם אמנים כמו ג'יין בורדו וג'ימבו ג'יי. ב-14 בנובמבר היא תעלה עם הרביעייה על במת פסטיבל הג'אז בים האדום בנמל אילת, עם "תקווה ונחמה", פרויקט שמעניק לשירים ישראליים אהובים פרשנות חדשה באמצעות עיבודים מקוריים הנעים בין ג'אז, מוזיקה קלאסית, מקצבים אפריקאיים ופולק.

>> אמבטיית חורשה ורומנטיקה באוטובוסים. זאת העיר של מאיה גז
>> בר עם אפלוליות סקסית וקולנוע שהוא בית. העיר של ענת סטלינסקי

1. חוף עלמה (אבל בעצם כל חוף)

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בחיים בתל אביב הוא האפשרות פשוט לצאת מהבית, ללכת כמה דקות ולפגוש את הים. זה נראה לי כמעט בלתי נתפס שפלא טבע כל כך עצום נמצא ממש באמצע החיים העירוניים שלנו. האמת היא שלא משנה לאיזה חוף מגיעים, העיקר שיש ים. ולא משנה כמה פעמים אראה אותו, תמיד יהיה בי משהו שיתרגש מחדש.

2. מוזיאון תל אביב לאמנות

בשנה שעברה היה לי מנוי, ואני מזכירה לעצמי עכשיו שאני חייבת לחדש אותו. המנוי השנתי לתושבי תל אביב במחיר ממש נוח, וזה מקום שאפשר פשוט להיבלע בו. אני אוהבת להגיע לבד עם אוזניות, לשוטט בין התערוכות המתחלפות ולבחור לעצמי מוזיקה שתלווה את הביקור. יש משהו קסום בשילוב הזה, ואני אוהבת לסיים את הביקור בבית הקפה של המוזיאון, עם קפה טוב וקצת זמן עם עצמי.

3. כולי עלמא

אחד המקומות האהובים עליי לצאת לרקוד. אני אוהבת את הצבעוניות והמשחקיות של המקום, את האווירה ואת זה שהוא כל כך קרוב לבית. כמעט תמיד יש שם מסיבה שאפשר לקפוץ אליה בספונטניות, אפילו באמצע הלילה, ואני אוהבת במיוחד את הערבים של המוזיקה השחורה. מעבר למסיבות, מגניב בעיניי שזה גם מקום שמארח הופעות חיות ונותן במה למוזיקאים ממגוון רחב של סגנונות.
מקווה ישראל 10

4. דלאל

מקום שאני ממש אוהבת לשבת בו, במיוחד על הבר. האוכל והשירות מעולים, וכמעט תמיד מתפתחת איזו שיחה עם הברמן או עם האנשים שיושבים לידנו. יש משהו בישיבה על הבר שהופך ארוחה טובה גם למפגש אנושי קטן ולא מתוכנן.
שבזי 10

5. פארק המסילה והסביבה

אני אוהבת את הגיוון שיש באזור הזה. אפשר לשבת בקיסה ולשמוע הופעה טובה, ללכת להופעה בתדר או ליהנות מאוכל פשוט מעולה במיראז' או ברומנו. יש באזור הזה שילוב נהדר של מוזיקה טובה, אוכל משובח ואווירה כיפית, ואני אוהבת שאפשר לצאת עם תוכנית אחת ולגלות בדרך משהו אחר לגמרי.

מקום או תופעה לא אהובים בעיר

תל אביב הפכה בשנים האחרונות לאתר בנייה אחד גדול. לא משנה לאן הולכים, תמיד יש איזו מדרכה חסומה, גדר או רעש של קידוחים ברקע. אני מבינה שהעיר מתפתחת ושהעבודות האלה נועדו בסופו של דבר לשפר אותה, אבל לפעמים מתחשק לי פשוט לצאת מהבית בלי להרגיש שאני באמצע פרויקט תמ"א.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתי במופע Evening of Wonders, בהשתתפות ינאי אלגוסי, חבר יקר וקוסם עילוי, לצד קוסמים נפלאים נוספים. מעבר לקסמים עצמם, מה שהכי תפס אותי היה האווירה בחדר. הרגשתי שכולם חוזרים להיות ילדים לרגע, מלאים בהתרגשות, ציפייה ופליאה. יש משהו במשחק הזה שבין ציפייה להפתעה, ובשבירה של מה שחשבנו שהולך לקרות, שמייצר אנרגיה יוצאת דופן. ינאי הוא אחד האנשים הכי מוכשרים ומלאי שמחת חיים שאני מכירה, ויש לו יכולת מדהימה להדביק את כל מי שסביבו בהתלהבות שלו. יצאתי משם עם חיוך ענק ותחושה של תדר גבוה במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
באופן מפתיע, דווקא "התקווה". שיר ששמעתי אינספור פעמים בחיי ומעולם לא התייחסתי אליו באופן מיוחד, ופתאום אני מוצאת את עצמי מתרגשת ממנו בצורה בלתי רגילה. המילים "עוד לא אבדה תקוותנו" קיבלו עבורי משמעות עמוקה כל כך, וגם "להיות עם חופשי בארצנו" נשמע אחרת בימים שבהם חופש, ביטחון ותחושת בית כבר לא מובנים מאליהם. אפילו המנגינה המוכרת פתאום נשמעה לי קסומה מאי פעם. ההתרגשות הזאת גרמה לי ליצור לו עיבוד מחודש משלי. בתוך כל העצב והכאב העצומים, אני חוזרת שוב ושוב למחשבה: מה הם החיים בלי תקווה?

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הלב שלי יוצא אל החיילים שלנו ואל אנשי המילואים שחייהם השתנו לחלוטין בשנים האחרונות. רבים מהם מתמודדים עם חוויות קשות מנשוא, והמשפחות שלהם עוברות את התקופה הזאת יחד איתם, עם כל הדאגה, חוסר הוודאות והמחירים האישיים שהיא גובה. אני חושבת שהאחריות שלנו כלפיהם לא מסתיימת כשהם פושטים את המדים. המדינה והחברה צריכות לחבק ולעטוף אותם ואת משפחותיהם מכל עבר, ולדאוג שיקבלו את התמיכה הנפשית, הכלכלית והחברתית שהם זקוקים לה, גם הרבה אחרי שהשירות מסתיים. עמותות כמו נט"ל ובשביל המחר פועלות למען לוחמים שמתמודדים עם השלכות השירות, ונט"ל מעניקה תמיכה גם למשפחות. בעיניי זו אחת המטרות החשובות ביותר שאפשר להתגייס למענן.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
מתן אגוזי. הבן אדם הכי מוכשר שאני מכירה. מפיק, זמר, נגן-על ויוצר בחסד. יש לו שני אלבומים מדהימים באנגלית, ובימים אלה הוא עובד על אלבום ראשון בעברית. הוא מביא איתו סאונד חדש ומטריף, וכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. הוא עבד עם אמנים רבים בארץ, ביניהם נגה ארז, אלון עדר, תמיר גרינברג ואנה זק, והרשימה עוד ארוכה. תמיד תענוג להקשיב למה שיוצא ממנו. וגילוי נאות, הוא גם בן הזוג שלי. אבל אני אומרת את כל זה באובייקטיביות מוחלטת! דיברתי עליו בדיוק ככה גם לפני שנהיינו זוג.

מה יהיה?
יהיה טוב, יהיה טוב, כן. אני מאמינה שלתודעה שלנו יש כוח עצום בעיצוב המציאות. המחשבות והאמונות שלנו משפיעות על הדרך שבה אנחנו רואים את העולם, על הבחירות שאנחנו עושים ועל האופן שבו אנחנו פועלים בתוכו. אני מאמינה שמה שאנחנו מביאים לעולם גם חוזר אלינו, ושיש לנו הרבה יותר כוח להשפיע ממה שאנחנו לפעמים חושבים. יש סביבנו הרבה כאב וקושי, ואי אפשר להתעלם מהם, אבל דווקא בגלל זה אני חושבת שחשוב לבחור בתקווה, באהבה ובחמלה. לא רק כאידיאל, אלא כדרך חיים.

• העיר שלי