סוכני כאוס: ואז השוטרים של בן גביר הסתערו על משפחות החטופים

בהכשרתי אני חובש ונהג אמבולנס, אבל שלשום הגעתי להפגנה בצומת עזריאלי כאזרח. לבשתי חולצה שחורה עם הכיתוב Bring Them Home NOW, ובכיס המכנס שלי היו זוג כפפות גומי כחולות, כמו בחדר מיון, על כל צרה שלא תבוא.
וצרות אכן באו.

>> למה משטרת מחוז תל אביב מאבדת את העשתונות מול אלף מפגינים?

כשהגעתי לקפלן עוד היה מוקדם. צומת עזריאלי, שברוב מוצאי השבת של שנת 2023 היה חסום להפגנות נגד ההפיכה המשטרית, היה פתוח. התנועה זרמה. במעלה רחוב קפלן היו משאיות שחסמו את התנועה כחלק מההפגנה המרכזית שהתקיימה מול הקריה. כמה מאות מטרים צפונה, הייתה הפגנה של משפחות החטופים, מתחת לגשר שמחבר את הקריה לעזריאלי. בצומת סביבי היו כמה עשרות מפגינים, חלקם ישבו וחלקם עמדו על המדרכות מסביב לצומת, שלושה-ארבעה מגהפונים, 20 דגלי ישראל.

זה הידרדר מהר. מפגינים מול מכת"זית, רחוב קפלן 24.2.24 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

מהשנייה הראשונה הבנתי שהמשטרה לא נערכה להכיל את האירוע. קצין משטרה התחיל לכרוז ולאיים בפינוי בכוח, ולקבוע ש"ההפגנה לא חוקית". חשבתי כמה כוחנות יש בקצין עם מערכת הגברה שעומד מעל אנשים שיושבים על מדרכה ומאיים עליהם במעצר. האירוע הידרדר מאוד מהר. לאורך כל שלוש השעות שהייתי שם, ראיתי איך המפקדים וקציני המשטרה לא מפספסים הזדמנות להסלים את האווירה. פעם אחר פעם השוטרים בחרו באלימות במקום בקור רוח, בביריונות במקום בשיקול דעת. לא ראיתי את מאיר סוויסה בהפגנה, אבל היה נראה שרוח המפקד חילחלה עמוק לשורות השוטרים. הם לא היו שם כדי להגן עלינו. הם לא היו שם בשביל לשמור על "הסדר הציבורי".

אלימות השוטרים הופעלה באקראי באופן מכוון. זאת הייתה שרירותיות מתוכננת. המסר של המשטרה היה ברור: אין פינה בטוחה בהפגנה. המדרכה לא תציל אתכם. השוטרים ניסו לייצר פחד ובהלה כדי לגרום למפגינים לברוח הביתה

ראיתי חמישה שוטרים מתנפלים על אמיר השכל, שישב על המדרכה, ללא מגהפון. הם סחבו אותו לאוטובוס, שהחל להתמלא בעצורי שווא וקורבנות אלימות משטרתית. מדי פעם השוטרים תלשו מפגינה מהרצפה ודחפו אותה לניידת קרובה. רוב השוטרים היו ללא תג שם. חלקם חבשו כיסויי פנים וקסדות. הציבור היה מאוד ממושמע ועשרות פלאפונים תיעדו את אובדן העשתונות של השוטרים.

מפגינים מול מכת"זית. רחוב קפלן 24.2.2024 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

אלימות השוטרים הופעלה באקראי באופן מכוון. זאת הייתה שרירותיות מתוכננת. המסר של המשטרה היה ברור: אין פינה בטוחה בהפגנה. המדרכה לא תציל אתכם. השוטרים ניסו לייצר פחד ובהלה כדי לגרום למפגינים לברוח הביתה. אבל בכל פעם שהמשטרה חשפה את חוסר האחריות שלה, זה רק הגביר את הסולידריות בין המפגינים ומהר מאוד הצומת התמלא במפגינים.

בשלב הזה הגיעו פרשים ומכת"זית. הכביש היה ריק והמדרכות היו מלאות במפגינים. קציני המשטרה שלחו את הפרשים להסתער על המדרכות. הפרשים הסתערו אל תוך הקהל, והדפו עשרות מפגינים אל הכביש, שם חיכתה לנו המכת"זית. הייתי בהרבה הפגנות בחיים שלי, במיוחד בשנים האחרונות, אני בוגר בלפור וקפלן והפגנות בשטחים. אף פעם לא ראיתי כזה כאוס. היה ברור שהמשטרה מתנהלת לא רק בחובבנות, אלא ברשלנות פושעת.

בשלב הזה, כבר הכנסתי את הפלאפון לכיס והוצאתי את הכפפות. זה היה ברור שזה עניין של זמן עד שמישהו יפצע. כמה דקות לאחר מכן, ראיתי את סילון המכת"זית פוגע בעוצמה בפרצופו של אדם מבוגר, בשנות ה-70 לחייו, שלבש מעיל גשם אדום. כשהגעתי אליו, הוא היה מוקף במפגינים ומפגינות שהזדהו כחובשים ורופאים. הפצוע שכב על המדרכה ודימם מפצעיו בפניו, שנגרמו מסילון המים החזק. טיפלנו בו באופן ראשוני ועזרנו לו לעמוד כדי לקחת אותו למקום בטוח. אבל לא היה מקום בטוח. משמאלנו ראינו פרשים מכים מפגינים על המדרכה, מימיננו המכת"זית ריססה בעוצמה את המדרכה השנייה, ובכביש עמדו שורות על שורות של שוטרי מג"ב והדפו באלימות כל מי שניסה לחמוק מזעם הפרשים או מאימת המכת"זית.

מפגין מוטח בעוצמה לרצפה מזרם המכת"זית. רחוב קפלן 24.2.24 (צילום: אלכסי ג'. רוזנפלד /גטי אימג'ס)

כשפינו את האדון, הסתובבתי וראיתי אישה מבוגרת חוטפת גם היא סילון מהמכת"זית הישר בפניה. היא תפסה את ראשה בכאב, ומספר מפגינים רצו אליה וחסמו בגופם את המכת"זית. תפסתי אותה ביד והולכתי אותה במעלה הכביש. התרחקנו כמה עשרות מטרים, וראיתי שהיא פוקחת את עיניה ושמלבד האימה והכאב, היא הייתה במצב טוב.

בדרך בחזרה למטה ראיתי את שירה. צעירה בת 20, שכנראה ניסתה לברוח מהפרשים שרמסו אנשים על המדרכה ורצה לכביש. המכת"זית ירתה לעברה ממרחק מטרים ספורים, בעודה עם הגב אל המכת"זית. סילון המים פגע בגב שלה והיא הוטחה בעוצמה על הכביש. ראיתי איך הראש שלה נחבט באספלט. רצתי אליה וכרעתי לידה. היא הייתה בהכרה, אבל ירד לה דם מהראש. המכת"זית המשיכה לירות סילוני מים עלי ועל כמה מפגינים שבאו לעזור לה. המשכתי להתרוצץ עם הכפפות בין נקודת עימות לנקודת עימות. מחפש על הרצפה קורבנות אלימות שוטרים.

ואז הצעדה של המשפחות הגיעה לצומת. הם הגיעו מכיוון גשר הקריה, והם החזיקו לפידים ושלטים בעד עסקה. היה ברור שאלו משפחות החטופים, כי מהר מאוד צעקות "את כולם – עכשיו" החליפו את קריאות "אתה הראש – אתה אשם". עמדתי בצד השני של הצומת וחשבתי שהאזור של המשפחות הוא האזור הכי בטוח בהפגנה. מאחורי קבוצת הלפידים זיהיתי אמבולנס, ואני זוכר שחשבתי שלשם אפשר לפנות פצועים מזירת הקרב, שבשלב הזה, כבר הייתה מלאה במים וצואת סוסים.

רגע של קלון. המשטרה הודפת באלימות את משפחות החטופים (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

ברגע שסיימתי את המחשבה הזאת ראיתי את המכת"זית מאיצה ומסתובבת במהירות לכיוון משפחות החטופים. הם היו הקבוצה הקרובה ביותר למרכז הצומת, וסילון המים שנורה לעברם היה מטווח מסכן חיים. ברגע הזה, כל המפגינים מסביב לצומת ירדו לכביש והחלו לצעוד לכיוון משפחות החטופים. הפרשים ושורות המג"ב לא יכלו לעצור את זרם המפגינים שנחלץ לעזרתן של משפחות החטופים. בדיעבד שמעתי שהייתה שם גם חטופה שחזרה מהשבי, ש"זכתה" לירי בכינון ישיר של מכת"זית של משטרת ישראל.

במוצאי שבת האחרונה נחצה קו אדום – שר לביטחון לאומי פירומן, שמשסה שוטרים, פרשים ומכת"זיות במשפחות חטופים. המסקנה שלי היא אחת – במוצאי שבת הקרוב, אני בקפלן, עומד בין המשפחות לבין המשטרה.
>> ערן ניסן הוא מנכ"ל תנועת "מחזקים"