אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה | #WHYIRUNTELAVIV
רגע לפני המרתון הגדול - אביעד קיסוס וטל ברמן מסבירים על מה הם מדברים כשהם מדברים על ריצה
תוכן בחסות אדידס
אביעד קיסוס, 38
שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה
רץ שלוש פעמים בשבוע, שעה בכל פעם בלי למדוד מרחקים, בפארק הירקון
"מה שאני הכי אוהב בריצה זו העובדה שמדובר בסיטואציה שאתה נמצא בה לבד לגמרי. לא רק בלי אנשים אחרים – גם בלי שום סוג של הסחות דעת. אני אוהב להיות לבד, ואוהב להיות לבד לגמרי. זה קצת כמו כשאתה יושב באוטו ומרשה לעצמך לצרוח שירים בקול רם. ככה אני בריצה. לא צורח שירים אמנם, אבל מרגיש מבודד, כאילו אף אחד לא יכול לראות, לגעת, לשמוע. אני שונא להזיע, אבל כשאני רץ לא אכפת לי לנטוף. זה חלק מהעניין. הריצה שינתה אותי פיזית, קודם כל. זה דבר שמעלה מאוד את מצב הרוח, ומקזז את ייסורי המצפון על מה שאתה אוכל אחר כך – באמת תופעות חיוביות.
אני אוהב לרוץ בחוץ, בפארק. מכיוון שאני מאוד מרוכז בריצה, ואולי דווקא מכיוון שאגלי זיעה נכנסים לי לעין, קרה לי כמה פעמים שנתקלתי באנשים שאני ״מכיר״ ולא אמרתי שלום, כי הייתי בתוך הטראנס הספורטיבי. במקרים אחרים עצרתי והתחלתי לדבר עם אנשים שאני מכיר, ורק אחרי כמה שניות הבנתי שאני לא חושב שהם מי שהם".
[tmwdfpad]לקריאה נוספת:
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"להתנתק ופשוטל לרוץ": עומר מילר מספר על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה
טל ברמן, 43
שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה
רץ שלוש פעמים בשבוע, בין 10 ל־15 ק"מ, בחלק המזרחי של פארק הירקון
"הריצה נותנת לי שקט. לצלול פנימה. כימית, זה משחרר את כל החומרים הנכונים ועושה הרגשה מאוד מאוד טובה אחרי. התחלתי לרוץ לפני עשר שנים בערך. בהתחלה המטרה הייתה להוריד כמה קילוגרמים עודפים, ואחרי זה פשוט נשאבתי לזה. היום אני לא יכול לדמיין את חיי בלי זה. לפעמים אני רץ לבד ולפעמים עם חברים, אין חוקיות. יותר נחמד לרוץ עם אנשים, אין ספק, אבל גם בריצה לבד יש תענוג מסוג אחר.
בכל פעם שאני בחו"ל אני לוקח איתי כמובן בגדי ונעלי ריצה. יצא לי לרוץ בלונדון, בבוסטון, בניו יורק ובברלין. אפילו באתרי סקי אני רץ לפעמים, אם אני מוצא כוח אחרי הגלישה. אני לא יודע אם אני יכול להגיד שהריצה שינתה אותי, אבל היא נותנת לי פרספקטיבה מאוד מציאותית לגבי זמן. בזמן הריצה אתה עסוק בלי הפסקה במדידה של זמן – כמה זמן עבר, כמה ק"מ הספקת בפרק זמן. התוצאה היא שאתה מקבל מושג קונקרטי יותר לגבי המשמעות של זמן".
