חצי שנה לאחר גל עזיבות במטבח, מסעדת וייס נסגרת

בכל פעם שמסעדה נסגרת נוצר עוד סדק מכאיב בקולינריה התל אביבית. הדיו האלקטרונית עוד לא יבשה על הודעת הסגירה של מסה והנה אנו מתבשרים על כך שמסעדת וייס סוגרת את הדלתות לתמיד. נזקי הקורונה או ההפגנות שסותמות את העיר – הסיבה לא ממש חשובה. לאחרונה אף התמנה שף צעיר ומוכשר לנהל את המטבח אך גם מהלך זה לא צלח, ומאיזה צד שלא מסתכלים על זה – מסעדה מושקעת שפילסה את דרכה לצמרת בעבודה קשה ונסגרת זו חדשה עצובה.

וייס נפתחה לפני כמעט שנתיים כשעננה מרחפת מעל ראשה. בית וייס ההיסטורי שבו היא ממוקמת, בפינת הרחובות הרצל ואחד העם, איכלס בעשור האחרון שרשרת ארוכה של מסעדות וברים שלא שרדו. וייס ניתצה את המוג'ו ועלתה על המסלול המהיר להצלחה בעיקר בזכות הגורם האנושי: השף גיל דהאן, מנהל המסעדה לירון סנאדו והקונדיטורית מיכל גולדברגר, אנשי מקצוע צעירים ונחושים מבית היוצר של שף יוסי שטרית. הביקורות פירגנו, בעיקר לקינוחים ("קרם לימון עם בצק פריך וגלידת רוזמרין זה חתיכת טיסת טעמים שאתה לא רוצה שתיגמר", כתב המבקר שלנו), והטריומוויראט הכישרוני המשיך לשעוט קדימה. תפריטים עונתיים התחלפו בקצב מסחרר ומסיבת תה אלגנטית הביאה את היצירתיות לשיא. אלא שבחודש נובמבר האחרון הכל קרס ללא הודעה מוקדמת. בפוסט שפרסם הניח דהאן את המפתחות לכאורה בגלל עיכובים בתשלומי ספקים, שהעמידו אותו במצב לא נעים. סנאדו, גולדברגר וטבחים נוספים הצטרפו ועזבו גם כן, וכעת יש להם כבר תוכניות למקום חדש.

היצירתיות הייתה בשיא. וייס (צילום: נועם פריסמן)

מאז מנסה וייס להחזיק מעמד. רק בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה לתקשורת על מינויו של שף חדש, יונתן כהן, צעיר בן 25 שכבר הספיק לעבוד במטבחי המזללה, פופינה ומשייה. הארוחה שהוגשה לנו שם לפני ימים אחדים לא הייתה חפה מטעויות אך ניכרו בה גם כישרון ועכשוויות, שבאו לידי ביטוי באלמנטים מהמטבח הנורדי והיפני. בהינתן הזמן אין ספק שכהן היה מצליח להשיב למסעדה את זוהרה אלא שהבעלים החליטו אחרת – כהן יצטרך להראות את מלוא הכישרון שלו במקום אחר, והנה בינתיים תם עוד פרק בהיסטוריה המנוחסת של בית וייס. אם לוקחים בחשבון את מצב הרוח הלאומי, ההפיכה המשטרית ומבול ברי היין ומסעדות הקז'ואל שנפתחו לאחרונה, מעמדן של מסעדות הפיין דיינינג נראה רעוע מתמיד.