קוראים לי ס'. שרדתי את הנובה, וכבר שנתיים וחצי שאני בטיפול פסיכולוגי סביב מה שקרה לי בשבעה באוקטובר.
הרבה פעמים שואלים איך זה מרגיש "לחזור לשגרה". האמת היא שאין באמת חזרה. יש בעיקר תנועה בין מצבים. בימים כמו אלה שאנחנו חווים לאחרונה, ואולי מדויק יותר יהיה להגיד כבר שנתיים וחצי מאז שבעה באוקטובר, משהו בגוף לא נרגע. בין הלחץ לחרדה לחוסר הוודאות, התגובה הזו היא אנושית וגם צפויה. רק שאצלי, ואצל רבים כמוני, העוצמות גבוהות יותר. הרבה יותר.

>> משום מה חשבנו שמשרד התרבות צריך לדאוג לתרבות. נאיבים שכמונו
>> למה כאן 11 נותנים לנאשמת בפשע חמור את הבמה להתמסכן? שוב?!

נהוג לחשוב ש"טריגר" הוא משהו ברור: מראה, ריח, רעש. אבל לפעמים זה הרבה יותר עדין מזה. לפעמים זו רק תנועה אחת קטנה והגוף כבר עושה את החיבור לבד. הוא זוכר. הוא זוכר איך הרגשתי אז, והוא מגיב כאילו זה קורה עכשיו, גם אם המציאות אחרת.

התחושה המרכזית שמלווה אותי היום היא חוסר ודאות. לא רק לגבי מה שקורה עכשיו, אלא בעיקר לגבי העתיד. מתוך המקום הזה, אני רוצה לגעת בנושא שפחות מדברים עליו בגלוי: קנאביס. כשעולות תחושות חזקות של חרדה, לחץ ובלבול, הראש מתמלא ברעש בלתי פוסק. יש רגעים שבהם הרעש הזה נהיה בלתי נסבל, וכמעט בלי לשים לב, אני מוצא את עצמי פונה לעישון. לא מתוך בחירה מודעת, אלא מתוך ניסיון רגעי להשתיק, להנמיך את הווליום. אני יודע שזה לא בהכרח נכון לי. לא בהכרח בריא. אבל ברגעים האלה, ההווה מנצח. הצורך להרגיש קצת פחות גובר על המחשבה, על ההשלכות.

ואולי הדבר הכי מורכב בהרגל הזה הוא הבדידות. כי הרבה מהשימושים מתקיימים כשאתה לבד. לא רק מתוך הרגל, אלא גם מתוך חשש: איך זה ייראה, מה יגידו, איך ישפטו. המשפחה, החברים והסביבה. זה עשוי להיראות כמו בחירה, אך עמוק בפנים זה מרגיש אחרת לגמרי. ובקצה של זה נוצרת בדידות. כזו שמעמיקה את המעגל במקום לשבור אותו.

אני לא בטוח שיש לי סיכום מובהק לכל זה, אבל אם יש משהו קטן שלמדתי בדרך, הוא זה:
במקומות כאלה, יש חשיבות עצומה לחמלה.
חמלה כלפי עצמנו, כלפי המקומות בהם אנחנו מתקשים.
חמלה כלפי אחרים שמתמודדים ומתקשים, גם אם זה נראה אחרת מבחוץ, גם אם זה נראה שהם בוחרים בהתמכרות או יותר חזקים ממה שנדמה.
בימים כמו אלה, זה אולי הדבר הכי בסיסי והכי נחוץ שיש.
>> ס. הוא שורד פסטיבל נובה, המצוי בתהליך טיפולי במסגרתעמותת לב בטוח, המספקת טיפול נפשי לשורדי המסיבות מאז שבעה באוקטובר. העמותה מלווה בימים אלו כ-1,000 שורדים ובני משפחותיהם בטיפול נפשי, וביצעה עד כה מעל 60,000 שעות טיפול.

• טור אישי
• שבעה באוקטובר
• פסטיבל נובה
• קנאביס
• טראומה