הקסם שבאי-הסדר וקללות אותנטיות. העיר של קאי צור

קאי צור ייסד את קאי דיזיין, סדנת נגרות ומסגרות בוטיק בשוק הפשפשים ביפו, לא רחוק מהמקום בו נולד וגדל. לפני כן הוא ניהל חברות צלילה מקצועית, כי כנראה שלגדול ביפו עם שם כמו קאי מחייב למצוא עבודה בים ולצאת לחופשות גלישה אינדונזיה.

>> סרטים מוזרים וארוחות שהופכות להופעה. העיר של גילי פורת

1. מסעדת היוקרה מתי המקלל

כנראה המקום היחיד בעיר שאפשר לשמוע בו קללות אותנטיות. משלמים רק במזומן, אוכלים איקרה ודג מלוח, ואם באים שבעה חברים ושותים שבע-עשרה בירות – יוצאים עם חשבון של 400 שקל. יוקרה אמיתית לא נמדדת במחיר, אלא נמדדת בזה שאתה לא שוכח את החוויה. וכסאות כתר. למי שלא מכיר, מטלון פינת זבולון.
מטלון 41, תל אביב

2. החוף המערבי

החוף שגדלתי בו. אני מקומי שם, לא תייר ולא מבקר של פעם בשנה – זה הבית שלי.

3. החנות של בני בייקר

בני הוא אופנוען אמיתי, הארליסט משוגע שחי על הקצה בקלנועית. אני אוהב את אי-הסדר בחנות שלו ואת התשוקה שלו לשחזור אופנועים ישנים, בדיוק כמו שלי – זה מרענן לראות מישהו שחי הפוך ממני, שהסדר בחיים שלי מוצא לו איזון באי-הסדר שלו.
צ'לנוב 36, תל אביב

4. הסטודיו של קאי דיזיין

קאי דיזיין הוא הסטודיו שלי לנגרות ומתכת, יושב בלב שוק הפשפשים כבר עשרים שנה. הגעתי לזה אחרי דרך אחרת לגמרי – גדלתי ביפו, שירתי שנים בצבא, ואז ניהלתי חברות צלילה מקצועיות לפני שעברתי לנגרות. היום זה עסק בוטיק שמייצר רהיטים ופרויקטים מותאמים אישית – מטבחים, ארונות, ספריות, עבודות מתכת – עם כל היכולות בבית, כולל CNC והפקת תוכניות עבודה מקצועיות. בזמן הפנוי אני נוסע כל שנה לאינדונזיה לגלוש, ומשקם אופנועים ורכבים קלאסיים. אני חולק כבוד האהבה למלאכה ולים.
מגן אברהם 5, תל אביב

5. פודקאסט הקרנף

ההאזנה הקבועה שלי, תוכן ישראלי שאני לא סומך עליו.

מקום לא אהוב בעיר

שוק הפשפשים ביפו. הניסיון הכפוי של העירייה "לסדר" את השוק הפך מקום שכל הקסם שלו היה באי-הסדר, לשכונה מתה עם שכירויות בסטייל קניון עזריאלי וחניות ריקות. עשרות שנות אופי נהרסו תוך כמה שנות שיפוץ. אני עצמי נמצא שם – הסטודיו שלי, קאי דיזיין, יושב באזור השוק כבר הרבה שנים ואני בן המקום. אני רואה מקרוב איך מקום שהיה פעם לב פועם של יפו הפך לחלל ריק בין שעות הפתיחה של בתי העסק שנשארו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של רות פתיר "ארץ אם" במוזיאון תל אביב. פתיר חברה יקרה, שגילתה שהיא נשאית של מוטציית BRCA2, מתעדת בתערוכה את המסע האישי שלה בטיפולי שימור פוריות – חדרי המתנה, זריקות הורמונים, שאיבות ביציות – ועושה את זה באמצעות אווטארים מצלמיות פריון עתיקות שנמצאו בארץ. זו התערוכה שכמעט ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה, אבל נשארה נעולה – האמנית והאוצרות סירבו לפתוח אותה עד לשחרור החטופים. התפוצצתי מצחוק בתערוכה במוזיאון – שנינות מדויקת, הומור עצמי, ובסוף גם רגע כבד ורציני, במכה אחת לסנטר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נוטינג היל – הסרט הכי טוב בכל הזמנים, עובד בכל מצב רוח ובכל מצב. יו גרנט שולט.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התנדבות במשטרה. תפסיקו לחשוב על עצמכם ותעשו משהו חיובי עם כל האנרגיה השלילית. נמאס לי מהתל אביבי המתבכיין.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
רן לדין, מחנות האופניים אוטבק בייק האוס. מסכן, התחתן וגר במטה בננות.

מה יהיה?
כמו תמיד – בריפיט, וזה די אחלה. אני מחכה בקוצר רוח לאבולה שתבוא, לפחות לא יהיו פקקים בדרך להתקנות. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולהעביר את המצא שלי לראשות העיר, בה אתמודד בקרוב: 1. לסיים עם האופניים והקורקינטים החשמליים. זה נגמר- לכו הביתה. 2. לסגור את כל הכניסות לתל אביב מכיוון איילון – אפשר רק לצאת. 3. "טעם העיר תל אביב" יעבור לאשדוד, וכל מה שדומה לזה – תתעוררו, אין בזה תל אביבים. 4. העפיפונים אם המנוע שעפים מעל החוף – גם זה נגמר, לכו תעשו רעש למישהו אחר.