ברוב סדרות הטלוויזיה ישנה תבנית ברורה: בעוד העונה הראשונה מהווה ניסוי וטעייה, העונה השנייה משמשת לחידוד ולמידה מטעויות העבר. ולמרות שבשלוש השנים שעברו מאז צאת העונה הראשונה של "וונסדיי", היוצרים שלה (טים ברטון, אלפרד גוף ומיילס מילר) עשו כל שביכולתם לתקן את הפגמים, ולמען האמת אפילו עשו לא מעט, הם לא הצליחו לטפל בבעיה הכי גדולה שלה – ונסדיי האמתית היא פשוט לא גיבורה, ולכן הגיבורה של "וונסדיי" היא פשוט לא וונסדיי.
>>

העונה השנייה נפתחת עם חזרתה של ונסדיי אדמס לשנה נוספת בבית הספר למכשפו- סליחה, התכוונתי למנודים. שם בהוגוור- שיט, עשיתי את זה שוב, בנוורמור – היא מתמודדת עם סטוקרית חדשה, אויבים מסתוריים ומשמעותיים יותר, ואפילו פאגסלי, אחיה של ונסדיי, שמצטרף לספסל הלימודים. לכל אחד מבני משפחת אדמס יש תפקיד שמשרת את העלילה, והשנה אף קיבלנו כמה ליהוקים חדשים ומצוינים כמו כריסטופר לויד (שגילם את הדוד פסטר בשנות ה-90), שמצטרף לסגל המורים כראש שצף בצנצנת, וסטיב בושמי בתור המנהל החדש שללא בוחל באמצעים כדי להשיב את נוורמור לגדולתה. הליהוקים תמיד היו הצד החזק של הסדרה.

מלבד התוספת הגדושה של גומז, מורטישה ובני המשפחה, העונה השנייה הוסיפה גם יותר אלמנטים של אימה – ג'אמפ-סקרז, איברים תלושים, זומבים אוכלי ראשים ושאר רגעים מקריפים. זה מרגיש כאילו ברטון חזר לשורשים שלו, כולל סצנת אנימציה ברטונית במיוחד שנעשה באופן יוצא מן הכלל. אבל הבעיה השורשית של ונסדיי היא משהו שקשה מאוד להיפטר ממנו עם כמה דמויות משנה חדשות ופעלולי אימה. הבעיה השורשית של ונסדיי היא שמדובר בסדרת "הארי פוטר" שהתחפשה לכבוד האלווין.

רגע, את לבנה עכשיו? "וונסדיי". צילום: יח"צ נטפליקס

זה מאוד ניכר שלקחו את דמותה של ונסדיי, וכפו עליה את העלילה של הארי פוטר – ילדת פלא בבית ספר למחוננים כמותה, שנאלצת להפוך לגיבורה בעל כורך. מעבר לכל ניסיונות ה-Woke ודמויות מיותרות כמו אשת הזאב איניד, ודיאלוגים שמסבירים לי יתר על המידה, הבעיה המרכזית היא שהדמות של ונסדיי פשוט לא פועלת כמו ונסדיי אדמס. בהגדרה – אדמס היא ילדה סדיסטית שניהנית מכאוס, ולא אכפת לה מאף אחד מלבד עצמה. היא ניהנית מגרימת סבל, ניהנית ממוות, ובאופן כללי אוהב כל מה שלא אמורים לאהוב. לכן לא ברור בשום שלב מה היה האינטרס שלה לעצור את הצליין המורשע עוד בעונה הקודמת, ובטח שלא ברור למה את חופשת הקיץ שלה היא בילתה בניסיון לעצור רוצח סדרתי מסוכן.

נחמד שהבאת את המשפחה. "וונסדיי". צילום: יח"צ נטפליקס

אל תסמכו עלי, פשוט תקשיבו לה: "אני לא הגיבורה שלכם, תמיד אהיה בצד של עצמי" היא אומרת גם בעונה הזו, וזה בהחלט תואם את מה שהדמות הזו צריכה להרגיש ולהגיד, אבל בפועל היא עדיין מנסה לפתור תעלומות רצח, ולמנוע מאנשים רעים לעשות דברים רעים. או בקיצור, להיות הגיבורה שלכם. ונסדיי אדמס אמורה לאהוב רוצחים ופסיכופטים, ובמקום זה המורדת התמידית בסמכות מתעקשת להישאר בלימודיה בנוורמור.

את לא את. "וונסדיי". צילום: יח"צ נטפליקס

אם ונסדיי אדמס היתה מתנהגת כפי שהיא מתארת את עצמה, היא לא היתה ניגשת לנוורמור, אלא לבית ספר של נורמיז (או אם תרצו, המוגלגים), מכיוון שבלב הפרנצ'ייז היה תמיד המפגש ביניהם למשפחת אדמס, ובמקום להיות גיבורה ולנסות להציל את כולם היא היתה זורעת כאוס, נאבקת בסמכות ומשמידה את מוסדות החינוך במקום לעזור להם – ולא עוברת את התהליך הכל כך בנאלי מנערה חסרת רגשות לגילויי סימפתיה.

בכנות, לא ברור לי איך הסדרה הזו הפכה ללהיט, כי היא יריקה בפרצוף לכל מי שאוהב את משפחת אדמס. היא מלאה בחנופה לתרבות ה-Woke (והדבר האחרון שאפשר להגיד על משפחת אדמס זה שהם חנפנים), ואני באמת בטוח שמי שגדל על המשפחה המקריפה יזדהה איתי. ולמרות הכל, רוב מה שדרש שינוי מהעונה הקודמת עבר מקצה שיפורים משמעותי – האפקטים, הפסקול ובליהוקים. ניכר שיוצריה מנסים לשפר את היצירה שלהם, אבל עם בעיה שורשית שכזו זה כבר מאוחר מדי. אולי בעוד עונה או שתיים הוא תעזוב את בית הספר ויהיה אפשר להתחיל מחדש, אבל האמת היא שספק שאשאר מספיק כדי לראות את זה קורה.
ונסדיי, עונה 2, 4 פרקים ראשונים עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94/
• נטפליקס https://timeout.co.il/topic/%d7%a0%d7%98%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a1/
• אימה https://timeout.co.il/topic/%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%94/
• טים ברטון https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%9f/