"חיל החלל": הבדיחה על טראמפ הפכה לפלופ מביך

סטיב קארל, מתוך "חיל החלל" בנטפליקס
סטיב קארל, מתוך "חיל החלל" בנטפליקס

החיפזון שבו הופקה "חיל החלל" ניכר בכל פרק, וחוסר הדיוק מכשיל את ניסיונה להיות קומדיה סאטירית. כמה חבל שמאחוריה עומדים גרג דניאלס וסטיב קארל

31 במאי 2020

במבט לאחור, קשה לזכור ש"ויפ" ו"מחלקת גנים ונוף", שתיים מהסדרות הקומיות היותר מוצלחות של המאה ה-21, קרטעו בעונתן הראשונה. בהשראת "המשרד" הבריטית, שתיהן הציבו במרכזן גיבורות שאפתניות ולא מאוד חכמות שהיה קשה להזדהות איתן. בעונות הבאות שתי הגיבורות עברו שדרוג מהותי בתחומי האינטליגנציה והסימפתיה, האיזון בין הומור לדרמה כוונן מחדש, והסדרות המריאו אל על. גרג דניאלס, מי שעיבד לטלוויזיה האמריקאית את "המשרד" ויצר את "מחלקת גנים ונוף", חתום גם על "חיל החלל", הסדרה הקומית החדשה ועתירת התקציב של נטפליקס, וכבר בפרק הראשון ברור שהוא למד את הלקח הנ"ל. אבל בפרקים הבאים מתברר שהוא שכח הרבה אחרים.

סטיב קארל, כוכב "המשרד" ושותפו של דניאלס ליצירת "חיל החלל", הוא אחד השחקנים הכי נבונים וסימפתיים באמריקה. הפעם הוא מגלם גנרל עתיר ניסיון קרבי, שמקבל לידיו את הקמת החיל החדש – שהוא למעשה (ובמציאות) מיתוג מחדש של זרוע קיימת בחיל האוויר, מהלך מגוחך מיסודו שנהגה על ידי נשיא קפריזי וחובב טוויטר. זה היה יכול להיות מצחיק, או להיחשב לסאטירה, אם המודל המציאותי לנשיא הבלתי נראה הזה לא היה הרבה יותר מופרך ומבהיל מהייצוג שלו בסדרה.

בפרק הראשון, וגם בחלק מהפרקים הבאים, הסדרה מנסה לייצר רושם שהגנרל מארק ניירד אינטליגנטי יחסית לאנשי הצבא האחרים שאיתם הוא עובד. אבל בפרק השני ניירד מחליט שהדרך הכי טובה להציל לוויין מקולקל מכליה היא להתעלם מרעיונותיהם המורכבים של מדעני חלל, ולשלוח שימפנזה לעשות את המלאכה. הוא אף מצייד את היצור חסר הדעת בנאום פטריוטי שנועד לעורר בו השראה. רוב הפרק מוקדש לניסיון המטומטם וחסר הסיכוי הזה, ואחריו קשה לגנרל לשוב ולשכנע אותנו שהוא אדם בר דעת.

חוסר הקונסיסטנטיות בבניית הדמות המרכזית בסדרה הוא מכשול רציני, וקארל ברוך הכישרונות אינו מצליח להתגבר עליו. כזכור, קארל הפך את עצמו לכוכב במו ידיו, כשכתב את התסריט ל"בתול בן 40". כמה חבל שהפעם הוא הציב בפני עצמו את המכשלה הזאת, שמייצרת תחושה שהסדרה נהגתה ונכתבה הרבה יותר מדי מהר, וללא תיאום בין התסריטאים של הפרקים השונים. "חיל החלל" מנסה להיות גם קומדיה מטורללת עם מגע של סאטירה (על הממשל ועל הצבא) וגם קומדיה אנושית נוגעת ללב. אלא שהיא מאוד לא מדויקת, ושום דבר לא עובד עד הסוף. חלק מקווי העלילה הורמו מסרטים קלאסיים, אבל ההומור הילדותי מרדד אותם – פרק אחד מציע וריאציה לא אפקטיבית על "12 הנועזים" ופרק אחר הוא תמונת נגטיב של "דוקטור סטריינג'לאב". פעם או פעמיים הסדרה אפילו מנסה לעורר בנו התרגשות פטריוטית, וזה כבר מעורר תחושה של WTF.

אחד הדברים שכן עובדים הוא דמותו של המדען החכם אדריאן מאלורי בגילומו הייחודי של ג'ון מלקוביץ'. הדינמיקה בין הגנרל והמדען האנטי-ממסדי, שמוצאים את עצמם מתיידדים למרות הניגודים הבולטים ביניהם, מניבה כמה רגעים טובים בהחלט (אם כי הסצנה שבה המדען מובך בפרהסיה היא אחד מרגעי השפל הבולטים).

ליסה קודרו וסטיב קארל (מתוך "חיל החלל")
ליסה קודרו וסטיב קארל (מתוך "חיל החלל")

הסדרה מתובלת בעוד שלל שחקנים בקליבר גבוה, רובם בתפקידי אורח. הם נמצאים שם כבר מהפרק הראשון, וזה לא סימן טוב, כי לרוב שחקנים מפורסמים בתפקידי אורח מגיעים בשלבים מאוחרים יותר, כשסדרה זוכה להצלחה גדולה, או מתחילה להתעייף וזקוקה לגלגלי עזר. ג'יין לינץ' ("גלי"), נואה אמריך ("האמריקאים") ופטריק וורברטון ("סיינפלד") הם מפקדי החילות האחרים – שניים מהם נראים רק ישובים לצד השולחן בישיבות המטכ"ל ולא אומרים יותר ממילים ספורות. ליסה קודרו מופיעה בפרק הראשון כאשתו של ניירד, ונדמה שזה תפקיד מרכזי, אבל בפרק הבא מתברר שמסיבות לא ידועות היא נשלחה למאסר של 40 שנה, ובהמשך נראה אותה מעט מאוד. לקומיקאי המנוח פרד ווילארד יש כמה דקות טובות כאביו של ניירד, במה שהתגלה כתפקידו האחרון – הוא נפטר ארבעה חודשים אחרי תום צילומי הסדרה, והפרק הראשון מוקדש לו. לניירד יש גם בת שעוצבה בדמותן של אינספור בנות עשרה מתוסכלות בסדרות אחרות. היא אמורה להציע את המבט המפוכח על העולם הצבאי האבסורדי שלתוכו נגררה, ואת זה דיאנה סילברס עושה בסדר גמור.

תפקיד גדול יותר, וחבל שכך, יש לבן שוורץ כיחצ"ן של חיל החלל. זאת דמות מעצבנת ולא מצחיקה, שמחדדת את היתרון המפתיע של "אווניו 5", קומדיית החלל של HBO, שהתחילה חלש אבל התגבשה למשהו לא רע במהלך העונה הראשונה (ותזכה לעונה נוספת). דמותו של שוורץ ב"חיל החלל" מקבילה לזו שגילם זק וודס ב"אווניו 5", רק שהדמות ההיא הלכה וצברה רבדים ונתנה לוודס הזדמנות להפגין את כשרונו האדיר, ואילו שוורץ ממשיך לעצבן ואינו מפתיע ולו פעם אחת.

מה שבכל זאת עובד הוא החיבור בין שתי דמויות אחרות – טייסת המסוק בגילומה של טוני ניוסם והמדען החנון בגילומו של ג'ימי או. יאנג ("עמק הסיליקון"). מרגע שהשניים נפגשים ברור ששני הניגודים האלה משלימים זה את זו, ונוצרת התחלה של משהו נחמד. חבל שזה קורה על רקע אחד מקווי העלילה הכי קלושים בסדרה כולה.

פרק הסיום נותר פתוח לגמרי, ומצהיר שיש כוונות לעונה שנייה. עם כאלה יוצרים משני צדי המצלמה יש מקום להאמין שהסדרה תוכל להמריא, אבל היא תצטרך לעבור מקצה שיפוצים רציני, עדיף לא בידי שימפנזה.