מדריכות משקולות סקסיות ולב אחד שבור. העיר של שרון סטרימבן

1. חזי הירקן

אני גרה כבר כמעט שנה בשכונת התקווה ולומדת בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. לשותפה שלי – טלי – ולי יש נטייה לא לקנות מצרכים הביתה, שלא לדבר על לבשל אותם. הימים שלנו עמוסים נורא, עד כדי כך שגם חיתוך פירות מסתמן כמשימה בלתי אפשרית. איזה כיף שנמצא לנו חבר בשוק שמוכן לחתוך לנו אבטיח בקופסא בכל שעה, מתנה לכל מי שרוצה להרגיש במיקונוס בין השיעורים.

חבר בשוק, חבר לחיים. שוק התקווה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)

>> העיר של אסיף אלקיים: בין המקורות הירוקים לקלישאות המוצדקות
>> אוכלים חומוס. מדברים על פורנו. זאת העיר של ליאת אלקיים

2. בית חנה הרבי

ספורט מאתחל לי את כל המערכות מחדש – מרגיע, מספק, ומקום טוב להזכיר לעצמי שאני אחראית ליעדים של עצמי. פילאטיס, יוגה, ריצה. בבית חנה התאהבתי מחדש באימוני תחנות – כשנשים מדריכות איך להרים משקולות זה הכי וואו סקסי. מכורה ללהזיע את החיים שלי, להתקלח ולהמשיך את היום כאילו ניצחתי משהו. הרבי מבכרך 6

בריאות זה סקסי. בית חנה הרבי (צילום: ג'ניפר אביסרה)

3. קולנוע יפו

אני כמעט אף פעם לא מצליחה לראות סרטים בבית, תמיד מרגיש שיש משהו מהותי יותר לעשות. אני אוהבת סרטים, ועוד הכי בעולם אוהבת מקומות רומנטיים. קולנוע יפו הוא המקום הכי רומנטי שיש, שמקרין את הסרטים הכי מושלמים שיש, עם ג׳סמין מושלם ופופקורן. אם אחרי הסרט גם יש גלידת מגנום מהסופר ליד אז בכלל החוויה הגיע לכדי שלמות. מרזוק ועזר 14

יאללה הפועל, או איך שלא קוראים לקבוצה הזאת. קולנוע יפו (מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי)

4. מיראז' ג'אז קיסה

נגרוני. מלא נגרוני. כמה שיותר יותר טוב. חמישי או שישי בערב. מאז שהחלטתי באופן שקול ורציונלי שנשבר לי הלב, אז גם הבנתי שזאת השיטה היחידה שעובדת לאיחוי. אני הקלישאה של עצמי – שיכורה, מביכה, עם חברים, מוזיקה, פיצה. זה עובד, נשבעת. רחוב 3817, פארק המסילה

שיכורות ומתאחות. מיראז' ג'אז קיסה (צילום: סי פיש)

5. תיאטרון גשר

כל פעם שיש לי איזשהי נפילה בביטחון העצמי כשחקנית בתחילת הדרך וכל החלומות נהפכים גדולים עלי, אני מחכה שירד הערב ואלך לשבת במזרקה מול תיאטרון גשר. בגלל שראיתי כבר את כל הרפרטואר, לפעמים רק לשבת במזרקה ולראות קהל חגיגי מחכה מחוץ לאולם עם כוס יין ואוויר של ים, מזכיר לי כמה האומנות עוד מקודשת ויפה ויש מי שמחכה לה. מתישהו גם סבתא שלי תעמוד שם ותחכה לצפות בי – וזאת המחשבה שמתניעה לי את כל האמביציות מחדש. שדרות ירושלים 9

המקום הקדוש הזה. תיאטרון גשר (צילום: יח"צ)