הפגנת הימין: בדרך למעשיהו עוצרים במוזיאון

כמו לפני כל הפגנה גדולה, גם הפעם נדד חצוצרן הרחוב המבוגר ממיקומו הקבוע, סמוך לדיזינגוף סנטר, אל פאתי המשכן לאמנויות הבמה. במרוצת השנים התרגל החצוצרן לקהל יעד מסוים שפוקד את רחבת המוזיאון. זו כנראה הסיבה שקיבל את פניהם של ההמונים בנגינת "שיר לשלום". מגבעתו הריקה ממטבעות בשילוב מבטים עוינים שנשלחו לעברו העמידו אותו על טעותו. זו לא הפגנת שמאל, זו עצרת תמיכה בבנימין נתניהו ונגד מערכת אכיפת החוק, אם הוא רוצה להרוויח משהו הערב הוא מוכרח לאלתר רפרטואר אחר.

דקות ספורות לפני 20:00 ורחבת המוזיאון כבר הייתה מלאה. צעדתי בקצב מהיר כדי להספיק לתפוס את סוף הנאמבר של מקהלת הנוער החרדית "פרחי ירושלים". מרים, אישה מבוגרת עם סיבולת לב ריאה טובה ממני הדביקה את צעדיי בקלילות כך שיצא שהלכנו זה לצד זו. היא הייתה חמושה בכוס מ"קופיקס" ובדגל ישראל עטוף בניילון שטרם נופף.

"אתה חמוד למרות שאתה שמאלני". הפגנת התמיכה בנתניהו (צילום: שלומי יוסף)

שאלתי אותה מאיפה הגיעה והיא ענתה נרגשת ש"הגענו מרחובות. יצאנו בארבעה אוטובוסים, קיבלנו דגלים, הכל, מאיפה אתה הגעת?". התשובה מ"תל אביב" גרמה לה לבחון אותי ולקבוע "אה אתה שמאלן, באת להפריע?" אמרתי שבאתי לשמוע ולהבין אם זו הפגנה למען הימין או למען ביבי. "זו הפגנה למען הימין והימין זה ביבי, אנחנו פה לדרוש צדק, אנחנו לא מה שאתם חושבים, אנחנו לא חיות". אמרתי לה שחס וחלילה ומה שחשוב זה שלא יהיה קרע בעם.

בין מוכרי הבייגלה בלט דוכן שהציע פול ותורמוסים חמים. הריח של הפול הטריף אותי. ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא לא מוכר גם בהפגנות של השמאל. הוא ענה לי שהוא לא מוכר לשמאלנים

החיוך שלה חזר והיא פצחה במונולוג תוך כדי שהתקרבנו לרחבה. "אתה חמוד למרות שאתה שמאלני, ממש מתוק. אתה בטח בגיל של הנכדים שלי, אני בת 68, כשגדלתי אנשים דאגו אחד לשני. לאחד לא היה בגד, השכן היה נותן לו. אנשים צריכים לעזור אחד לשני. בעלי צוחק עליי שאני חושבת מהבטן ולא מהראש, קונה נעליים למי שאין, עוזרת, למה זה לא ככה היום?"; רצו לי המון תשובות בראש אבל העדפתי שלא להכתים בשמאלנות יתר את הרושם החמוד שיצרתי. מרים נפרדה ממני בלבביות ונבלעה בהמון.

זילבר, ציפר והימני היחיד בפרדס חנה

בקרבת הבמה הצטופף הגרעין הקשה של המפגינים. רובו המוחלט הורכב מנשים מבוגרות שנצמדו לגדרות הבמה כגרופיות שמחכות לאליל נעוריהן שחלפו. כמו מרים, גם הן היו מאובזרות בדגלי ישראל בתוליים, בלונים, כרזות ושלל מרצ'נדייז שחולק מראש על ידי מארגני ההפגנה.

היה משהו עצוב בלראות אותן שואגות במסירות "ביבי מלך ישראל חי חי וקיים". בערך כמו לשמוע קריאות הדרן ללהקה שבכלל לא טרחה להגיע להופעה של עצמה. אמנם ביבי לא בא למסיבה שאורגנה לכבודו, אבל הוא היה שם ברוחו: בשלטים המסיתים נגד מערכת המשפט, בשנאה העזה לתקשורת והשמאל (אחת לכמה נואמים הוקראו שמות של עיתונאים כדי לשלהב את הקהל שענה בקריאות בוז נרגשות), ובדף המסרים שבחר להעביר באמצעות נותני החסות היחידים ממפלגתו שהסכימו להשתתף בהפגנה, מירי רגב ומיקי זהר.

"בנימין ידיד השם\ מכזבים אל תתרשם". אריאל זילבר מרים למפגינים (צילום: שלומי יוסף)

לבמה עלה אריאל זילבר וביצע את "תן לי כוח". לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתחלתי לשיר יחד עם הקהל. אני מעריץ את זילבר מילדות ומה לעשות שגם בגרסתו הימנית הוא עדיין הגדול מכולם. השיר הבא  היה פחות קליט. מסתבר שהוא נכתב רק השבוע ונקרא "בנימין ידיד השם". זה הפזמון שלו:

בנימין ידיד השם

ישראל תעמוד לימינך

מכזבים אל תתרשם

בטוחים שהצדק איתך.

במהלך הופעתו של זילבר קלטתי שמאלני נוסף שהמיר את דעותיו – בני ציפר, חנוט בחליפה ופפיון נצחיים עמד קפוא ואחז בבלון "ליכוד" ממותג ולבן. מפגינים זיהו אותו וניגשו לברך אותו. "אני רואה אותך ומתענג עליך, חולה על המהפך שעשית". ציפר לחץ את ידם וחייך במבוכה ילדותית שהובלטה נוכח העובדה שאחז בבלון. שאלתי את אחד המברכים מה הוא כל כך אוהב בציפר והוא ענה ש"שמאלני שהופך לימני זה הכי טוב שיש, כמו חילוני שחוזר בתשובה".

שאלתי אותו "אז למה באתם?" והוא אמר ש"חשבתי שתהיה אווירה טובה, צחוקים, נדבר קצת עם שמאלנים". אמרתי לו שאני שמאלני והוא אמר לי "וואלה? תביא חיבוק!"

מלבד שמאלנים מומרים, נשמעו בהפגנה גם סיסמאות מומרות. הקריאה "העם דורש צדק משפטי" נהגתה ע"י אנשי מחאת "החטייארים" בהפגנות נגד השחיתות בכיכר גורן בפ"ת. מאז החלטת היועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין, מפגיני הימין אימצו אותה. חלפתי על פני זוג מבוגר שמילמל את הקריאה המומרת בנימה אשכנזית נבוכה המוכרת יותר מהפגנות שמאל.

שאלתי את הזוג מאיפה הם, הגבר ענה "מפרדס חנה". אמרתי שלא ידעתי שיש ימנים בפרדס חנה והאישה ענתה במיליטנטיות ש"אנחנו קומץ שמדלל שם קצת את הרוע". הבעל סיכם בטון קודר ש"עברנו לשם לפני שנה, מאוד בודד להיות הימנים היחידים בפרדס חנה".

כמעט כל אדם שניגשתי אליו בהפגנה נעץ בי מבט חשדני. יכולתי להבין אותם, בכל זאת אני נראה כמו קריקטורה אנטישמית של שמאלני. האדם היחיד שפנה אליי מיוזמתו היה גבר גיבן ומוגבל שכלית שהציק לחמש נערות אולפנא עם ברזלים בשיניים. הן ניסו להתחמק ממנו כששאל אותן מאיפה הן. לבסוף אחת מהן ענתה לו "מגדרה", הוא הסתובב אליי ואמר "גדרה זה כמו חדרה רק עם ג', לא?".

נוביק, רצח רבין וריח מטריף של פול

האקשן האמיתי התנהל על יד עמדות השידור של כלי התקשורת. במשך חצי שעה מפגינים הקיפו את כתב חדשות 13 עקיבא נוביק ולא נתנו לו לשדר, מה שהוביל לדיאלוג הבא:

מפגין א': "עקיבא תוריד את הכיפה מהראש אתה מבייש את הכיפה יא חלאה"

מפגין ב': מה יש לך הוא ימני, הוא אוכל פלאפל"

מפגין א': מה הקשר פלאפל? זה ימני זה?".

"מה יש לך, הוא ימני, הוא אוכל פלאפל". פחד ותיעוב ברחבת המוזיאון (צילום: שלומי יוסף)

להמולה הצטרף גבר גלוח ראש עצום מימדים עם קפלי שומן מיוזעים בעורף שסחב בידורית ענקית על הראש. הוא היה כל כך עצום שלירן חולצה אפורה שהופיע מאחוריו היה נראה כמו המיני מי שלו. גלוח הראש העצום דחף את הבידורית על עמדת השידור של נוביק ואמר במיקרופון שחובר אליה: "שקט! צריך לשמור על שקט ועל שלווה" והתחיל לצחוק בטירוף. נוביק ניסה לזרום עם המפגינים וצילם איתם סלפי מה שגרם להם להרים אותו על הכתפיים ולשיר "ביבי מלך ישראל".

התרחקתי לשולי ההפגנה. ארבעה מפגינים חילקו ביניהם מסטיקים והציעו לי אחד. למעגל הצטרף נער גבעות וחילק סטיקרים של "חקירת אמת לרצח רבין". אחד המפגינים שאל אותו כמה זמן לקח לו לגדל את הפאות. הוא נעלב ונעלם. חבורת המסטיקים מרמת גן (שגידפה את כרמל שאמה הכהן) שוחחה על ההגעה הדלה מיהודה ושומרון. אחת מהן אמרה "אל תרדו עליהם, בסוף באו ארבעה אוטובוסים מחברון". המשכתי להסתובב וראיתי פיליפיני עומד על כסא הגלגלים של הסיעודי שלו, מצלם למענו בפלאפון את המתרחש בבמה, מקרין לו וחוזר לצלם.

חצוצרן הרחוב המבוגר ניגן את "בלדה לשוטר". לא היה פסקול הולם יותר לשמש כאקורד סיום לעצרת התמיכה בנתניהו מאשר בלדה נוגה על שוטר נכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל

בין מוכרי הבייגלה, קסטה ומים בעשר בלט דוכן שהציע פול ותורמוסים חמים, אליו הוצמד השלט "דוכן עם ישראל חי". הריח של הפול הטריף אותי. ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא לא מוכר גם בהפגנות של השמאל. הוא ענה לי שהוא לא מוכר לשמאלנים. אמרתי לו שחבל כי שמאלנים מתים על פול ושיביא לי קופסה. הוא צחק והעמיס לי פול בנדיבות. התקרבתי אליו ואמרתי שבאמת חבל שהוא לא בא להפגנות של השמאל. המוכר תפס לי את היד ולחש ש"לפני חודש יצאתי מהכלא, ישבתי שבע שנים אבל עכשיו אני אבוא. יאללה סע מפה".

נגסתי בפול הרך ודמיינתי את ביבי כאסיר משוחרר מוכר תורמוס בכיכר רבין.

שפטל, השוטר אזולאי ומסיבת הסיום של נתניהו

על הבמה נאם יורם שפטל וקרא למנדלבליט ושי ניצן "ראשי הנחש". שני בחורים שעמדו מאחורי צחקו ואמרו בציניות ש"לשי ניצן הזה יש ממש פרצוף של מאפיונר". צחקתי והסתובבתי אליהם. הם היו בני ישיבה מחברון שהגיעו באחד מארבעת האוטובוסים. חבר נוסף הצטרף אליהם ואמר "כולם פה מדברים שטויות, הא? דברים לא ריאליים, להוריד את התקשורת, מנדלבליט עבריין". שאלתי אותו "אז למה באתם?" והוא אמר ש"חשבתי שתהיה אווירה טובה, צחוקים, נדבר קצת עם שמאלנים". אמרתי לו שאני שמאלני והוא אמר לי "וואלה? תביא חיבוק!" התחבקנו ושאלתי אותו בכל זאת למה הוא בא. הוא אמר "באתי להגיד לביבי תודה. הוא מיצה, אבל מגיעה לו תודה". שאלתי אותו אם זו בעצם מסיבת סיום, הוא צחק ואמר "וואלה כן, הייתי צריך להביא לו עוגה". הוא לקח בלון ליכוד ממותג, שאף אותו והתחיל לצעוק בטון הליום צפצפני "ביבי מלך ישראל, חי חי וקיים".

דמויות איזוטריות עלו על הבמה כמו בערב סטנדאפיסטים חובבנים. הפגנת הימין (צילום: שלומי יוסף)

ההפגנה נמשכה כמעט שלוש שעות. הקהל התעייף והחל לנהור לאוטובוסים הממומנים של מפלגת הליכוד ועמותות הימין, בעוד דמויות איזוטריות עלו על הבמה ונתנו תחושה של ערב במה פתוחה של סטנדאפיסטים חובבנים. בדרך חזרה חלפתי על פני חצוצרן הרחוב המבוגר שניגן את "בלדה לשוטר" מתוך הסרט "השוטר אזולאי". לא היה פסקול הולם יותר לשמש כאקורד סיום לעצרת התמיכה בנתניהו מאשר בלדה נוגה על שוטר שמתקשה לבצע מעצרים בשל לבו הרחום, ונכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל.

ההמונים שהגיעו לעצרת היו ברובם השוטר אזולאי. הבחירה הקלה היא ללעוג ולבוז להם, אבל יש משהו שובה לב באופן שבו הם רוצים להאמין בכל ליבם שמנהיגם האהוב הופלל על לא עוול בכפיו. זהו תום הלב עליו בנה ביבי קריירה: ויסות אהבת העם וניצולה לכדי שנאה ופילוג. ואולי משהו בנעימת החצוצרה המלודית רמזה על כך שהקסם של החלילן מקיסריה החל להתפוגג.