"תכירו את יסמין מועלם", הכריזו בחדשות 12 וכרגיל איחרו למסיבה
אתמול בחדשות סוף השבוע של קשת 12 שודרה כתבה על יסמין מועלם. היא מוסגרה כסוג של חשיפה ראשונה של "הזמרת מאחורי הלהיט שכבש את המדינה". זה לא מעיד רק על האופן שבו הערוץ תופס את הקהל, אלא גם על איך הוא תופס את עצמו. בשורה התחתונה: ה"חדשות" שלכם באיחור מביך של שלוש שנים
"תכירו את יסמין מועלם, הזמרת מאחורי הלהיט שכבש את המדינה" הכריזה קרן מרציאנו בפתיחת חדשות סוף השבוע אמש (מוצ"ש, 8.7) בדרמטיות הלקונית הקבועה. אז בואו נכיר, לפחות לפי הכתבה המחופפת של רעות ברזילי בסיום המהדורה – "היא התברגה לרשימת המבטיחים של מגזין 'פורבס' ולפלייליסט גלגלצ, אבל מה שהכניס אותה למיינסטרים הישראלי היה שיתוף פעולה עם הראפר טונה ופזמון אחד ששיגע את המדינה". אז נראה לי שכבר הכרנו, לא?
הכותרת הזו, כמו גם הכתבה הגנרית שהיא קידמה, מגיעה באיחור של כשלוש שנים. וזה לא שבחדשות סוף השבוע לא יודעים שהם הגיעו באיחור – במהלך האינטרודקשן המגושם הוצגו גם מספר כתבות מהעיתונים עם כותרות כמו "יסמין מועלם היא הזמרת הכי גדולה של 2021" מהארץ או "יסמין מועלם היא הדבר הבא בסצנת ההיפ הופ הישראלית", שנלקחה מרשימת היוצרים המבטיחים שלנו, שנכתבה אי אז בשלהי 2019, כחצי שנה לפני אלבום הבכורה שלה. אבל עזבו, אנחנו והארץ זה עיתונים לשמאלנים קיקיוניים, לא נחשב. כי מבחינת ערוץ 12, לא הכרתם שום דבר עד שהם עצמם פרסמו אותו.
אבל רגע, זה אפילו לא הפעם הראשונה שאנחנו "מכירים" את יסמין מועלם בקשת 12. לפני כשנתיים יונתן ריגר ליווה את יסמין מועלם להופעת השוני שלה – מוזר מאוד שזמרת שלא הכרתם ממלאת את שוני – בכתבה שפורסמה בחדשות 12. גם הח"מ כבר הכיר אותה לאנשי קשת, בכתבה שפורסמה במגזין מאקו בפברואר 2020, עם הכותרת "תזכרו איפה שמעתם בפעם הראשונה על יסמין מועלם". אז, שבועיים לפני הוצאת אלבום הבכורה שלה ורגע לפני שגלגלצ גילו את "מסיבה", זה עוד היה הגיוני. אבל כנראה שבחדשות סוף השבוע לא זכרו.
זו כמובן לא טעות של עורך כותרות עייף, ואני גם לא חושב שזו מדיניות להתעלם מכל מה שבא לפניהם. על פניו, נדמה שהסיבה לכך היא עצלנות. "הזמרת מאחורי הלהיט שכבש את המדינה מספרת כיצד השתנו חייה בעקבות ההצלחה" נכתב בשורת המידע שבתחתית הכתבה, במשפט כל כך גנרי שהוא יכל להופיע על חצי מזמרות המדינה, בערך מאז שושנה דמארי. וזו רק ההתחלה של תצוגת האוטומציה העייפה שבחדשות סוף השבוע מעזים לכנות "כתבת תרבות".
גם הנושאים שעברו בכתבה, כמו המבנה שלה, הם האמ-אמא של כל הקלישאות העיתונאיות מפעם: מבט על הלחץ שעל פניה מאחורי הקלעים (מתוך פסטיבל גלגלייב, שנערך לפני חודש וחצי), תיאור כללי להחריד של הפריצה שלה, קצת על "סהרה", קצת על "אפס מאמץ" שכתבה, ביקור בדירת השותפים שגרה בה לפני כשלוש שנים, ביקור בבית של היום עם הבעל והילדה, טיפה על היריון (כי חייבים), ובחזרה להופעה להראות שכל הלחץ מקודם התפוגג. האלבום החדש שלה – הדבר היחיד שיכול להיחשב כ"חדשות" בכל הכתבה – מקבל רק דקה אחת בסיום הכתבה, כמו תוסף אחרון כלאחר יד. סוף טוב הכל טוב, אף אחד לא נפגע, אף אחד לא התעניין, כתבה על אוטומט. אם היו חוזרים בחדשות סוף השבוע לכתבה ההיא של יונתן ריגר, הם היו מגלים שזה בדיוק אותו פורמט כמו אז. זה תמיד הפורמט.
התירוץ לכתבה הזו הוא כמובן רק סימפטום. אפשר לראות את זה גם בכתבות ה"תרבות" הקודמות של חדשות סוף השבוע – "הדרך של דודו טסה", "יובל המבולבל בחובות למס הכנסה" וסתם כתבות יח"צ עצמי שממחזרות את הטלנטים של קשת עד מוות. מעגל בלתי נגמר של גומחה קטנה של אמנים שזוכים להתפלש באור הקסום של המיינסטרים לפי קשת 12. גם אם זה באיחור של 3 שנים. זה לא מעיד רק על איך בערוץ תופסים את הקהל שלו (זקן, עצלן ולא מעודכן ברמה מפחידה), אלא בעיקר על איך הם תופסים את עצמם. לא עיתונות, לא חדשות, אלא ערוץ בידור שעוסק בלמחזר את עצמו למוות עד שכולם יכבו את הטלוויזיה. ועל פי צלילת הרייטינג, זה בדיוק מה שהרוב עושים.
מגיע ליסמין מועלם הרבה יותר. לא רק לה, מגיע גם לעולם התרבות, ובעיקר לנו כצופים, חדשות שאשכרה מנסים לחדש. רוב כתבי התרבות של ערוצי הטלוויזיה, במיוחד הותיקים ביניהם, לא מנסים למצוא את הכוכב הבא (הרי יש ריאליטי עבור זה), ובקושי מנסים להצמיד את האצבע על דופק התרבות הפועם של ישראל. הם מקסימום קופצים לביקור עצלני ונטול תחקיר מכבד אצל הכוכב של הרגע, מבלי אפילו להודות שהם הגיעו באיחור מזוויע. ב-2004 כתבו הדג נחש בשיר "חליפות" את המשפט המהדהד "אם אין בזה חדש אז זה לא חדשות". בעוד לא הרבה זמן יצא להם אלבום חדש, ואני כבר לא יכול לחכות לצפות בכתבה "הלהקה שהביאה את ההיפ הופ לישראל עדיין בועטת" שיעשו עליהם בחדשות סוף השבוע, בערך עוד שלוש שנים.