צ'ארם דל תקציב ואווירת פדגוגיה ים תיכונית. העיר של האמנית רות פתיר

1. יד המעביר 29

למרות ששנים הכחשתי כששאלו אותי, לא גדלתי בשינקין או ברחוב החשמונאים, גדלתי בתל אביב אבל בעצם בהדר יוסף, ברחוב יד המעביר. ׳האדר יוסף׳, כמו שאומרים, היא בעיניי היפה שבשכונות עבר הירקון. כשהייתי קטנה התביישתי בה, כי רציתי שגם ההורים שלי יהיו אמנים מטיומקין, ושיהיה לנו בית ציורים מגואלים בדם של גרשוני או ג׳וינטים בקופסא של אבא. ככה זה היה אצל החברות שלי מבית ספר לטבע שגרו במרכז. היום בדיעבד, אחרי שכל ההורים ההם התגרשו, אחרי שהחברות גילו שאין להן ירושה, ואחרי שפגשו בשנית איזה מאוננן רנדומלי בחדר המדרגות של הבניין – הבנתי שהדר יוסף הייתה אואזיס מצוין לגדול בו. מקום בו היה אפשר לרשום במכולת ולהסתובב חופשי ללא השגחה הורית. לאכול פלאפל מדהים ברחוב גטו ורשה, לשוטט בין קהילות השואה האחרות ולהתגלץ׳ במגלשה של פארק פרנקפורט.
עוד קצת פרטים על השכונה הצפונית

2. הגן הבוטני

למדתי בטבע כאמור, עוד לפני שזה היה בהגרלה, והעברתי את ההפסקות עם החיות בגן הזאולוגי שמאז נסגר או כאן. ליד בית הספר, מלבד הכנסיה הרוסית, יש גן בוטאני קסום אותו הכרתי לראשונה בשיעורים שהיינו עוברים שם. מאוחר יותר לשם היינו מתפלחות עם הבנים מהשכבה מעלינו שהיו מעשנים שם סיגריות. ספציפית ליד הביצה איפה שהצפרדעים. לגן יש צ'ארם של דל תקציב ואווירה של פדגוגיה ים תיכונית. ועד היום אם אני רואה אלון מצוי, אלון תולע, אלה ארצישראלית או קטלב אז למראה הצמחים אני נזכרת בריח האפטר שייב של הבנים מכיתה ט׳ וליבי מתמלא נוסטלגיה.
הרצל 155

הגן הבוטני ליד פארק החורשות. צילום: נמרוד סונדרס

3. קופילאב

לפני כמה חודשים עברתי לשכונת שפירא ולקחתי סטודיו בקריית המלאכה. ממיקומי החדש אני חייבת לציין שאין ספק שהמקום החדש האהוב עליי הוא בית הקפה ״קופילאב״. אני בחורה של קפה בחוץ בבוקר לפני שמתחילים את היום ובדיוק מה שאני צריכה זה את הקפה המושקע והשיחות היפות עם עזי ונווה אשר פוגשים אותי בכל מיני מצבי צבירה ומעירים אותי לחיים. זהו בית הקפה של קריית המלאכה והוא מקום שכולו לב. הקים אותו דולב, בנו של עזי, אשר לפני שנתיים נפטר מסרטן צעיר ואחרי מאבק ממושך. ולזכרו, החליט האב לשמור על המקום וככה להחזיק בזיכרון. מלבד קפה טוב, זה מקום טוב לפתוח בו את הלב ולקבל קצת בחזרה.
הר ציון 108 קפה ספציאליטה: בתי הקפה עם הקפה הכי טוב בתל אביב

קופילאב, בית קלייה ואספרסו בר. צילום: דולב גולדברג

4. CCA

המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב יפו הוא המקום הכי מדויק לאמנות עכשווית בעיר לטעמי. מאז הקמתו (1995) ועד היום זה מקום שאני הולכת אליו כדי לקבל השראה ולספוג קצת אווירה של חו״ל. בגלל מיקומנו האזוטרי בעולם, המרכז תמיד הצליח להביא לכאן תערוכות של אמנים צעירים שנייה לפני שהם התפרסמו. בימים אלה, שאמנים בינלאומיים פשוט לא מוכנים לבוא ולהציג פה יותר, התפקיד של המרכז שמצליח עדיין להיות אקס-טריטוריה – משמעותי מאי פעם. המרכז הוא קטליזטור לדברים אחרים כמו אירועי תרבות-קצה ותכניה עשירה בפרפורמנס, פסטיבל מחול, ואפילו לכמה חודשים התקיים שם מועדון סגור של אמנים לאמנים שעזר להפיג את הבדידות של הקורונה וסגירת עולם התרבות. החודש יש שם תערוכה נהדרת של רונה יפמן באוצרות של תמר מרגלית שמוקדשת לחייה של נתיבה בן יהודה.
קלישר 5 

תמונות באדיבות המרכז לאמנות עכשווית

5. נילוס

גרתי ארבע שנים בניו יורק וכשחזרתי הדבר שהכי התגעגעתי אליו הוא בר תל אביבי שמרגיש כמו בית. ברור שהנילוס לא צריך אותי שארים לו כי הוא מסתדר יופי לבד. אבל בשבילי זה מסוג המקומות שמתקיימים רק בעיר הזאת ובגללם כיף לחזור הביתה וטוב לגור בת״א. בר נוצץ שתמיד אני יכולה להגיע אליו לבד וכבר אמצא עם מי לדבר. אני יכולה לבוא לשבת בו שמונה שעות ברצף מבלי לשים לב לזמן, לעבור בין שולחנות כי פגשתי חברים מהיסודי, מהלימודים, מהקולנוע, מהאמנות, מהמלצרות או סתם מהחיים. גם תמיד נורא יפה בנילוס, כי כל סידור פרחים יפה כמעט כמו האנשים שיושבים מסביב לשולחן.
אלנבי 33

נילוס (צילום: יסמין טננבאום)

רות פתיר תשתתף בשבוע הבא בפסטיבל מוסררה מיקס בירושלים 24/26.5. לפרטים נוספים