חפשו כמה שתרצו, לא תמצאו מישהו שלא אוהב את המנות האלה
ההמבורגר של הויטרינה, הכנאפה של יאפא כנאפה, הכרובית של אייל שני ועוד יצירות אמנות קולינריות: הלכנו לחפש קונצנזוס במדינת ישראל השסועה ומצאנו חמש וחצי מנות מדהימות במדינת תל אביב. נסתפק בהן
1. עראייס, M25
השילוב של בשר בתוך פיתה הוא בסיס קונצנזוס הישראלי. משיפודי התקווה ועד ג'סמינו. משווארמה ועד פונדק אסא. כמות האפשרויות של השילוב הזה קטן רק ממספר המנגלים על איי תנועה ביום העצמאות. ועדיין, מכל המבחר העצום הזה, העראייס של M25 הוא המכנה המשותף הרחב ביותר. השילוב בין הבשר המעולה לפיתה הפריכה הוא הצד האחד של המשוואה. הצד השני שלה הוא סלט העגבניות עם הטחינה שמוגש עם המנה. הכי מקומי, הכי פשוט, הכי אנחנו.
2. חלונות ניו יורק, הדסון
בצפון תל אביב, ברמת החייל
מגישים שם מנה, יוצאת מן הכלל
וכל מי שטעם, יזכור לעולם
הבשר מצוין, אבל הרוטב מושלם
הוא מושלם הוא מושלם, הוא מושלם הוא מושלם
"סינטה רוטב טופי יפני". 4 מילים שמחביאות יצירת אומנות קולינרית. שילוב סינרגטי בין חומר ורוח (או במקרה הזה בין סטייק ורוטב חמאה מתקתק). מעטות המנות שמצליחות רק בשם שלהן לספר כל כך מעט, ועדיין להיות מדויקות כמו כל כך. מי שאומר למנה כזאת לא, אינו ראוי להיות חלק מהחברה האנושית.
3. המבורגר // ויטרינה
זה לא שאין עוד המבורגרים מוצלחים בעיר (בואו, במרחק זריקת צ'יפס יש את הבנץ בראדרס ואת GDB. וגם בואו, למה אתם זורקים צ'יפס? נולדתם בהמבורגרייה?). עדיין, אין אדם שפוי בדעתו שיגיד לא להמבורגר של הויטרינה. זה הבשר, זאת הלחמניה, זה התיבול, זה הצ'יפס המושלם עם גרידת הלימון שמעצבן בפלצנותו אבל עושה בדיוק את העבודה. גם אם יש טובים ממנו (אין, אבל בתאוריה) אין טובים כמוהו.
4. כנאפה // יאפה כנאפה
יש הרבה קינוחים מוצלחים בעיר. מעוגת הגבינה ופחזניות הסנט אונארו של רותי ברודו, דרך הקראק פאי ומראנג לימון של מגזינו והלילות בירות של סנטה קרינה ועד קופסת הממתקים של יובל בן נריה. אבל מעל כולם עומדת הכנאפה הכי טובה באזור חיוג 03. כנאפה היא כל מה שהאדם הסביר חולם עליו בלילה. פריכות, רכות, מתיקות קרמיות. הדבר שמחבר אותנו למקום הזה, להיסטוריה שלו ולעתיד של כולנו. הרבה פעמים יש תלונות על התנועה הציונית שבחרה להביא אותנו דווקא לכאן. יאפה כנאפה היא הפיצוי על הרגעים הקשים.
5. כרובית // מפעלות אייל שני
מה עוד לא נאמר על האירוע הזה. הכרובית המבושלת ואז אפויה, שכבר כבשה את העולם, זכתה לככב במאמרים בניו יורק טיימס ורק מסיבות פוליטיות עדיין לא נכנסה לרשימת אתרי המורשת של אונסק"ו, היא הרבה יותר מכרובית. אפילו אנשים (כמוני) שבאופן כללי מאמינים שירקות אינם באמת אוכל אלא אוכל של אוכל, לא מסוגלים לעמוד מול הפיתוי שלה כל פעם מחדש. שילוב מושלם של פריכות ורכות עם ליטופי צריבה שהם דוגמה מושלמת לאפקט מייארד, הופכים אותה למנת go to אדירה.
5.5. ריבת שמן זית // OCD, תרצה
זאת לא מנה, אבל זאת שלמות. העובדה שאי אפשר לקנות את יצירת המופת הזו בכל סופרמרקט היא ברמת פשע נגד האנושות. זה כל כך טעים, כל כך ישראלי וכל כך גאוני שצריך לחלק את זה עם עיתוני יום העצמאות במקום דגל ישראל.