חלאס עם פורנו ההתקהלויות: מדוע נטפלים דווקא לתל אביבים?

בתקשורת ובקבוצות הווטסאפ הופצו תמונות מאירוע "מלך הקסטות" שנערך בתדר במהלך השבת האחרונה. אל התמונות נלוו הערות זועמות ונרעשות. "איך הם מעזים להתקהל ככה?", שאלו. תחושה עזה של פלאשבק לשנת 2020 הידועה לשמצה. ואכן, בתקופה הזו יש לא מעט דמיון לשנה שעברה: התחלואה עולה, גבי ברבש חזר לאולפנים והדיבורים על סגר מרחפים מעלינו כעננה שחורה.

כשהקורונה חוזרת איתה חוזרים גם הרגלים מגונים כמו שיימינג ההתקהלויות, כשגם הפעם הצעירים התל אביבים על הכוונת. כולנו זוכרים את התמונות והסרטונים שהופצו בשנה וחצי האחרונות מכיכר דיזנגוף, משוק לוינסקי, ממסיבות הרחוב בפורים וממוקדי בילוי נוספים בעיר. אליהן הצטרפה גם ההסתה המתוזמרת נגד "מפיצי המחלות" מבלפור. כפי שידוע לנו כיום, רוב האירועים הסתיימו ללא נזק כלל או עם נזק מזערי ביותר.

עוד טרום עידן החיסונים כבר ידענו שהצעירים אינם אלה שמכבידים על מערכת הבריאות ומסכנים אותה. עד היום אין שום עדות חותכת לכך שהצעירים התל אביביים הם אלו שהביאו אותנו לאף אחד מהסגרים. הרשו לי גם לחשוף כאן סוד שאינו ממש סוד – גם במהלך הסגרים היו חיי לילה מחתרתיים שפעלו במתכונת מצומצמת וצנועה יותר. השפעתם של חיי הלילה המחתרתיים על התחלואה לא נראתה, אך השפעתם הנפשית והחברתית היתה הכרחית.

(צילום: בן כהן)

אם נחזור לימינו אנו, אי אפשר שלא להתייחס אל ידידינו הטובים: החיסונים. אחוזי ההתחסנות בתל אביב בקרב צעירים טובים מאוד. לפי מיטב המונחים, סיכויו של צעיר המחוסן בשתי מנות להתדרדר למחלה קשה נמוך בהרבה ממה שהיה בעבר. מה גם שנכון להיום לא קיימת מגבלת התקהלות.

אז האם, נכון להיום, יש סיבה ממשית לזעם כלפי אירוע כמו זה שהתרחש בתדר – שלא הפר אף הנחיה וכלל קהל צעיר ומחוסן ברובו? נדמה שלא. הסיבות האמיתיות אינן קשורות לאפידמיולוגיה, אלא לפוטוגניות. צעירים מבלים פשוט מצטלמים יפה כשהציבור מחפש על מי לכעוס. הרי ההדבקות בבתים, בבתי האבות, במשרדים, בסופרמרקטים ובתחבורה הציבורית מצטלמות פחות טוב. 

זו לא קריאה לזלזל בחומרת הנגיף. חשוב לשמור על הכללים ולהגן על האוכלוסייה המבוגרת. על מארגני האירועים גם לדאוג למזער צפיפות בעיתות של תחלואה גוברת. ועדיין, אין צורך לצקצק בכל פעם שרואים צעירים נהנים אחרי חודשים ארוכים שהלכו לאיבוד – בייחוד כאשר התועלת גוברת בהרבה על הנזק.