קודם כול, נתחיל בגילוי נאות: לא אהבתי את "וונדה-ויז'ן". אני מבין שיש הרבה שלא יסכימו איתי, אבל בעיני זו סדרה שלקחה השראה מאחד מקווי העלילה הכי מטורפים בקומיקס של מארוול (House of M), וצמצמה את הפוטנציאל שלו לטריילר ארוך ומשעמם לסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". מאז מנסים במארוול לשכנע אותנו שלסיפור הזה אכן הייתה השפעה, וכעת הוא צפוי להיסגר עם הסדרה "ויז'ן-קווסט", שחוזרת לאחד הנוקמים החזקים מכולם כדי לחקור מה בדיוק קרה לו. רק שהשאלה שעולה מהצפייה היא אחרת לגמרי – בשביל מה?
>> למה אסף רפפורט רוצה את מקדונלד'ס? מאותו טעם שרצה את עמית סגל

בסדרה החדשה אנחנו מוצאים את ויז'ן עובד בבר באדינבורו שבסקוטלנד, בו ביקר פעמים רבות עם וונדה. במקביל, הוא מתקיים גם בממד וירטואלי, שם הוא מנהל מעין בית שמכיל את כל מערכות ה-AI שטוני סטארק יצר אי פעם, ומוטמעות בו. ממודלים מוקדמים כמו יו ודאמי ועד המתקדמים והמוכרים יותר ג'ארוויס, פריידיי ואידית' – וכמובן, בקומה שמעליהם, אולטרון. כולם נמצאים בתוך הממד הווירטואלי שבראשו של ויז'ן, כשכל אחד מהם אחראי על תחום אחר – וכן, אני יודע איך זה נשמע: "הקול בראש", רק של מארוול. מסע החיפוש העצמי של ויז'ן הופך למורכב אפילו יותר כשדמות מסתורית מוציאה חוזה על ראשו, ובמקביל חוזר לתמונה גם "בנו" האובד טומי, שחזר לחיים בעקבות אירועי "אגת'ה לאורך כל הדרך".

לאחר צפייה בכל הפרקים אני יכול להגיד שהסדרה מתנהגת, נראית ונשמעת כמו המשך ישיר ל"וונדה-ויז'ן", אבל יש כאן סיפור נוסף שמצליח להיסגר. זה סיפור שהחל לפני קצת יותר מעשור ב"הנוקמים: עידן אולטרון", ומכיוון שהסדרה מחזירה את המודל המועד לפורענות של טוני סטארק למרכז הבמה – אין מה להגיד, זה פשוט תענוג לראות את ג'יימס ספיידר חוזר לתפקיד. הפעם, כשהשחקן מופיע בעצמו באווטאר האנושי של אולטרון לאורך רוב הסדרה, ההופעה שלו היא אולי הסיבה המרכזית לצפות בה, במיוחד כשחלק לא מבוטל ממנה כתוב כמו הסבר לבומרים על נפלאות המרשתת.

זה לא מורגש תמיד, אבל לאורך הסדרה יש רגעים שמרגישים יותר כמו מדריך למשתמש: בין אם מדובר בבוטים של אבטחה שוויז'ן צריך להוכיח להם שהוא לא רובוט, ובין אם בעולם הדימויים שלו, שמציג את הליבה כמעין בוילר, ויש גם לא מעט שורות דיאלוג קרינג'יות, בעיקר כשמערכות הבינה המלאכותית מנסות להשתמש במונחים טכנולוגיים כדי לתאר רגשות. עם זאת, בניגוד לצפייה ב"וונדה-ויז'ן", הפעם לא סבלתי.

יש כמה סיבות לכך. הראשונה היא שלמרות הקרינג', הסדרה תופסת ממש טוב את האופן שבו מערכות AI פועלות. בשלב שבו בינה מלאכותית היא כבר מזמן לא מדע בדיוני, אנחנו יודעים שמודלים שונים וסוכני AI אכן יכולים לתקשר זה עם זה. אנחנו גם יודעים שיש סוכני AI סוררים, וכבר ראינו מקרים שבהם סוכנים הצליחו לפרוץ למאגרי מידע שונים. הסדרה מעלה שאלות לגבי עתיד הבינה המלאכותית, ומידת האחריות והשליטה שיש לנו עליה. בסופו של דבר היא אמנם מדברת על משפחה, אבל בדרך מעלה כמה נקודות חשובות על אחד הנושאים הכי מדוברים כיום.

הסיבה השנייה שנהניתי מהסדרה היא שלראשונה מזה שנים, קיבלנו סיפור שהשורשים שלו נטועים עמוק בהיסטוריה של מארוול, בהשפעת קווי עלילה מרכזיים ושוליים מתוך הקומיקס. מאז סאגת האבנים הקסומות מהחלל, מארוול התרחקה מאוד מהמקורות – חלק מהסרטים הציגו סיפורים מקוריים כמעט לחלוטין, עם קשר מועט לקווי עלילה מוכרים, וזה הורגש. "ויז'ן-קווסט" אמנם התרחקה מאוד מהסיפור המקורי, אבל נשארה נאמנה להיסטוריה של מארוול.

והסיבה השלישית שנהניתי מהצפייה היא שמדובר בסיום די טוב לסיפור די צולע, שהסוף שלו ידוע מראש. "וונדה-ויז'ן" הייתה סדרה עם פתיחה חזקה וסיום גרוע, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" היה סרט סביר שה-MCU לא ממש היה צריך, ו"אגת'ה" הייתה סדרה די טובה שמלבד הקישור ל"ויז'ן-קווסט", לא ממש התפתחה לשום מקום. ובכל זאת, לסיים את קו העלילה הזה עם הסיפור של ויז'ן מרגיש נכון. יכול להיות שאם הסיפור כולו, על כל חלקיו, היה מעולה ובעל השפעות מהותיות, הייתי מגיע עם יותר ציפיות וגם נהנה יותר. אבל במהלך הצפייה הבנתי איך הסדרה עוטפת את קו העלילה הזה, שלא התחיל בכלל ב"וונדה-ויז'ן", אלא ב"עידן אולטרון". ועדיין, אני לא מצליח להבין – למה לא פשוט ללחוץ על כפתור הריסטארט?

בעוד רגע "הנוקמים: דומסדיי" מגיע, וכבר די ברור שהסרט "Secret Wars" שיגיע אחריו צפוי להיות הפרק האחרון של היקום הקולנועי של מארוול כפי שאנחנו מכירים אותו. איך זה בדיוק ייראה? אף אחד לא באמת יודע, אבל נדמה שמארוול סובלת מאותה בעיה שממנה סובל ויז'ן – היא עמוסה בזיכרונות, בדמויות ובסיפורים מהעבר, אבל כבר לא ממש יודעת מה לעשות איתם. "ויז'ן-קווסט" מצליחה לעשות קצת סדר בבלגן, אבל אולי הגיע הזמן שמישהו יעשה את אותו הדבר ליקום הקולנועי כולו. כפי שאולטרון אומר, אפשר לנסות להבין מה השתבש, לתקן את מה שאפשר ולתת לכל הדבר הזה הזדמנות נוספת. או להרוג את כולם. 50-50. הטלת מטבע.
ויז'ן קווסט, 2 פרקים ראשונים עכשיו באפליקציה החדשה של דיסני+

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• מארוול
• דיסני+
• MCU