כמעט עשרים שנה אחרי אלבום הסולו הראשון שלו, המוזיקאי שעוסק בליצור מוזיקה לטלוויזיה חוזר עם אלבום שני ויודע בדיוק איפה למצוא בגט חלומי, פיסת שמיים לשחות מתחתיה ומקומות שמתמחים אך ורק בדבר אחד. וגם מה להגיד לחולדאי במעלית
הוא החל לתופף בגיל 12 ובנה את עצמו כמוזיקאי בלהקת דיואלט המיתולוגית, מחלוצות הסצינה האלקטרו-אינדסטריאל הירושלמית. בשנת 2000 עבר לגור בניו יורק ועבד כטכנאי סאונד באולפני Astronic, וכשחזר לארץ לאחר 8 שנים החל לכתוב פסקולים לסדרות וסרטים שבטוח שמעתם, דוגמאת "בני ערובה", "שוטרים" ו"בשבילה גיבורים עפים". השיר "איפה כולם", שיצא ממש אתמול, הוא הסינגל השני ושיר הנושא של אלבום הסולו השני שלו, שיצא כ-20 שנה אחרי הראשון. וולקאם באק, בשבילך גיבורים עפים.
>> מקדונלדס בבית והדשא שהוא 10/10 ברומנטיזציה. העיר של גליה ברס
>> מקום מושלם שהוא סיוט וטוסט הבית הכי טוב בעולם. העיר של יהלי שניידר
1. פלאפל איציק
אני מחבב מקומות שעושים רק דבר אחד, כי זה מבטיח חוויה טובה כמעט תמיד. בפלאפל איציק יש רק פלאפל, והוא מעולה, פשוט, נקי ולא יומרני. מוסד של 50 שנה על שדרות ירושלים ביפו, שפעם הייתה כל כך סואנת ומאז הרכבת הרבה יותר רגועה, פסטורלית כמעט. תמצאו שם ערבים, יהודים, זקנים וילדים מחכים בתור למנה, או מחליפים מילה בין ביס לעוד קצת עמבה בפיתה.
שדרות ירושלים 90, יפו
2. מרכז הטניס ביפו
שיחקתי טניס ברצינות כשהייתי ילד, ואיכשהו החיידק עבר גם לבנים שלי. שניהם מתאמנים ומשחקים וממש טובים בזה, מה שגורם לי להעביר לא מעט זמן במרכז. המקום הזה הוא בית בשבילם ובשביל לא מעט ילדים. זה ספורט דורש, קסום ואכזרי שמלמד הרבה יותר מטניס. יש פה צוות מדהים שאכפת לו, סאונד של חבטות, ציפורים, מואזין והרבה שמיים.
אד קוץ' 6, יפו
3. לה מולאן
אני חי על לחם, והלחם פה בליגה משלו, אבל הבאגט? הכי טעים שאכלתי. אצלנו בבית קוראים לכריך באגט גאודה שלהם הכריך הכי טעים בארץ, ואנחנו עומדים מאחורי כל מילה. אני לא גר קרוב, אבל בכל פעם שאני באיזור אני עוצר ויוצא עם שקית מפוצצת בבגאטים – חלק אוכלים באותו היום, ואת השאר מקפיאים להמשך השבוע. ואם אני עם אהובתי ויש לנו קצת זמן, יושבים בפנים על הבר הקטן שמשקיף לרחוב, אוכלים כריך וסלט. פעם שאלתי את בעל המקום למה הוא לא פותח עוד סניפים, אמר לי משהו כמו ׳עזוב, בשביל מה?׳, ואז הכל התחבר לי.
בוגרשוב 72, תל אביב
4. בריכת הקיץ של קאנטרי גורן גולדשטיין
הייתי חייב להיות יותר ספציפי, כי מה שאני אוהב פה זה את הבריכה החיצונית של הקאנטרי – ובבוקר. לשחות פה בבוקר זה תענוג לא קטן בשבילי. כשאני מסתובב ושוחה גב, רואה את השמיים הכחולים, הציפורים וצמרות העצים מתנודדות ברוח, אני מרגיש בר מזל וחושב שאולי, איכשהו, עשיתי משהו נכון בחיים האלה.
חנה מרון 2, תל אביב
5. הכרמל 40
זה מקום של חבר שלי, אבל תכתבו הכרמל 40 בגוגל ותראו שאני לא סתם משוחד. זה גם מקום של עניין אחד- דגים. יש את כריך הדייגים המפורסם, הסביצ׳ה החד פעמי, ואת רוסתום ואלעד שמסרבים להיות אויבים. כשאתם יושבים על הבר תשאלו אם הגיעו סרדינים היום – אם כן, לכו על זה, ותבקשו איזה שוט של משהו, תגידו דוד שלח אתכם.
הכרמל 40, תל אביב
מקום לא אהוב בעיר
כל פעם שאני בצפון העיר אני נגנב מכמה שלא משקיעים בדרום. שם מטופח ונקי (יחסית) – בדרום העיר הרבה הרבה פחות. לפני שנתיים בערך נקלעתי למעלית עם חולדאי, הוא הסתכל עליי, הסתכלתי חזרה ואמרתי את מה שכתבתי פה למעלה. הוא אמר שזה לא נכון ושהוא כן משקיע ושזה בגלל שהמבנים בדרום העיר ישנים יותר. לא קניתי את זה.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ממש לפני כמה ימים הייתי (בפעם הרביעית) בהופעה של ג׳וני גרינווד ודודה טסה בתיאטרון ירושלים עם הפרויקט שלהם ג׳ראק קריבק. אני מת על האלבום הזה, הוא כל כך יפה וחשוב בעיניי ומתנגן אצלנו תדיר באוטו. עיבודים כה מיוחדים, נגנים מטורפים שמנגנים חלש ומדוייק, ומיקס מושלם של נייג׳ל גודריך. אף פעם לא העזתי לדמיין את עצמי באולפן עם ג׳וני גרינווד, בגלל שהוא הגיע כל כך קרוב אליי, לרגע העזתי, וחשבתי לעצמי שכל רעיון שהייתי מביא מול רעיון שלו הייתי אומר: "בוא נלך על הרעיון שלך, הוא יותר טוב".
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיינדפולנס להיות כאן ועכשיו – מתי ליבליך. נכנסתי למדיטציה. בפעם הראשונה שתרגלתי לא האמנתי כמה רעש ושיט יש לי בראש. אני מנסה להיות יותר בהווה ולפחות לרגע להתנתק מהאוטוסטרדות שחוצות לי את המח. נראה לי שזה טוב לי.
לאיזה ארגון הכי כדאי לתרום בתקופה הזו?
יש כל כך הרבה, אני לא עושה כמעט כלום ובטוח שלא מספיק. הכל חשוב, מה שעולה לי לראש כרגע זה בעלי חיים ופליטים.
מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
אני לא בטוח שהיא תל אביבית אבל נונו (נעמי אהרוני-גל). היא תפסה אותי מהשיר הראשון, היא כותבת כל כך מדוייקת ואמיתית, קול של דור. די ברור שהיא כאן כדי להישאר, ככה אני אוהב את האיידולז של הילדים שלי.
מה יהיה?
סליחה על ההורדה אבל יהיה לא משהו. העולם הזה גמור וישראל בכלל… נראה לי ששומעים את זה בשירים שלי.
