תיראו מופתעים: ערוצי הטלוויזיה הם שותפים להפיכה המשטרית

ימיה האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית לא ישודרו בטלוויזיה. ברגעים שבהם היא תחרחר את נשימותיה האחרונות, עם השלמת חקיקת חוקי ההפיכה, יתווכחו בטלוויזיה אם מחוץ לכנסת יש חצי מיליון מפגינים או אולי רק 50 אלף, ידווחו בהתרגשות על התנהגות לא מנומסת של ח"כ מהאופוזיציה, יראיינו בזעזוע וצקצוקים איש ציבור שהתבטא בחריפות נגד ניסיון ההפיכה. אנחנו יודעים שכך הם יתנהלו, כי זה בדיוק מה שהם עושים עכשיו, בעוד מיליוני ישראלים מיואשים ומובסים צופים באימה בגאנג-באנג שמבצעת קואליציית עבריינים קיצונית בשיטת המשטר של ישראל. וזה לא שבקשת 12 וברשת 13 לא מבינים את גודל השעה. הם בהחלט מבינים. הם פשוט כבר בחרו מזמן באיזה צד להתמקם.

אתמול, במחצית השעה הראשונה של המהדורה ב-12, הוקדשו דקות ספורות בלבד לנושאי ההפיכה המשטרית, והדיווח המרכזי – תחת הכותרת "פרסום ראשון" ורגע אחרי שעמית סגל הסביר כי יאיר לפיד פוגע בניסיונות ההידברות – התאים ממש במקרה לנראטיב השקרי של נתניהו, כאילו יריב לוין הוא בכלל זה שמוביל את השמדת הרשות השופטת ואף "מאיים בפירוק הקואליציה אם ייעשו פשרות משמעותיות". איך ב"ארץ נהדרת" יכולים בכלל לעשות סאטירה אחרי הבדיחה הזאת שסיפרה דפנה ליאל בפנים חתומות? אגב, מספר דקות של חיפוש בטוויטר העלו שאת אותו "פרסום ראשון" פרסמה יעל שרה רפ באתר "סרוגים" יומיים קודם לכן. מעניין ממי הם למדו שמותר לגנוב.

מי שמקבל את תמונת המציאות שלו ממהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה, יכול שלא להבחין כלל שבישראל מתרחש ניסיון הפיכה שמטרתו העליונה היא חילוצו של בנימין נתניהו מגזר דינו המסתמן, ותופעת הלוואי המשנית שלו היא מתן כוח בלתי מוגבל לממשלה ולחברות הקואליציה, תוך פירוק אחרוני האיזונים והבלמים של הפרדת הרשויות והשתלטות פוליטית על מערכת המשפט (המחסומים שבין הממשלה והכנסת כבר פורקו כלא היו בכרסום חקיקתי מתמשך). במהדורות החדשות קוראים לזה "רפורמת המשפט" או "מהפכה משפטית", מסגור יבשושי, שקרי ואורווליאני שנועד להרדים את הציבור, ניסוח שנבחר בקפידה על ידי השלטון כדי לטשטש את עומק הפגיעה הצפויה בזכויותיו של הציבור ואת השפעתה המקיפה של אותה "רפורמה" על כל אספקט של חייו.

תפקידה של העיתונות הוא להגן על הדמוקרטיה. בלי דמוקרטיה אין עיתונות. אבל גם כשאין עיתונות יש "תקשורת", ולמרות שבישראל ה"תקשורת" וה"עיתונות" הם מונחים נרדפים בכל מובן, המציאות היא שב"תקשורת" נותרו רק איים בודדים של עיתונות שזוכרת איפה הדמוקרטיה ואיפה היא. גם בערוץ 13 המושמץ קיבלנו נאום חזק של אלון בן דוד, תמר איש שלום הסתערה לטובת כאן 11, וכמובן שרביב דרוקר, ברוך קרא ואביעד גליקמן לא מורידים את הראש מתחת לרף, וגם בסדום של חדשות 12 אפשר למצוא צדיקי עיתונות קלאסית כמו גיא פלג, קרן מרציאנו וסליחה ממי שטרם התקרנף-על-מלא ושמו הושמט מהרשימה. אבל הם לא קובעים את סדר היום ולא את הנראטיב.

נדגים בפשטות: כל עיסוק תקשורתי באותה "רפורמה", מבלי להזכיר שמרגע השבעתה עוסקת הממשלה בראשותו של נתניהו כמעט אך ורק בהשתלטות על אותה מערכת משפט שאמורה להכריע מתישהו בגורלו, היא הפרת אמונים והשתנה מהמקפצה על מקצוע העיתונות. רפורמה אמיתית במערכת המשפט, ואת זה אומרים אלפי מומחים מכל המגזרים כולל ימנים מושבעים, צריכה להתבצע בהסכמה רחבה והליך מעמיק ומבלי לאפשר לממשלה לבטל או לפגוע בעצמאותה. ככה עושים את זה בדמוקרטיה. כל דבר אחר ירסק גם את הכלכלה ויקרע את אחרוני החיבורים בחברה הישראלית. כולם אומרים את זה. אבל מהדורות החדשות לא אומרות את זה. הן ממשיכות לקשקש על "מהפכה משפטית".

ביום שני שבתו מאות אלפי ישראלים במפגן אזהרה ראשון של מרי אזרחי. המהדורות היו אמורות לריב ביניהן על הזכות לארח את מובילי המחאה באולפן ולשמוע בשידור חי מה בעצם רוצה תנועת ההתנגדות שזה עתה נולדה. עיתונות דמוקרטית הייתה לכל הפחות מסתקרנת מהנשים שעומדות בפרונט, משקמה ברסלר ואור-לי ברלב ועד מורן זר קצנשטיין ועינת גז, והופכת אותן לאורחות קבועות באולפנים. אבל ערוצי הטלוויזיה מפחדים ומורתעים. הם הוכנעו. לכל אחד מהם יש כמה עלי תאנה שאפשר להסתיר מאחוריהם את הכניעה לשלטון שפועל באופן בלתי חוקי בעליל, אבל היא נוכחת מדי ערב ומדי שעה בכותרות, בניסוחים, בבחירת המגישים, הכתבים והאורחים באולפן. אין עורך בקונטרול, אין עיתונאי על הפלור, יש תעמולה ומישהו צריך לשדר אותה.

כיסי ההתנגדות האחרונים בתקשורת כבר מסומנים, ותחת מעטה ה"רפורמה" וביטול הביקורת השיפוטית, יקבל גם שלמה קרעי את הכלים לדרוס ולשרוף אותם. אנחנו גם כך כבר שנתיים-שלוש לפחות בתוך סיטואציה שבה אין כמעט תוכנית אקטואליה בלי נציג של נתניהו באולפן – לא של הימין, לא של החרדים, לא של המתנחלים. רק ביבי. אנחנו כבר יותר משש שנים אל תוך תיקי נתניהו, והם כמעט ואינם מוזכרים בטלוויזיה כסיבה וכמסובב של מרבית ההתרחשויות בזירה הפוליטית לאורך כל הזמן הזה. תהליך העמית-סגליזציה של התקשורת המשודרת בדיוק מבשיל לקראת שיאו.

וכך נראית תקשורת על סף הפיכה המשטרית: יושב לו "הפרשן הבכיר" באולפן ו"נדהם" לשמוע שבמשך חודשים ארוכים בזמן מחאת בלפור, היה תלוי על הגדר בכניסה למעון ראש הממשלה שלט ענק עם הכתובת "שמאלנים בוגדים". הוא משוכנע שזה ממש לא נכון. עשרות אלפי מפגינים ראו זאת במו עיניהם, עיתונאים רבים דיווחו על כך, פעילי הליכוד שמאחורי הקמפיין נחשפו, אבל עמית סגל לא ידע, לא ראה, לא שמע. הוא דיווח בידענות ובבוז על המחאה ההיא שהפילה את ממשלת נתניהו הקודמת, הפיץ פייק ניוז על ניסיון פריצה של מפגינים למעון ראש הממשלה, אבל הוא לא טרח אפילו לעבור שם במשך חודשים – אחרת לא היה מפספס את השלט העצום. לחילופין קיימת האפשרות, הקלושה בעיניי, שהוא ידע, ראה ושמע אבל מעדיף לשקר. בשני המקרים אנחנו רחוקים מעולמות העיתונות המסורתיים.

כל האנשים הטובים שעדיין מתפרנסים ושורדים בערוצי הטלוויזיה, ובעיקר כל העיתונאים הטובים, יצטרכו לבחור בקרוב מאוד אם הם מוכנים להמשיך ולהיות חלק מהשיט-שואו הזה, ולהמשיך לספר לעצמם שהם תוקעים את האצבע בסכר גם כשהצונאמי כבר שוטף את הארץ, או מצטרפים מחדש למגיני הדמוקרטיה ומשתפים את הציבור במה שהתרחש בשנים האחרונות – וממשיך להתרחש עכשיו – מאחורי הקלעים של מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בטלוויזיה המסחרית. רינה מצליח סיפקה את העדות הראשונה בראיונות עם עזיבתה את חדשות 12. זאת לא תהיה העדות האחרונה. איך אומרים בתנועת ההתנגדות? רק התחלנו.