גיא לרר וטל ברמן מציגים: המעוז האחרון של רשת 13 עוד לא נופל

ברשת 13, כולם כבר יודעים, אין הרבה דברים שעובדים טוב. מהדורת החדשות קרסה לקרב על המקום הרביעי נגד כאן 11, הפריים טיים מובס באופן קבוע על ידי "הפטריוטים" של ערוץ 14, וגם הרצועות שלפני כן – לא ממש ממריאות. אבל יש מקום אחד שתמיד היה מוקד העוצמה העיקרי שלהם – הלייט נייט. ברשת הצליחו לבנות רצועה לילית חזקה ואפילו יחסית יציבה – שכוללת את גיא לרר ו"הצינור" (תכנית שבגלגוליה השונים, אוטוטו חוגגת 15 שנה על המסך), ואחריה את טל ברמן ו"היום שהיה" (שגם הוא, מה אתם יודעים, כבר יותר מחמש שנים איתנו. זה נצח במונחים של רשת). גם הרייטינג, יחסית, יציב. לא מאוד גבוה, אבל כזה שמצליח לשמר את הקשר עם הקהל.

>> קחו חופש: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה שצריך לראות עכשיו

שני גיבורי הרצועה הלילית הזאת, גיא לרר וטל ברמן, מאוד שונים במהותם אך שניהם משקפים תהליך שעובר על הטלוויזיה (ועל התרבות) כולה: מהשוליים – אל המיינסטרים. לרר התחיל בחדשות 10 בתור מגיש של פינת אינטרנט במהדורת השבת – והפך למגיש של תכנית חברתית חשובה (שאפילו הזיזה כמה דברים בעולם). ברמן החל בתור הילד הרע, מ"מוטל בספק" הגל"צית ועד "פרפר לילה", שהייתה הקונטרה לשמרנות של רשת כשעוד היתה זכיינית בערוץ 2.

הנה הקלילות. גיא לרר, "הצינור" (צילום מסך: רשת 13)

צפייה ברצועה הלילית ששודרה אתמול (שני) – הייתה הזדמנות טובה לשים לב לשוני הגדול בין שתי הפרסונות. ה"צינור" של לרר הייתה, כמו בדרך כלל, איכותית, מגוונתו מעניינת. לצד הדיווחים החדשותיים הרגילים (בכל זאת, אנחנו בתוך תקופת ההמתנה לכטב"ם שיבוא – או שלא), הוא הצליח להביא ראיון הישגי במיוחד עם דב רביב, המהנדס שהוא אבי פרויקט "החץ", וגם עם בחור שעזב את הישיבה והחליט להתגייס לצבא. בסוף הוא אפילו דחף אייטם על עליית המחירים – בתקופה שבה לאף אחד אין ראש לאייטמים על צרכנות ואפשר לשדוד את הציבור.

ומעל הכל, לרר משדר רעננות בהגשה שלו – התנועה שלו הרבה יותר קלילה, הוא מרשה לעצמו לחייך (אפילו לדפוק קצת סאטירה על הקולגות – בדמות מונטאז' ה"כוסאמכ" המשעשע של עיתונאים בטלוויזיה וברדיו שנשברים ומקללים באמצע שידור), רוכן קדימה ומשדר משהו הרבה יותר אקטיבי. לכן "הצינור" עובדת יפה כל כך, כי לצד הצורך להישאר מעודכנים היא גם מצליחה לתת זווית עיתונאית אחרת למצב.

איפה הקלילות? טל ברמן ומוריה אסרף וולברג, "היום שהיה" (צילום מסך: רשת 13)

"היום שהיה", לעומת זאת, היא כבר משהו אחר. צריך להודות ביושר שגם המנדט שלה הוא אחר – "הצינור" היא תוכנית שבאה ממקום הרבה יותר חתרני, והרבה פחות מחויב לכללים הרגילים. ל"היום שהיה" יש תפקיד אחר בחיים של צופי רשת 13 – והיא לסכם את אירועי היום בצורה קלילה וקומפקטית ולעשות סדר. וזה בערך מה שהיא עושה – ברמן עובר בדקדקנות על כל האייטמים החשובים של היום, מישיבת הקבינט דרך הפעולה בלבנון ועד משפט טראמפ. אבל הקלילות שהייתה שם בימי גיא זהר נעדרת.

כי בתוך כל זה, משהו מטל ברמן קצת הלך לאיבוד. גם הוא וגם לרר לובשים חליפה, אבל אם לרר מצליח להתגבר עליה בעוד נראה שהחליפה קצת חנקה, מטאפורית, את ברמן. הוא משדר משהו עצור, מאוד קורקטי, מאוד "מגיש חדשות קלאסי". זה לא נהי נוסטלגי לימי "פרפר לילה" (למרות שמאוד הייתי רוצה שהם יחזרו, בטח כשאוטוטו סחבק בן 37) – גם ברמן של "בוקר חדש", תכנית הרדיו המצוינת שלו עם תם אהרון ואביה פרחי ב"אקו 99", הוא ברמן שונה ממה שאנחנו רואים על המסך.

חנוק בחליפה. טל ברמן, "היום שהיה" (צילום מסך: רשת 13)

ושוב, נכון שב"בוקר חדש" יש משהו הרבה פחות מעונב – וגם הדרישה של הקהל מברמן היא אחרת. אבל נדמה לי שהעולם שבו רצינו שמגישי החדשות שלנו יהיו קורקטיים ויעברו מאייטם לאייטם, גם הוא קצת מת, בטח ב-11 וחצי בלילה. ברמן מספיק מנוסה ומספיק טוב לפרוץ מתוך החליפה ולהביא קצת יותר מכישוריו אל המסך. הצופים ירוויחו מזה הרבה יותר מאשר מעבר קצת שגרתי על הניוז-פיד של היום (בטח אחרי שהולעטנו בחדשות כמעט כל היממה, שלא לדבר על הפושים).

"היום שהיה", שבימי הזוהר שלה עם גיא (ראיתם מה עשיתי שם?) הייתה מופת של הטלת ספק (ע"ע החיקוי בארץ נהדרת וה"אולי.. ואולי לא.. נחכה ונראה"), של הזווית הטיפה עקומה על החדשות – הפכה, למרבה הצער, להיות משדר חדשותי די בסיסי. חלונות עם כתבים מתחלפים, כמעט בלי יציאות או דברים מפתיעים. זו תכנית אחרת, כמובן, עם מגיש אחר – אבל גם לרוח הזאת אפשר להתגעגע. גם "הצינור" ובעיקר "היום שהיה" יכולות להשתפר – בוודאי עם שני מגישים שמסוגלים ליותר. אבל בתוך האקו-סיסטם של רשת 13, שהוא בעצם כאוס טוטאלי מתמשך שאינו מסוגל להתייצב, רצועת הלייט נייט יכולה להדגים לקברניטי הערוץ ההיסטריים את ערך ההמשכיות והדבקות בדרך. זו גם רצועה לא רעה בכלל לצפייה.