הגענו אל הקו האדום. תל אביב חייבת להחרים את הרכבת הקלה

אם היא לא נוסעת בשבת זו כנראה לא הרכבת שלנו. הרכבת הקלה (צילום: שאטרסטוק)
אם היא לא נוסעת בשבת זו כנראה לא הרכבת שלנו. הרכבת הקלה (צילום: שאטרסטוק)

אנחנו שמחים ברכבת הקלה וההצלחה שלה קריטית לעתיד של תל אביב. הצלחתה תלויה גם בהפעלתה 24/7. עד ינואר 2023 קיבלנו בעצימת עיניים את הכפייה הדתית שתעצור את הקו האדום בשבת, אבל התעוררנו וגילינו שגם לנו יש קו אדום. ויש לנו את הכוח להתנגד. והזמן להפעיל את הכוח הזה הוא עכשיו

13 באוגוסט 2023

חיכינו לרכבת הקלה כל כך. לאורך השנים האחרונות סיקרנו ב"טיים אאוט" את מסע התלאות שלה שיסתיים כנראה ביום שישי הקרוב עם פתיחתו של הקו האדום לציבור, בדאגה ובשמחה ובתקווה בהתאם להתפתחויות בשטח. הפעלתה של הרכבת הקלה היא רגע היסטורי בתולדות העיר והמטרופולין כולו, אבן יסוד ראשונה בדרך לתחבורה ציבורית מתקדמת ויעילה (ואולי גם לתכנון עירוני שאינו מוטה רכב פרטי), והיינו אמורים להתרגש. אבל במקום להתרגש צריך עכשיו כל אזרח לקרוא ולפעול להחרמתה של הרכבת הקלה.

זה מאוד פשוט: תל אביב וסביבתה הדמוקרטית-ליברלית לא יכולה לעבור בשתיקה על השבתתה של הרכבת הקלה בסופי שבוע ומועדים. עד ינואר 2023 הסכים הציבור הרחב להרכין את ראשו בהכנעה בפני שקר הסטטוס קוו ובפני הכפייה הדתית הבלתי נתפסת שמתקיימת בחסותו. הסיפור הזה תם ונשלם. מה שהסכמנו לקבל כברירת מחדל לפני שנה – למשל, את הרעיון המופרע ממש של שבת ללא תחבורה ציבורית בערים חילוניות – הוא בלתי ניתן להכלה בעיניים פקוחות. התעוררנו והבנו שאין לנו אלא להשתמש בכל כוחנו הערכי, הכלכלי והתרבותי כדי לעצור את השיטסטורם ולדאוג שתהיה כאן מדינה שנוכל לחיות בה. במדינה כזאת יש תחבורה ציבורית בשבת.

השוחד הפוליטי המתמשך שמונע, בין היתר, את הפעלתה של התחבורה הציבורית בישראל 24/7 הוא כבר חלק כה אינטגרלי מחיי היומיום של האזרח הליברלי, עד כי הפך כמעט סמוי מעין, טריוויאלי ומובן מאליו. ניסיון ההפיכה המשטרית של קואליציית נתניהו, בגיבוי נלהב של המפלגות החרדיות והכהניסטיות שיכורות הכוח, חשף לפתע בבת אחת את כל מה שהסתווה היטב עד כה. את המסכה שהוסרה אי אפשר יהיה להחזיר למקומה, כפי שמגלים בימים אלה סוכני הכאוס של הימין הקיצוני שמנסים עלינו שוב מניפולציות של צו פיוס. מה שהיה לא יהיה עוד.

המחאה המתבשלת נגד השבתת הרק"ל בשבת לא לוקה באשליות. ממשלת הכאוס הזאת לא תאפשר את הפעלתה בסופ"ש. הכפייה הדתית תעצור את הרכבת הקלה ותמנע את מימוש הפוטנציאל החברתי, הכלכלי והסביבתי שלה. זאת עובדה. אבל במהלך שמונת החודשים האחרונים גילה הציבור הדמוקרטי-ליברלי שתי עובדות חשובות:
1. הוא עדיין הרוב המשמעותי במדינת ישראל
2. יש לו כוח אדיר והוא חייב להפעיל אותו עכשיו

תנועת ההתנגדות העצומה להפיכה המשטרית העירה את הישראלים, שומרת אותם עירניים כבר 32 שבועות, ולימדה את כולנו שיש לנו את היכולת להתנגד. יש לנו את היכולת להפסיק להתנדב לתפקיד חמורו של משיח. יש לנו את היכולת להשתמש בכוח שלנו, כגוש אחד, באופן יעיל שהולך ומתייעל, כדי לשבש את סדר היום ולהציב את הדרישות שלנו במרכזו. את נשק החרם הכלכלי עוד לא התחלנו להפעיל, אבל ככל שההפיכה תתקדם על שלל חוקי הדת והשחיתות המאפשרים אותה, האמצעי הזה יהפוך רלוונטי. במקרה של הקו האדום הוא רלוונטי עכשיו ומיד. גם לנו יש קווים אדומים.

את הרכבת הקלה צריך להחרים עכשיו, ולאורך זמן רב, כי רק פגיעה רחבת היקף בהכנסותיה מנוסעים תהיה משמעותית מספיק כדי להבהיר עד כמה רצינית הדרישה הציבורית לתחבורה ציבורית בשבת. כל הסקרים והמחקרים מעידים על תמיכה בהיקף של כ-70 אחוז מהאוכלוסיה, והגיע הזמן לעבור מתמיכה ברעיון למאבק חסר פשרות על מימושו. לא תהיה הזדמנות נוספת והתקדים שייקבע כאן יתווה את המשך הדרך. החל מיום שישי נצטרך לראות איך הרכבת הקלה שחיכינו לה כל כך חולפת על פנינו ולהתאפק. אם היא לא נוסעת בשבת זאת כנראה לא הרכבת שלנו.