אז מה לעזאזל קרה עם הקריירה של מייק מאיירס?

מי הוא בעצם מייק מאיירס? לכאורה, רובנו יודעים – קומיקאי ושחקן קנדי-אמריקאי שהתחיל את הקריירה שלו ב״סאטרדיי נייט לייב״ בשנות השמונים, ואז יצר וכיכב בסרטים כמו ״עולמו של ויין״, ״אוסטין פאוורס״ ו״לאב גורו״, ואז נעלם לכמה שנים, ועכשיו חזר בקומדיה החדשה של נטפליקס, ״החמשושויה״. אבל כל אלו דברים טכניים – מי הוא באמת מייק מאיירס? מי הוא מתחת לשכבות האיפור והפיאות שהוא לובש בתפקידיו השונים? זו שאלה יותר מורכבת שאני בספק אם מאיירס יודע לענות עליה בעצמו.

מאיירס נולד באונטאריו, קנדה לזוג הורים בריטיים מליברפול. ההשפעה הבריטית הזן, וגם תחושת האאוטסיידר, תלווה אותו במהלך הקריירה. בגיל צעיר הצטרף לקבוצת האימפרוב והמערכונים Second City, ובגיל 26 זכה לפריצה הגדולה שלו שהפך לחבר קאסט ב-SNL. להיות בתכנית המערכונים המצליחה ביותר בכל הזמנים זה דבר מדהים, אבל זה לא תמיד תורם לקריירה ארוכת שנים. ההיסטוריה מלאה בסיפורים על שחקנים שהפציצו בחיקויים מעולים ודמויות משוגעות, אבל לא הצליחו לעשות את המעבר לקולנוע או טלוויזיה, שם היו צריכים לשחק בדרך כלל דמויות יותר מעודנות ורב-גוניות. 

ההצלחה הקולנועית הראשונה של מאיירס הייתה, כאמור, עם הסרט ״עולמו של ויין״, שהיה עיבוד קולנועי למערכון הפופולרי שלו מ-SNL. ומשם הסיפור שרוב האנשים מכירים הוא טרילוגיית ״אוסטין פאוורס״, דיבוב של ״שרק״ והכישלון של ״לאב גורו״, שהוביל להיעדרותו מעולם הבידור עד לאחרונה. אך בין ויין לאוסטין, הייתה למאיירס דמות נוספת – צ׳ארלי מקנזי, גיבור הסרט ״אשתי רוצחת לשעבר״, קומדיה רומנטית נשכחת שהייתה הפעם היחידה בקולנוע שמאיירס שיחק…בחור. פשוט בחור. בחור ניינטיזי מצחיק באווירת צ׳נדלר בינג, שנראה ונשמע כמו מאיירס ולא נעזר בפאה מופרכת או שכבות של איפור. זה היה הניסיון הכנה של מאיירס למכור את עצמו כגיבור רומנטי, להראות שהוא יכול גם לשחק דמות רגילה. כמובן שהוא גם שיחק את האבא הסקוטי השמן של צ׳ארלי מקנזי, כי מאיירס לא יכול שלא לעשות את זה. גם בסרט הטום הנקס שלו, הוא חייב להיות פיטר סלרס. כך או כך, הסרט נכשל.

פסיכולוג אמיתי היה עושה מטעמים מחייו של מאיירס – הוא הודה, למשל, שאת הדמויות של אוסטין פאוורס וגורו פיטקה הוא יצר כדי להתמודד עם מות אביו, ובטוח שה-"לג'ורג' בוש לא אכפת מאנשים שחורים" של קניה ווסט גם השאיר איזו צלקת. לי, בכל אופן, אין הכשרה של פסיכולוג. אני פשוט בן אדם שראה הרבה קומדיות מטופשות בחייו. אבל אם בכל זאת הייתי צריך לאבחן את מאיירס, הייתי אומר שיש הרבה פחד בהופעות שלו. מאחורי כל האיפור, ואולי מאז שגילם את צ׳ארלי מקנזי, הוא מפחד להראות את עצמו האמיתי.

>>האם אנחנו צריכים לפחד מאלימות במשחקי המחשב? נו באמת

בוגרי ״סאטרדיי נייט לייב״ אחרים, דוגמת מרטין שורט או ביל היידר, אולי התפרסמו בזכויות דמויות וחיקויים, אבל הצליחו לסגל לעצמם תדמית שמעבר לזה. כשמרטין שורט לא מתחבא מאחורי חליפת השומן של ג׳ימיני גליק, הוא צ׳ארמר בסטייל שואו-ביז ישן וכשביל היידר לא מגלם את סטפאן או מחקה את פאצ׳ינו, הוא יכול להיות מתנקש מרגש ב-״בארי״ או חנון מצחקק בתכניות אירוח. אבל למאיירס אין את זה. גם כשב-2017 הוא הנחה השעשועון בשם ״מופע הגונג״, הוא עשה את זה בתור בדרן בריטי פיקטיבי שכמעט אי אפשר לזהות בתור מאיירס, והתראיין בתכניות אירוח בתור הדמות. אפילו כשהוא משחק בסרטים רציניים כמו ״54״, ״רפסודיה בוהמית״ או ״ממזרים חסרי כבוד״, הוא עושה זאת מבעד לאיפור ומבטאים.

ועכשיו הוא חזר בסדרה חדשה בנטפליקס – שהחלה, באופן מוזר, מבדיחה בסרט הכושל ״אשתי רוצחת לשעבר״ – וגם שם הוא משחק לא פחות משמונה דמויות, כל אחת עם מראה ומבטא אחר (למרות שאחת מהדמויות קנדית, אז לפחות אפשר לומר שהוא חוזר לשורשים). מאיירס הוא אדם מאוד מוכשר, ובעולם אחר יכלה להיות לו קריירה מכובדת דוגמת מרטין שורט. אבל הוא ממשיך להתחבא מאחורי התחפושת האלו, ואני לא מאשים אותו. למאיירס היו מספר כשלונות גדולים והוא אף פעם לא ממש היה חביב מבקרים. אולי הוא מעדיף לשמור את הנער הקנדי הביישן בפנים, ולהיות מפלצת סקוטית מפליצה בחוץ.