אל תתנו לבן גביר ושאר השרים זמן מסך יקר כדי לכסת"ח את המחדל
מאה שעות אחרי התקיפה, השר לביטחון לאומי התייצב לראשונה בפני מצלמות הטלוויזיה האהובות עליו כל כך, וסירב לענות לשאלות העיתונאים. אבל למרות הפרובוקציה הצפויה, הם עדיין מכניסים יועצים מטעמו של השר לתוך האולפנים כדי שימשיכו לטשטש עקבות. טור דעה
יום רביעי, יום חמישי למלחמה, קצת לפני עשר בבוקר, וחובב המצלמות איתמר בן גביר יוצא לראשונה מהמחילה בה התחבא. לשר לביטחון לאומי לקח 36 שעות כדי לשחרר הצהרה ראשונה אחרי התופת שתושבי הדרום חוו, אבל בשביל להראות את פניו בפני המצלמות לקח לו בדיוק 100 שעות. כנראה שהביטחון הלאומי היה מצוין במהלך השעות הללו.
הריאיון נערך בתחנת המשטרה בשדרות. לא זו שהושמדה כליל במסגרת קרב מול מחבלים, ייצוג מושלם לכישלונו של הממשל, אלא תחנה אחרת – מאחוריו כמה סורגים, דלת ברזל, שלושה שוטרים בשכפ"צים ועגלת קניות ריקה משום מה. מולו שבעה מיקרופונים: כאן 11, N12, חדשות 13, 14 עכשיו, ווינט וישראל היום. בחלק מהערוצים חתכו לעבר השידור החי ממסיבת העיתונאים המאולתרת והעלובה הזו רק כשהשר החל את דבריו, אבל מי שבמקרה צפה בכאן 11 זכה להצצה של הרגע לפני – בן גביר כושל בכיפתור הג'קט שלו, וצועד לעבר העיתונאים בפרצוף חמוץ.
בעוד השר מכנס אבריו לקראת שחרור אוויר ריק מהפה, אחד מיועציו (חשבתי שזה היועץ נבו כהן, אבל זה לא היה) פונה לעיתונאי חדשות 13 אביעד גליקמן – כנראה היחיד מהכתבים שבא לעשות את עבודתו – ומוסר בזריזות שהשר יתן הצהרה, אבל "אין שאלות". בן גביר מסנן לצד "זה לא ריאיון גליקמן". הכתב עונה לו בקול ברור "זה לא ריאיון, הצהרה – אבל כמובן שנשאל שאלות". בן גביר קפץ הישר לחיקוי השחר חסון שלו, ומגמגם "גליקמן… גליקמן… בוא, אנחנו במלחמה". הכתב התעקש, "במלחמה צריך לענות תשובות", מה שהוביל את אותו יועץ למהר לעמוד בינו לבין הכתב. "אתה תקבל את כל התשובות אחרי המלחמה", פוטר אותו השר, "בלי פוליטיקה עכשיו", חותם. ואז צולל לנאום פוליטי שנועד להציל את התחת של עצמו.
הם עדיין לא מבינים, כנראה, את גודל האסון. לא לא, אני לא מדבר על האסון שהומט על ישראל, כי אני בטוח שאנשי הממשל מבינים (פשוט לא כזה בטוח אם באמת אכפת להם). הם פשוט עוד לא מבינים את האסון האישי שלהם, זה שיסיים את הקריירה הפוליטית העלובה הזו, זה שירדוף אותם במבטים ברחוב עד יומם האחרון, זה שיכתים את שמם לעד בספרי ההיסטוריה בתור האנשים הכושלים שהיו על ההגה כשהמדינה הזו התרסקה והשאירה תושבים להתמודד לבדם נגד האכזר באויבים. הם עוד לא מבינים – אז הם מכינים דרכי מילוט, מחפשים תירוצים, צועקים "בלי פוליטיקה עכשיו", ואז דואגים לכסת"ח את עצמם. זה לא יעבוד הפעם, כי גם אם הם קירצפו אותו טוב טוב במשך 100 שעות, הדם עדיין על ידיהם.
"אביעד, תן לו רגע לדבר", נצעק מאיפשהו, ובן גביר התחיל להוציא אוויר. ההכרזה בגינה בן גביר יצא ממחבואו היתה זניחה ומבולבלת. אם מורידים ממנה את הפאתוס הריק ונשארים נטו עם המידע, כל מה שנשאר זה "קנינו 4,000 רובי סער ממפעל בכרמיאל", "מהיום תושבי שדרות יכולים להתחמש בנשק" והכותרת הגדולה שיצאה מהריאיון הזה – שהשר הנחה את המפכ"ל "להיערך לשובר חומות 2, שלדעתי הוא בפתח". המשפט הזה נזרק באמצע הריאיון כלאחר יד, ועבר בלי תגובה. גליקמן עוד ניסה, סינן מהצד "מה זאת אומרת שלדעתך…" ואז נקטע, כי בן גביר המשיך להוציא אוויר חם בניחוח גזענות.
השר לביטחון לאומי זרק, סתם ככה, רמיזה חסרת ביסוס על כך שערביי ישראל הולכים גם לתקוף אותנו. העדויות בשטח מראות ההיפך, חרף החששות/תקוות של הימין הקיצוני, אבל זה לא מפריע לאף אחד לזרוק הצהרות מסוכנות כאלה שעשויות להתסיס את השטח הגם ככה פגוע. אבל הוא כבר עבר לציין את עובדי האגף לכלי ירייה שעזרו לו (ועוד בשמם! מה זה פה, ד"שים?). ברגע שהשר מסיים משפט, לחלק מהעיתונאים שסביבו נמאס, והם מתחילים לשאול – "לגבי ממשלת האחדות…", "הקבינט המצומצם" ועוד מילות קוד חמות נזרקות לאוויר, אבל יועץ התקשורת שהוא לא נבו כהן עוצר את השואלים. "לא, בן גביר פה והוא יענה על שאלות. אין דבר כזה" מפטיר בזעם, והשר עונה כמו ילד בכיתה ג': "אתה במלחמה, ותפסיק להתנהג כמו בריון".
הוויכוח הזה נמשך עוד שבריר שנייה, אבל משתנה בשנייה שגליקמן מטיח בו "איפה היית עד עכשיו?", ובן גביר תוקע מבט לתוך עיניו. הוא זועם, אבל שומר על איפוק. אזרח שעמד במקום מתפרץ, ואומר את כל מה שהעיתונאים נמנעו מלהגיד בפני השר: "זה על הראש שלכם, וכולכם תצטרכו לתת את הדין". בן גביר כבר מאומן בלהתעלם, ומיד חוזר לקשקש על אחדות (איפה זה היה קודם?) ו"מבקש מהתקשורת, די עם הפייק ניוז" – כשהוא מתייחס לדיווחים סביב היותו הסיבה לעיכוב בהקמת ממשלת האחדות, ואז אומר שהוא בעד ממשלת אחדות שתאגד את כולם. "אתה מוכן לוותר על מקומך בקבינט המצומצם?", מקשה עליו גליקמן, אתם כבר יכולים לנחש אם השר ענה. הרי ממתי הוא היה צריך לשאת באחריות על דבריו בטלוויזיה?
את נאום הכסת"ח שלו – הרי זה מה שזה, לא ריאיון ולא הצהרה – בן גביר מסיים בעוד הצהרת "עברנו את פרעה" גנרית, ואז מסתובב מיידית לעברו של גליקמן, שהציק לו ב-7 הדקות הטלוויזיוניות שלו, ויורה "תאמין לי שיש לי הרבה מה להגיד. אחרי המלחמה". ואז הולך. גליקמן עוד רודף אחריו, אפשר לשמוע אותו אומר "אנחנו במצב חירום בן גביר, אין לכיתת כוננות…", אבל המשפט נקטע עם החזרה לאולפן של גאולה אבן ועומר ירדני. לא נדע מה חסר לכיתת הכוננות, ובטח לבטח לא נשמע את השר האחראי לכך נושא באחריות ועונה על שאלות.
שני המגישים היו קצת אבודים מהחזרה הנחפזת לאולפן. "אני לא יודעת למה הוא לא ענה על שאלות", זרקה אבן המבולבלת, וקול עלום מהצד הדהד את מסריו של השר: "הוא לא ענה על שאלה כי שואלים על פוליטיקה בזמן מלחמה". אבן הפנתה שוב לגליקמן בשטח, שהמשיך בשצף כועס בצדק על כל מה שלא נענה, וכשחזרו בשנית לאולפן היא שמה על השולחן את השאלה הגדולה שעלתה מהריאיון "מה זאת אומרת שומר חומות 2 בפתח? זה מידע? זה תחושת בטן? על בסיס מה? על פניו זה לא נראה ככה, אז אם זה לא ככה, יש משמעות למילים. יש כח למילים. האם יש חשש להתססת השטח, נבו?".
הנבו שאליו הופנתה השאלה הוא אותו קול עלום שהדהד את מסרי השר, והוא הסיבה שידעתי שנבו כהן הוא לא היועץ שהיה עם בן גביר בשטח (סתם דומה לו). כי נבו כהן, היועץ האסטרטגי של בן גביר, ישב באולפן ודברר את השר שלא מוכן לענות על שאלות. באמאשלי, כאילו הם לא למדו כלום שם באולפן. מי שלא עונה על שאלות לא צריך לקבל מיקרופון, ובטח לא בשידור חי – ואם השר לא לוקח אחריות ועונה על שאלות, אין שום סיבה שיועצים יזכו לקבל פתחון פה. אין פה כלום למעט עוד קמפיין פוליטי שנועד כולו להשליך אחריות לכל הכיוונים, לטשטש עקבות ולצאת מהמחדל הזה. אבל הם לא מבינים, זה כבר מאוחר מדי. הם לא יזכו לשבת באולפנים לעוד הרבה זמן.