"מי שמתגורר במרכז העיר חייב להבין שלהחזיק רכב זו פריווילגיה"
סגנית ראש העיר והממונה על תחום התחבורה בתל אביב, מיטל להבי, מתכוננת למהפכה הגדולה שתעבור על העיר בתחום התחבורה ורוצה לקדם חלופות שיגרמו לנו לוותר על הרכב הפרטי \\ טור דעה
כבר בעתיד הלא רחוק אי אפשר יהיה לספק לכל מי שמגיע לעיר חניה ציבורית ברחוב בחינם. כבר היום זה על גבול הבלתי אפשרי. לכן עלינו לשנות את התפישה בכל הנוגע למדיניות החנייה: לצמצם ולייקר אותה במפלס הרחוב, ולהעביר את המסה העיקרית אל מתחת לקרקע
את נושא החנייה בתל אביב יש לבחון בצורה מתכללת: להביא בחשבון לא רק את המקום הפיזי שהמכונית תופסת במרחב הציבורי, אלא גם את ההשפעות התחבורתיות של שעות של חיפושי חניה, ההשלכות על זיהום האוויר, ההשפעות על עידוד השימוש ברכב פרטי וכן את העלות – הישירה והעקיפה – של מ"ר חניה, שאינה רחוקה מהעלות של מ"ר למגורים. חנייה אינה אויב, אנחנו זקוקים לה, אבל כעת יש להעמיד אותה במקומה הראוי בסדר העדיפויות ולחלק את המרחב באופן שונה, תוך הפרדת השימושים והורדה של כמה שיותר מקומות חניה למפלס תת-קרקעי, בתוך חניונים ציבוריים, והשארת פני הקרקע לבעלים האמיתיים של העיר – הולכי הרגל.
לאור העובדה שמדובר במשאב שמצוי במחסור ובצמצום, ראוי לקדם תמחור דיפרנציאלי של חנייה ולתמחר אותה בהתאם לשווי הריאלי שלה. לא הגיוני שמחיר המקסימום לשעת חנייה במרכז תל אביב יהיה זהה למחיר החנייה בפרברים. עלינו מוטלת האחריות לפתח מדיניות חניה הוליסטית, שתחלק מחדש את המרחב ואת הזכות לחנות בו.
הקרב על הכחול-לבן: תל אביב תאבד 15 אלף מקומות חנייה
אפוקליפסת התחבורה של תל אביב: ניצחנו! מה עושים עכשיו?
משמעות הדבר היא גריעה של מקומות חניה ציבוריים, תוך התייחסות ליחס שביניהם לבין מספר התושבים, הגדרה של רחובות מסוימים כצירים ראשיים שבהם החנייה לא תתאפשר כלל, אכיפה קפדנית באזורים עתירי תחבורה ציבורית וברחובות שבהם יש תנועה ערה של הולכי רגל, פינוי צמתים חסומים, הרחבת איסור החנייה על מדרכות וכן, גם הגבלה של חלוקת תווי חנייה.
הרציונל שעומד מאחורי מהלכים מסוג זה הוא חלוקה דמוקרטית של המרחב הציבורי: משפחה עירונית שבבעלותה מכונית אחת זכאית לקדימות בחיפוש חנייה על פני משפחה עם ארבעה כלי רכב, שאחד או שניים מהם תופסים קבוע מקום חניה ציבורי ויוצאים ממנו רק כדי לפנות מקום לרכב משפחתי אחר. חנייה ציבורית לא יכולה להפוך לפרטית, ומי שמתגורר במרכז העיר חייב להבין שלהחזיק רכב, ודאי יותר מאחד, זו פריווילגיה ולא זכות בסיסית.
מהצד השני, רשות מקומית צריכה גם להכיר בצורך ברכב אחד למשפחה בשל השבתת התחבורה ציבורית בלילות, בשבתות ובחגים, ולאפשר בנייה למגורים – לעמדתי בתקן מקסימום של מקום חניה אחד ליחידת דיור. זאת גם כדי לתת מענה לצפי העתידי של גריעת חנייה בהיקף של מעל עשרת אלפים מקומות חנייה מרחובות מגורים בעיר, בהם עתידים להתבצע שבילים, נתיבי תחבורה ציבורית או מדרכות ראויות. כמו כן, יש לאפשר בתוכניות בנייה המרה של שטח החנייה לייעוד חלופי ליום שבו יפעלו אמצעים חלופיים 24/7.
כבר בעתיד הלא רחוק אי אפשר יהיה לספק לכל מי שמגיע לעיר חניה ציבורית ברחוב בחינם. כבר היום זה על גבול הבלתי אפשרי. לכן עלינו להיערך מבעוד מועד ולשנות את התפישה בכל הנוגע למדיניות החנייה: לצמצם ולייקר אותה במפלס הרחוב, להעביר את המסה העיקרית אל מתחת לקרקע ולשטח הפרטי ובעיקר לקדם חלופות שיגרמו לנו לוותר על הרכב הפרטי כפי שאנו מקדמים ביתר שאת בימים אלה: מערכות הסעת המונים (רכבת קלה ומטרו), שבילי אופניים, ייצור נתיבי תחבורה ציבורי והעלאת איכות השירות, קידום תחבורה שיתופית ושיפור התשתית עבור הולכי הרגל.
מיטל להבי היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו והממונה על תחום התחבורה בעיר