>>דודי זבה (כדאי שתעקבו) הוא מנצח הבית של סימפונט רעננה, תושב הדר יוסף בצפון העיר וזוכה פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה לשנת 2020 ופרס אנגל בתחום היצירה לשנת 2023, שניהם מוענקים על ידי עיריית תל אביב-יפו. את סימפונט רעננהאתם יכולים ואף צריכים לראות כבר מחר(רביעי 14.4) בתיאטרון גבעתיים במסגרת המופע ג'יפסימאניה.

>> נקודת ייחוס מושלמת ואשליה קצרה של הודו. העיר של אלה ליטביץ
>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי
>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס

1. שכונת הדר יוסף

השכונה בה אני גר. בצפון תל אביב, מסביבה אפקה, צהלה ושיכון דן, שכונת הדר יוסף נראית לי לפעמים כמו השכונה האחרונה של הצפון. שכונה שיש בה ירקנים, מתקני אופניים, שווארמיות, שיכונים וגינות. אני מסתובב המון בשכונה ומשתדל למצות כל בית קטן וישן לפני שיתפורר ויהפוך למגדל.

2. מגדל שלום מאיר

ואם מגדל אז זה. אבא שלי חי בחיפה כבר 63 שנים והוא עדיין קורא לעצמו תל אביבי. הוא תמיד אומר על חיפה המפותלת וההררית שאם תיסע כל הזמן ישר – תגיע למקום שיצאת ממנו. אבא שלי תמיד גאה בתל אביב המסודרת, ההגיונית והריבועית הזו וכשהייתי ילד חיפאי קטן, היה לוקח אותי אבא למגדל מאיר שעל הגג שלו היה לונה פארק, שנראה לי אז כמו ארץ הפלאות. מאז זה אחד המקומות האהובים עלי בעיר.

3. שכונת פלורנטין

שכונה שבמשך שלושים שנה הפכה ממקבץ רחובות אפורים לרובע חי ותוסס, מלא בתי קפה ומסעדות עם שמות מקוריים ותפריטים מפתיעים, מסעדות פועלים שהפכו לגורמה, וחנויות כלי בית, תבלינים ותחפושות. אני תמיד חוזר הביתה מסיבוב בפלורנטין עם מאה שקיות עמוסות בדברים שאני לא צריך אבל טוב שיהיה.

4. השווקים

בכל ביקור שלי בכל עיר אני תמיד הולך לשוק. לפני כמה חודשים ביליתי שעות בשוק נרנטול בבירת מונגוליה, וגם משם חזרתי עמוס בחפצים שאני לא באמת צריך. בתל אביב אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל ובשוק של שכונת התקווה. אני תמיד מחפש שם דברים שקשה למצוא בצפון העיר, ממטחנות דגים ועד פומפיות, סירי פלא ועוד דרישות שלום מהעבר. לא רוצה להישמע קלישאתי אבל יש שם קסם שכבר לא קיים במקומות אחרים.

5. צוותא

לאנשים בקהל אין מקום לרגליים, הגב כואב מהכיסאות הקשים, חדרי ההלבשה הם צינוק תת קרקעי ועדיין, המקום הזה הוא מוסד שאני לא אוותר עליו. הוא הרבה יותר מסכום חלקיו. רוחו של שלונסקי מרחפת שם עדיין לצד שיריו הראשונים של שלמה ארצי. צוותא הוא סוג של לה סקאלה במילאנו – בית האופרה המיתולוגי, הקשוח, עם האקוסטיקה הגרועה, שקירותיו שואגים מסורת מפוארת. מוסד שכל הזמרים סובלים כשהם מופיעים בו אבל הולכים מכות כדי לקבל את הזכות לעשות זאת. ככה גם צוותא.
אבן גבירול 30 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תעלת בלאומילך.אני אוהב מאוד את תל אביב, אני נהנה לגור ב "חדר השינה" של העיר בצפון ולבלות במרכזה ובדרומה. אין אזור בעיר שאני שונא, אבל תל אביב הופכת לאחרונה לתעלת בלאומילך. אין כמעט רחוב שלא חופרים, מזיזים, מסיטים, הופכים את כיוון התנועה ומצרים את הנתיבים. אני יודע שכל זה לטובה כי (באיחור של מאה שנים) תל אביב הולכת להתחדש ברשת של רכבות קלות, אבל עד שהנס הזה יקרה – היא לפעמים פקק תנועה עצבני אחד גדול. לפעמים אני מעדיף לנסוע למסעדה בהרצליה רק כי אני לא מוכן לנהוג חמישה קילומטרים במשך שעה וחצי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תוך כדי המלחמה האחרונה נתקלתי בסדרת הרצאות בזום של בית ביאליק, הצטרפתי לאחת מהן ושמעתי את עמוס אורן הנפלא קורא ומסביר על הנסיך הקטן. זו היתה בריחה מהמציאות, מלמדת ומענגת וכמעט נטולת אזעקות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לקורין אלאל יש שיר גאוני בשם מעיין. את המילים כתבה חנה גולדברג, זה קצת "שיר הנושא" שלי והוא כמו ויטמין נדיר, במיוחד בווליום גבוה תוך כדי נסיעה בכביש בין-עירוני:
כשהרוח בנשמתך פורעת, כשבחושך אתה יושב לבד, כשהפחד אוחז בך לאט – כשצורח עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער, מתגנבת איזו תחושת אסון
אז מתוכך פורץ מעיין, הוא מתגבר ומתגבר, ואז אתה חזק… יותר חזק…

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סבתא שלי תמיד קראה לי "אלטע נשומה" (נשמה זקנה) כי אני תמיד מתרפק על העבר. נסעתי כמה פעמים לערי הולדתם של אבותיי באוקראינה ובפינלנד, אני מעריץ את היוצרים הוותיקים של ראשית הזמר העברי, אני אוהב לשמוע סיפורים מאנשים מבוגרים, רבי חובלים, מוזיקאים, ואני תמיד ממליץ לתלמידים שלי לא להסתפק בחדרי אימון אלא ללכת לבתי אבות ולהופיע בהתנדבות מול קשישים. זה הקהל הכי נפלא ואסיר תודה, ולפעמים אני מרגיש שכולנו צריכים לבקש מהם סליחה. דור של לוחמים אמיצים שעזב חיים נוחים ומפנקים, הגיע לפה לייבש ביצות, להקים, להילחם, ולתת, ואנחנו עכשיו הורסים, משחיתים ומקלקלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שבא לי לפרגן לו הוא לא תל אביבי בתעודת הזהות שלו אבל הוא תל אביבי בנשמתו ובמעשיו. זמר האופרה האמריקאי הנפלא, חבר קרוב בשם אהרון בלייק, שמככב בעשרות הפקות של האופרה הישראלית בשנים האחרונות. הוא מצא את עצמו בחודש האחרון תקוע בתל אביב, כשההפקה בה הוא היה אמור לשיר תפקיד ראשי התרסקה, ובמקום לחפש טיסת מילוט הביתה – הוא נשאר פה, ובין הריצות למקלטים הוא הציע את שירותיו כמורה לזמרי האופרה הצעירים. ידיד אמיתי של האופרה הישראלית, ושל האומנים הישראלים, איש מקסים ויפה מכל בחינה!

מה יהיה?
אני אופטימיסט אינפנטיל, חייב להיות טוב. חייב… או כמו שסבתא שלי היתה אומרת: פשוט אין לנו אופציה אחרת.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• הדר יוסף
• מגדל שלום
• פלורנטין
• שוק הכרמל
• שוק התקווה
• צוותא

תל אביב עיר קטנה ובריכות שחייה בה מעט,אין קיץ שאנחנו לא מתבכיינים בו על זה, ומחירי הנדל"ן יחד עם המחסור בשטח ציבוריים גם די מבטיחים שכך זה יישאר. לכן גם כל ידיעה על בריכה חדשה משמחת אותנו כמו למצוא אואזיס בלב מדבר, שזה די ליטרלי כל הקונספט של תל אביב. ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בשתי בריכות חדשות. ולא סתם בריכות – בריכות אולימפיות תקניות.

>> כשהמוזיקה באה לשכונה: אינדי ביד אליהו וג'אז בשינקין
>> שבת. אחר הצהריים. טיילת תל אביב מקבלת את הפסקול שלה

ניגש מיד לחדשות הטובות: הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו אישרה את תכנית העיצוב למתחם בריכות אולימפי חדש במרכז הספורט הלאומי שבשכונת הדר יוסף. זהו אחד מפרויקטי הספורט המרכזיים והמשמעותיים שייבנו בעיר ובמדינת ישראל בשנים הקרובות.המתחם יכלול שתי בריכות אולימפיות תקניות באורך 50 מטר וברוחב 25 מטר כל אחת, יציעים לכ-2,500 צופים בבריכה הראשית המקורה ועוד כ-800 מקומות ישיבה בבריכת החימום, מגדל קפיצות למים ומערך חדרי הלבשה ומתקנים לספורטאים.

המתקן החדש ישרת את כלל ענפי ספורט הבריכה – שחייה, שחייה צורנית, כדור מים וקפיצות – ויאפשר את קיומן בו של אליפויות ישראל ותחרויות בינלאומיות, לרבות אירוח תחרויות ברמה של אליפות אירופה. עלות הפרויקט מוערכת בכ-200 מיליון ש"ח. צפי לסיום העבודות: סוף שנת 2028. הקמת המתחם היא חלק מחזון עיריית תל-אביב-יפו לקידום הספורט המקצועני והתחרותי בעיר ובמדינה, ומהווה בשורה משמעותית לענף השחייה ההישגי,הסובל מזה שנים ממחסור חמור במתקני אימון ותחרות ברמה גבוהה.

לצד הספורט ההישגי ואגודות הספורט התל אביביות שיהנו מהמתקן החדש, הוא מיועד גם לקהילה ולתושבי העיר, כחלק מתפיסה עירונית הרואה במתקני ספורט איכותיים תשתית ציבורית חיונית לחיים בריאים, לחינוך למצוינות ולחיזוק המרקם הקהילתי. במסגרת זו יוקם במקום גם בית קפה הפונה לחורשה ולשביל המעבר לפארק גני יהושע. אחת הבריכות תיבנה עם אפשרות לגובה קרקעית משתנה – מעומק של מטר אחד לצורכי לימוד שחייה ועד שלושה מטרים עבור אימונים ותחרויות של ספורטאים הישגיים.

כחלק מאיגום משאבים ותכנון כולל של אזור מתקני הספורט, הפרויקט ימוקם בצמוד לאצטדיון האתלטיקה הלאומי ברחוב שטרית בשכונת הדר יוסף, כחלק מקומפלקס מתקני מרכז הספורט הלאומי תל אביב-יפו הכולל גם את הוולודרום, ויהווה נדבך מרכזי נוסף בפיתוח האזור ובהקמת "כפר ספורט אורבני" מתקדם בלב העיר.בשנים האחרונות השקיעה העירייה למעלה ממיליארד ש"ח בפיתוח ושדרוג מתקני ספורט הישגיים ותחרותיים בעיר, בהם חידוש אצטדיון בלומפילד, הקמת הוולודרום, רכישת מתחם מרכז הספורט הלאומי והשקעה בחידוש אצטדיון האתלטיקה, אולם ההתעמלות ואולמות נוספים, הקמת האולם הרב-תכליתי המתקדם, שדרוג אצטדיון שכונת התקווה, הקמת אולם אימונים מקצועי סמוך להיכל קבוצת שלמה ועוד.

• הבועה
• בריכות בתל אביב
• הדר יוסף
• עיריית תל אביב

>> מיכל שרון היא הצ'ייסרית בשעשועון הלהיט של כאן 11, "המרדף" (כל הפרקים כאן), שחזרה בשבוע שעבר לעונה תשיעית (עם מנחה חדשה בדמותה התבונית של הילה קורח). בימים שהיא לא עובדת בלדעת הכל בטלוויזיה, היא משמשת כעורכת גרפית בשבועון "לאשה", ובכל הימים היא מתגוררת בתל אביב. גם לכל השאלות שלנו היו לה תשובות.

>> להריח פרחים בפארק ולרקוד עד שהשמש עולה // העיר של זיו בראשי
>> הקולנוע הכי לא קולנוע וסיפור אהבה עם פיל // העיר של דן פילץ

1. גן החשמל

לפני כ-20 שנה עברתי מהצפון הישן לשכונות שבעבר הירקון, ולמרות שאני תושבת העיר, אני מוצאת את עצמי אומרת ש"מחר אני נוסעת לתל אביב". בדרך כלל הכוונה היא לאזורגן החשמל, שם אני מבקרת אצל כרמית רזניק, מעצבת השיער המוכשרת שלי (ברזילי 13).אני אוהבת את השילוב המרתק שלבתים מתפוררים לצד חידוש עירוני, בתי אוכל עדכניים וחנויות מראשית ימי תל אביב, ונוף אנושי מגוון. אם אתם כבר שם, אני ממליצה על קפה ORO (לבונטין 12 פינת ברזילי), שכל דבר שניסיתי בו היה טעים.
פרט טריוויה, כי אי אפשר בלי: כשהשכונה נוסדה לפני כמאה שנים, היא נקראה "רמת השרון", וגן החשמל נקרא "גינת השרון".

2. מוזיאון תל אביב לאמנות

מדי פעם כשהנפש מבקשת, אני הולכת לסיבוב במוזיאון, שאף פעם לא מאכזב. השקט, הרוח התרבותית שמנשבת בו, המחשבה וההשקעה מאחורי התערוכות – גורמים לי להרגיש טוב. התערוכה שנסגרה לא מזמן על הצלם מוֹי וֶר/משה רביב העיפה לי את המוח, ועכשיו אני מתכננת ללכת לתערוכה של רות פתיר. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהמיצג האנושי-חברתי שברחבה החיצונית, להלן הסעיף הבא.
שאול המלך 29

3. כיכר החטופים

אני מבקרת בה מאוקטובר 2023, שבוע אחרי שאביחי ברודץ' לקח כיסא והתיישב מול שערי הקריה. הכיכר היא מפעל אזרחי מדהים שלא נראה כמותו בשום מקום בעולם. בכל ביקור שם, הלב נשבר עוד קצת. אני מחכה כבר ליום בו כולם ישובו הביתה, והכיכר תתרוקן.

4. טיב טעם

הסניף הענקי ברמת החייל שפתוח גם בשישי בערב, בשבתות וחגים. דיסנילנד של ריחות וטעמים, והמון מוצרים שלא תמצאו בסופרמרקטים אחרים. אני מאוד מתחברת לסלוגן שלהם, "החופש לבחור", כי אם יש משהו ששנוא עליי – זה שנכנסים לי לצלחת או מטילים עלי מגבלות מכל סוג שהוא. אני חושקת שיניים כשמגיע החשבון בקופה, ואומרת לעצמי שזו תרומתי לשימור הרוח התל אביבית החילונית והחופשית.
דבורה הנביאה 122

5. כלבו עדית

הוא הגילטי פלז'ר שלי. במרכז המסחרי הישן של הדר יוסף נמצאת חנות, בעצם סוג של מחסן, שיש בה כל מה שצריך בתחום הקוסמטיקה, הטואליקטיקה וחומרי הניקוי. הלוק-אנד-פיל הוא של שנות השבעים, ורוב המחירים בהתאם, נתקעו ולא עלו מאז. תגידו לעזרא ששלחתי אתכם.
הדר יוסף 14

מקום לא אהוב בעיר:

אני פחות מתחברת לשכונות החדשות, בעיקר ב"גוש הגדול" (רמת אביב החדשה). הן גדולות מדי, חדגוניות ואנונימיות, ויכלו להיות חלק מכל עיר בארץ. בשכונת מגוריי, נאות אפקה, יש עדיין מרקם של שכונה קטנה, יש שבט צופים פעיל וגינות כלבים בהן כולם מכירים את כולם, קצת כמו בצפון הישן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביום ההולדת שלי הוזמנתי לארוחה והופעה ב"גילה וננסי", הבר/מסעדה של אייל שני ו-PAG שמארח הופעות דראג. כבר בכניסה ברור שמדובר במקום שמקבל כל אחד באהבה, לא חשוב מאיזה ג'נדר הוא/היא/הם. ראינו מופע מקסים שממש גרם לי לדמוע מהתרגשות.
לבונטין 8

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז המלחמה אני לא מסוגלת כמעט לצרוך תרבות, ולצערי לא די בספר או סרט כדי לסדר את הראש. יש רק תוכנית אחת שמצליחה להצחיק אותי בקול רם, "קופה ראשית" (בכאן 11, הערוץ המשובח שאחראי גם על "המרדף") כמובן. מתי עוד עונה?

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
באמת, שכל אחד יתרום ויתנדב איפה שמתאים לו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה לחזק את האיש הכי מושמץ בעיר, רון חולדאי, ולאחל לו עוד שנים רבות של בריאות טובה. שימשיך לעמוד איתן ולחצוץ בינינו, מדינת תל אביב השפויה והנורמלית, לבין הטרללת מסביב.

מה יהיה?
אוף. אני לא אופטימית. בדרך כלל, כשאנחנו שמים לב לשינויים פוליטיים וחברתיים, זה כבר אחרי שקרו תהליכי העומק, אחרי שהלוחות הטקטוניים כבר זזו. אבל אין ברירה, חייבים להמשיך ולהיאבק ולקוות שיהיה טוב.

• העיר שלי
• המרדף
• כאן 11
• גן החשמל
• מוזיאון תל אביב
• כיכר החטופים
• הדר יוסף
• טיב טעם