הפיל שבחדר המראות: ריאיון עם ג'ורדן פיל, מלך האימה החדש

זה משוגע כמה שג'ורדן פיל לוהט כרגע. "תברח", להיט האימה עטור האוסקר שלו, הפך את הקומיקאי־שחקן־תסריטאי־במאי, שהוא גם גיק קולנוע רציני, לדמות מובילה בתעשייה ההוליוודית. העובדה שנוסף לכל הוא גם הפיק את "שחור על לבן" המוערך בוודאי לא הזיקה. סרטו החדש "אנחנו", כמו "תברח", הוא חגיגת אימה שמתאפיינת באמירות חברתיות גזעיות שנונות. הסרט מלא ברמזים עלילתיים ובאזכורים מתוחכמים שמלהיבים את מעריציו, ויגרמו לכם לתהות "מה המשמעות של 11:11?" ו"מה הקטע עם כל הארנבים?". אל תופתעו אם במהלך הסרט תקפצו מהכיסא ותמצאו את עצמכם שוב בתור, קונים כרטיסים לצפייה חוזרת כדי לראות מה פספסתם בפעם הראשונה. במפגש פנים אל פנים פיל רחוק מלהיות מפחיד כמו סרטיו. הוא רציני לגמרי ומהורהר לגבי הדברים שהוא עושה, אבל הוא גם מצחיק, ובעיקר ניכר בו הרצון לסחוף את המראיין בתשוקה שלו לז'אנר.

איך התחלת לאהוב סרטי אימה?

"הייתי ילד ונער מאוד פחדן וסרטי אימה עזרו לי להתמודד עם זה, הם עזרו לי לפתח כלים כדי להרחיק מעצמי את הפחד. סיפורי אימה הועילו אפילו יותר. אני מרגיש מאוד מועצם כשאני מספר סיפורי אימה".

ראית הרבה סרטים כאלה כשהיית ילד?

"ראיתי כמה. ההורים של החבר הכי טוב שלי הרשו לו לראות סרטי אימה, והיו לו גיליונות של Fangoria, אז הוא הכיר לי את כל התחום הזה. הדמיון שלי השתגע מהפירורים הקטנים שקיבלתי בכל פעם שהייתי אצלו, ואז צפיתי בסרטי אימה שהפחידו אותי רצח".

עוד כתבות מעניינות:
"אנחנו" הוא סרט אימה מצוין ויוצא דופן
סדרת האימה הכי מפחידה בנטפליקס
הסדרה החדשה והמדוברת היא בכלל סנאף

יש סרטים מפחידים מדי, אפילו בשבילך?

"לא, אבל שניים מהסרטים המצמיתים ביותר שאני נזכר בהם כרגע הם 'Martyrs' ו'משחקי שעשוע'. אלה פשוט תרגילים בלגרום לך להרגיש אומלל. אם אתה חולני כמוני, אתה תיהנה קצת מהאמנות שמאחורי החזון. אימה מעוררת בנו תגובה רגשית עוצמתית יותר מאשר כמעט כל דבר אחר".

אתה עושה סרטים שמחייבים את הצופה מיד לצפות בהם שוב, כי הם כל כך מלאים ברמזים ובאזכורים.

"אני פשוט מעריץ עצום של סרטים שמתפתחים. כריסטופר נולן הוא המאסטר של בימוי סרטים שמשתפרים בכל פעם שאתה צופה בהם, כי הוא הכניס בהם כל כך הרבה רבדים".

אבל יש לך בסרט הזה משהו כמו 15 או 16 מקבילות לסביבון ב"התחלה" של נולן.

"אני יודע, אני קצת נסחף, אבל אנשים אוהבים את זה. אני די מתמכר לגיקיות הזו מתוך תקווה שלקהל יהיה מבחר כמעט אינסופי של דברים לשוחח עליהם אחר כך".

לופיטה ניונגו מדהימה בסרט, הן כגיבורה והן כתאומת המראה המרושעת שלה. איך היא המציאה את הקול הצרוד, המפחיד עד אימה, שבו מדברת התאומה?

"בתסריט היה כתוב 'היא התחילה לדבר והקול שלה נשמע כאילו היא לא השתמשה בו שנים'. לופיטה פירשה את זה בעצמה, ובפעם הראשונה ששמעתי את הקול הזה ידעתי שנקבל דמות של רשע טהור כמו שלא ראינו מעולם".

חשוב שתהיה "מלכת צרחות" שחורה בסרט אימה גדול?

"היו כמה מלכות צרחות שחורות בעבר, אבל לשחק במקביל את המרשעת ואת הגיבורה, וגם להכניס עומק לשתי הדמויות האלה – זה הישג משוגע. רציתי ליצור סרט אימה שבמרכזו ניצבת משפחה שחורה. זה הרגיש כמו החלק בפאזל הייצוג שבאופן מוזר עדיין לא ראינו".

חוץ מהבן הפעוט שלך, מה גורם לשנתך לנדוד?

"אתה יודע מה? הילד שלי, בומונט, ישן כל הלילה. אני ישן די טוב. רציתי לומר צפיית בינג' בטלוויזיה, אבל בעצם התכוונת באופן מטפורי, לא באמת?".

אני מוכן גם לקבל את התשובה האמיתית.

"אני צופה ב'בובה רוסית', זה ממש טוב, וראיתי גם מספר מביך של פרקים בתוכנית בשם '90 Day Fiancé'. אני רואה כמות מעצבנת ממש של ריאליטי. זה מזויף לגמרי, אבל עדיין יותר אמיתי מכל דבר אחר".

אתה גם מפיק גרסה חדשה ל"קנדימן", סרט האימה משנות ה־90. זו גרסה חדשה או סרט המשך?

"אנחנו קוראים לזה 'המשך רוחני' ועוד כל מיני הגדרות מסובכות רק כדי להימנע מלענות על השאלה הזאת. הסרט מיועד גם לאנשים שמכירים את הסרט המקורי וגם למי שלא מכיר".

בסרט המקורי, אם אתה אומר "קנדימן" חמש פעמים ברצף מול המראה, הדמות מופיעה. ניסית את זה פעם?

"הגעתי עד ארבע. כילד שיחקתי במשחק בלאדי מרי, וגם על זה אני לא ממליץ. אתה מכבה את האור ואומר את זה מול המראה שלוש פעמים, ואז אמורה להופיע רוח רפאים".

באחת הסצנות ב"אנחנו" יש המון ארנבים. איך מביימים ארנבים?

"המזל שלי היה שיכולתי פשוט לומר להם להתנהג כמו ארנבים, כלומר שהם יחרבנו ויזדווגו, ואנחנו נצלם סביבם. האם הארנבים המשוגעים למין הרסו את הטייקים שלי? הם הפכו אותם למביכים, אבל אני שמח לומר שאף ארנב לא נפגע בעת יצירת הסרט. הנפש שלי נפגעה, כי ארנבים די מפחידים אותי. ארנבים וג'וקים".

אבל אתה מדבב ארנב ב"צעצוע של סיפור 4", לא?

"נכון שזה מוזר? 'אנחנו' עוסק בצירופי מקרים, ולפעמים דברים באמת מתחברים".

אתה וקיגן־מייקל קי מדבבים שתי דמויות בסרט, באני ודאקי. איך היה?

"פיקסאר ממש עודדו אותנו למצוא את הכימיה הזאת של 'קי ופיל' (תוכנית מערכונים של השניים – פד"ס), אבל אני לא יודע כמה מהאימפרוביזציה שלנו נשארה בגרסה הסופית של הסרט".

וסוף סוף אתה משתתף בסרט שאתה יכול להראות לבן שלך.

פיל צוחק. "לא, הראיתי לבן שלי את 'תברח' כשהיה בן 15 חודשים, כדי להתחיל ללמד אותו על היחסים בין שחורים ללבנים. אחכה עוד קצת עד שאראה לו את 'צעצוע של סיפור 4'. אני לא רוצה לבלבל אותו".

*Fangoria
המגזין הראשון שהוקדש כולו לסרטי אימה. יוצא לאור מ־1979. גיליונות ישנים שלו מחליפים היום ידיים בעשרות עד מאות דולרים

*Martyrs
סרט האימה הצרפתי הגיע למקום ה־31 ברשימת 100 סרטי האימה הכי טובים בכל הזמנים של Time Out לונדון, ונחשב לאחד הסרטים הקשים ביותר לצפייה בז'אנר, עד כדי כך שבצרפת ביקשו לסווג אותו לגיל 18+, לפני שזעקות "צנזורה!" הצליחו להוריד את הגבלת הגיל ל־18 ומעלה

*דברים לשוחח עליהם
נושא שיחה שפיל כנראה לא ציפה כשכתב את הסרט הוא מייקל ג'קסון שחזר עכשיו לתודעה הציבורית. בתחילת הסרט הגיבורה בילדותה מקבלת במתנה חולצה של "Thriller" ואמה חוששת שזה יפחיד אותה. עור ברווז מובטח

*מלכת צרחות
ה־Scream Queen, קרי גיבורת סרטי אימה, המוכרת ביותר היא ג'יימי לי קרטיס. שחקניות שחורות קיבלו לאורך ההיסטוריה של הקולנוע מעט מאוד תפקידים כאלה יחסית לשחקניות לבנות. בכל זאת אפשר למנות את וונטה מקגי ("Blacula") ואת אמיאטסי קורינאלדי ("The Invitation") כשחקניות שתפקידי האימה שלהן היו מוצלחים במיוחד