שוקולד פרווה: יחסית למסחטת כספים צינית, דווקא יש בסרט הזה חן

נכון שכשראיתם את סצנת הסיום של "פדינגטון 2", שבה יו גרנט ושאר האסירים (והסוהרים) בכלא רוקדים ושרים את "Rain On the Roof" של סטיבן סונדהיים מתוך "Follies", כל מה שרציתם זה לראות מחזמר שלם בבימויו של פול קינג? אז בחלוף שש שנים המשאלה מתגשמת. וזה לא בדיוק זה.

"וונקה", פריקוול של "צ'רלי בממלכת השוקולד", הוא מחזמר בטעם של פעם, עם שירים חדשים וריקודים מרובי משתתפים ברחובות. רק שהשירים שכתב ניל האנון מלהקת "צ'יימבר פופ" נשמעים, לפחות בשמיעה ראשונה ושניה, קצת יותר מדי כמו חיקויים של שירי מחזמר קלאסיים – המלודיות קליטות אך גנריות למדי. יתרה מכך, טימותי שאלאמה, שלפי הדיווחים לוהק לסרט על בסיס סרטון יוטיוב של הופעתו בהפקה בתיכון, שר מספיק טוב בשביל הופעה בתיכון, אבל לא בשביל לשאת מחזמר שלם על כתפיו. יש לו קול נעים, אך קטן ושטוח, והוא לא מרים את השירים.

רק בסוף הסרט יש שיר נהדר ממש – "Pure Imagination" שנשמע לראשונה ב"וילי וונקה ומפעל השוקולד" מ-1971, העיבוד הקולנועי הראשון לספרו של רואלד דאל. כשג'ין וויילדר שר את השיר שכתבו לזלי בריקוס ואנתוני ניולי לא נרשמה הצלחה מיידית, אך עם השנים הוא זכה למאות קאברים והפך לקלאסיקה. אולי זה יקרה גם לשיר או שניים מ"וונקה", אם יבוצעו על ידי זמרים טובים יותר.

כזכור, איש השוקולד של דאל הוא אדם מסתורי ודי מפוקפק שבמפעל שלו קורים דברים נוראים לילדים לא מחונכים. "וונקה" נולד כמו שנולדות רוב ההפקות היקרות בהוליווד של היום – ב-2016 אולפני וורנר רכשו את הזכויות על הדמות במטרה להפוך אותה לביצת זהב. לכאורה, הסרט מגולל את סיפור הרקע של ווילי וונקה, אלא שבסופו אנחנו עדיין לא יודעים איך העלם הנאיבי והידידותי הפך לאדם הפרובלמטי שגילם ג'וני דפ בסרט של טים ברטון מ-2005. אולי נגלה זאת בסרט הבא, בהנחה שוורנר מתכננים אחד או חמישה כאלה.

יחסית לסרט שנולד משיקול פיננסי גרדא, "וונקה" אינו נטול חן. השוקולטייר הצעיר מגיע לבירת השוקולד האירופאית עם חלום לפתוח שם חנות. אך שלושת השותפים לקרטל השוקולד בעיר מדכאים כל תחרות, ונעזרים במפקח המשטרה חובב השוקולד (קיגן-מייקל קיי, לא במיטבו), ובבעלת המכבסה הנכלולית, גברת סקראביט (אוליביה קולמן), שאצלה וונקה משתכן. וונקה, שאינו יודע קרוא וכתוב, חותם על חוזה דרקוני שהופך אותו לשבוי של הגברת האיומה – שעוצבה בדמויותיהן של גברת לאביט מ"סוויני טוד" וגברת ת'נרדייה מ"עלובי החיים". במרתף של המכבסה לכודים עוד כמה אנשים שנפלו בפח, בהם הילדה היתומה נודל (קאלה ליין), שהופכת למורתו של וונקה ושותפה מלאה לתכניות הבריחה שלו.

קולמן מצוינת כתמיד, מצחיקה ומעוררת חלחלה גם יחד, ויו גרנט שוב גונב את ההצגה בתפקיד אומפה-לומפה זעיר קומה, שגונב מוונקה שוקולדים בטענה שהוא חייב לו מפעם. גם ליין בת ה-14, שזה תפקידה הגדול הראשון, שובה את הלב. אבל חביב הבנות שבתפקיד הראשי משחק כמו שהוא שר – כלומר, לא מספיק טוב. הופעתו של שאלאמה נחמדה וחסרת ברק, כמו שוקולד פרה. מבחינה עיצובית הסרט עשיר ומפתה – נייתן קראולי עיצב את כל סרטיו של כריסטופר נולן עד "אופנהיימר". התסריט שכתבו קינג וסיימון פארנבי מלא שוקולד, וג'ירפה, ויש בו רעיונות נחמדים, אם כי לא ברמה של הריבה מרחיבת הלב ב-"פדינגטון 2".

כשחושבים על זה, המתכון של "וונקה" דומה מאוד לזה של שני סרטי הדוב (אך הוא עלה יותר משניהם ביחד) – הגיבור הנאיבי וחובב דברי המתיקה שמשרה טוב על סביבתו, המשפחה שמתאחדת לביצוע משימות הצלה מופרכות, הגיון של ספר פנטזיה לילדים, שכנים מוזרים (במסורת "מרי פופינס") ויו גרנט כגנב. וגם כאן סאלי הוקינס מגלמת אימא מתוקה, אך תפקידה קטן מכדי להותיר רושם של ממש. בסך הכל "וונקה" הוא סרט חביב שהיה צריך להיות טוב יותר.
3 כוכבים
Wonka בימוי: פול קינג. עם טימותי שאלאמה, אוליביה קולמן, יו גרנט. בריטניה/ארה"ב 2023, 116 דק'