סמוראי של מטקות – ושל בורקסים. זו העיר של גיא ניסנהויז

מתאבד על כל כדור מטקה. גיא ניסנהויז (צילום: יובל אצילי)
מתאבד על כל כדור מטקה. גיא ניסנהויז (צילום: יובל אצילי)

גיא ניסנהויז, נצר לשושלת מסגרי ברזל מפוארת שבר הצידה ונהיה דווקא אמן - אבל גם בתערוכות שלו, כמו "סולמות ונחשים" שנפתחה בשבוע שעבר בגלריית המדרשה, הוא נשאר קרוב למקורות. כשהוא לא בסטודיו שלו הוא בחוף עג'מי או בבורקס שווה במיוחד (אבל האמת, הוא בעיקר בסטודיו)

1. אלגריה

אלגריה זו המסעדה-המעדנייה הטבעונית האהובה עליי בעיר. האמת שאני בכלל לא טבעוני אבל זו בחירה שעוקפת הרבה מקומות אחרים בעיר פשוט בגלל שממש טעים שם. סלט "ביצים" שהוא אגדה וסלט ים, עם לא-טונה שהוא חלום. גם קינוחים חגיגה. בקיצור, בחירה שהיא גם קולינרית וגם מוסרית. אבן גבירול 165

זה לא ביצים, אבל זה בהחלט כן קרואסון. אלגריה. צילום: וולט
זה לא ביצים, אבל זה בהחלט כן קרואסון. אלגריה. צילום: וולט

2. בורקס פוני

תמיד על המסך רואים בנות שש-עשרה מתנחמות בדלי גלידה אחרי פרידה כואבת אבל אני ברגעים קשים (ושמחים וגם סתם רגעים) טומנת ידי בשקית הבורקס גבינה האלוקי ופחית קולה ואיך שהנתרן ושומן הטרנס נכנסים לעורקים אני מתמלאת כוחות ומרגישה שיכולה לנצח כל סיטואציה של החיים. או שלא. אבל זה עדיין טעים למות. העלייה 24

3. גבעה סודית בהרצל

כשהפסקתי לעשן הייתי צריך למצוא פיתרון להפסקות עבודה בסטודיו אז הייתי עושה הליכות בסביבה. יום אחד תוך כדי שיטוטיי מצאתי פינה קטנה שבה רואים את דרום העיר בואכה אזור קריית המלאכה מהגובה – גבעה ברחוב הרצל, בין קיבוץ גלויות לתחייה, בדיוק מאחורי אגף שפע של העיריה. כשאני שם, פתאום משהו בכאוס ובכיעור ובחיספוס היומיומי מתארגן ונרגע. להתבונן בכל המקומות הסואנים והרועשים מבלי לשמוע אותם זו חוויה מומלצת – למעשנים, לנגמלים וגם לאלו שלא התחילו.

אשכרה, זה הנוף שמרגיע אותך? קרית המלאכה (צילום: אבינועם שרון)
אשכרה, זה הנוף שמרגיע אותך? קרית המלאכה (צילום: אבינועם שרון)

4. חוף עג'מי במוצ"ש

אחד החופים היחידים בעיר שיש בו עדיין פינות של שקט ומרחב גם בימים העמוסים ביותר (בינינו, כן?). אני בא לשם בעיקר כדי לשחק מטקות עם חברה טובה וזה אושר צרוף. מתאבדות על כל כדור בגמלוניות מביכה כשההשראה הוא כמובן הסטואיות של השחקנים הוותיקים – סמוראים של כרס, דיוק וכוונה. יום יבוא ונוכל להראות את פנינו בחוף בגאולה, עד אז אנחנו נהנות בעג'מי נטולת השחקנים האחרים ובלי ההשוואות.

טיילת עג'מי. (צילום: דין אהרוני רולנד)
טיילת עג'מי. (צילום: דין אהרוני רולנד)

5. הסטודיו שלי (העמל פינת שוקן)

בסופו של יום אם היו שואלים אותי לאן הייתי הולך אם היה לי רק כמה חודשים ספורים לחיות, ככל הנראה הייתי אומר לסטודיו. לעבוד בתל אביב תמיד נראה לי מוזר כי זאת עיר של חופש אבל אני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי האפשרות ליצור מתוך העיר המזיעה והסואנת והרוטטת הזאת דימויים שמאפשרים לאנשים להרגיש מנעד של רגשות דרך חומר, הומור ואסתטיקה. מוזמנים לבוא לבקר!

"כלבים", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)
"כלבים", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)

 

"כלבים", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)
"כלבים", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)

 

"חסידות", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)
"חסידות", גיא ניסנהויז (צילום: לנה גומון)

 

"סולמות ונחשים", גיא ניסנהויז (ברקע: עבודות של משה מירסקי), (צילום: לנה גומון)
"סולמות ונחשים", גיא ניסנהויז (ברקע: עבודות של משה מירסקי), (צילום: לנה גומון)