>> ד"ר עפרי אילני הוא היסטוריון ועיתונאי, מחבר הספר "השיבה לסדום: הומוסקסואליות והיהודי החדש" על ההיסטוריה של הומוסקסואליות בארצנו במאה השנים האחרונות, סיפור שמתחיל בגרמניה בראשית המאה העשרים ומסתיים בישראל של שנות השמונים – לפחות בספר. הוא עורך כתב העת "הזמן הזה", ומאז 2015 כותב את "תחת השמש", הטור הפופולרי ומעורר המחשבה ב"הארץ", שעוסק בביקורת תרבות עכשווית מפרספקטיבה היסטורית.

>> רחבה לטיול עם חתולה ומסיבות שאל תבואו. העיר של אופיר סגרסקי
>> בית קפה עם לב ומקום שבו עבודה מרגישה כמו הפסקה // העיר של יוניל
>> מקום לסנובים של קפה ומקום לנשום בו // העיר של סבטה עזריאל

1. רחוב ולטר מוזס

תמיד מצחיק אותי לעבור ברחוב הזה – רחוב צנוע בביצרון, שלאחרונה בצבצו בו בית קפה ומאפייה. אבל כמעט אף אחד לא יודע שהאיש שהרחוב נקרא על שמו היה ההומו המפורסם ביותר בתל אביב של תקופת המנדט. ולטר מוזס היה תעשיין מפורסם בזמנו, ממקימי חברת הסיגריות דובק, שגם טיפח אוסף פוחלצים ועתיקות והתלבש כדאנדי מגונדר. אבל מאחורי הדמות המהוגנת הסתתרו כמה פרשיות מושתקות – מה שקראו פעם סקנדלים הומוסקסואליים. זה סוג הדברים שמצחיקים רק היסטוריונים של הומוסקסואליות.

2. קפה אלנבי

השם התחלף, אבל אלנבי (לשעבר "בתה וגריגה") הוא אחד מבתי הקפה האחרונים בתל אביב שעוד יש בהם רוח משוחררת, והוא מחזיק סביב קהילה נאמנה של בוהמיינים, היפסטרים ואינטלקטואלים ברחוב אלנבי המפויח. לדרוך שם זה כמו להיכנס למועדון לחבר של קיבוץ תל אביב, ככל שנשאר ממנו משהו בעידן הנדל"ן. המחירים נוחים ומתאימים גם לתפרנים. למרות זאת, גם הקפה השתפר לאחרונה, ואפילו האוכל.
לבונטין 2 תל אביב

3. גן העצמאות

בעשור האחרון גן העצמאות הפך למקום כל כך יפה ואסתטי, שמעט אנשים זוכרים שהוא היה פעם אתר הקרוזינג העיקרי של ההומואים בתל אביב, לפני עידן הגריינדר והסאונות. למעשה גברים הומואים הסתובבו באזור הזה בחיפוש אחר סקס וקרבה עוד הרבה לפני שהיתה עצמאות. בשנות השמונים הוא כיכב בספרים של המשורר יותם ראובני ובסרטים של עמוס גוטמן. לפעמים יוצא לי לקחת סטודנטים לסיורים קוויריים בגן, אבל מה יש להראות להם? קונדומים מאובנים?

גן העצמאות (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

4. קאנטרי העלייה

יום שבת אחד יצאתי לגינה ליד הבניין שלי ופתאום התברר לי – נפתח שם גן עדן. בריכה מתוקתקת, שחיינים חטובים ואפילו חדרי עבודה נוחים. בכל המלחמות של השנים האחרונות הקאנטרי הוא עמוד השדרה של החיים שלי. אני שוחה כל יום שעה, ושומע באוזניות הרצאות על היידגר. חוץ מזה, דגלי גאווה תלויים שם כל השנה.
וולפסון 43 תל אביב

5. תולעת ספרים

כבר עשרות שנים התולעת, בניצוחן של אליענה ידוב ופאני הרשנזון, היא מעוז עיקש ושוקק של ספרים, תרבות ורוח באווירה נינוחה. המדף של התולעת היא המקום לבדוק אילו ספרי פרוזה, שירה ועיון יצאו ממש בשבוע האחרון, וזה גם מקום נוח לפגישות ולכתיבה.
כיכר רבין 9 תל אביב

6. קונדיטוריה פוני

אין לי התנגדות למאפיות ארטיזנליות מפונפנות, אבל קונדיטוריית פוני היא בדיוק ההיפך: מאפייה ותיקה וצנועה של בורקס ומאפים אחרים ברחוב העלייה. אם זה היה בידיי, הייתי נותן להם כוכב מישלן על הבורקס מים.
העלייה 24 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הקריה. לא נעים ללכת ברחוב תל אביבי נינוח ולהיזהר שלידך מתקבלות החלטות על פשעי מלחמה מבעיתים. אבל גם זאת תל אביב.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
Opening Night, יצירת מחול של עידו פדר במשכן לאמנות עין חרוד. ההיסטוריה של ההתיישבות הציונית משוגרת למישור תודעה אחר, והופכת למשל על המצב האנושי. הקיבוץ מעולם לא היה מסעיר יותר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ההצגה "אמא קוראז'" בתיאטרון גשר, בכיכובה של יבגניה דודינה. בשביל למחות נגד המלחמה צריך לפעמים מלחמות מהמאה ה-17.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני אישית תורם בקביעות לסוכנות המזון של האו"ם. לכל האנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם מאפה ארטיזנלי, או מאפה בכלל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אריאל ברונז. על המשחק המעולה שעשה את הסרט "כן!" של נדב לפיד, ועל תעוזה וטוטאליות שלא רואים הרבה במקומותינו.

מה יהיה?
בסוף בסוף השמש תהפוך לענק אדום ותשרוף את כדור הארץ.

• העיר שלי
• ספרים
• גייז
• להט"ב