למה משטרת מחוז תל אביב מאבדת את העשתונות מול אלף מפגינים?

ובימים האלה אין משטרה בתל אביב. איש הישר בעיניו יעשה. בעיקר אם הוא מסתובב במדי שוטר. מאז תחילת יולי 2023, עם פרישתו של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד (שהייתה למעשה הדחה על רקע פוליטי), המשטרה היא נוכחת נפקדת בעיר המרכזית בישראל: נפקדת כשבאמת צריך אותה למניעת פשיעה ואכיפת החוק, נוכחת כשצריך לדכא הפגנות ולהלום במפגינים נגד ממשלת המחדל והחורבן. בשבועות האחרונים זה מתבטא בעשרות מעצרי שווא של מפגינים, החרמת תופים, דגלים ושלטים, רמיסה על ידי פרשים וסוסים והתעמרות באזרחים שומרי חוק שממשים את זכותם הדמוקרטית להפגין. וכשמשטרה מתנהלת באופן לא חוקי – היא אינה משטרה עוד. היא משמרות המהפכה של בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר.

>> למה מתכוון נתניהו כשהוא מדבר על "ניצחון מוחלט"?

כבר יותר מחודשיים שאני מתייצב בהפגנות בכיכר הבימה וברחוב קפלן מדי מוצ"ש, הן גדלות באיטיות ובהתמדה ואיתן גם הזעם על מחדלי נתניהו שהביאו אותנו לשבעה באוקטובר, ואיתן צומחת באסקלציה גוברת גם האלימות המשטרתית במלוא טמטומה הגס והברוטלי. חלק מהשוטרים עומדים שם בקפלן עם עיניים אטומות, מנסים למלא פקודות ולחזור הביתה בשלום, אך חלקם בפירוש נהנים מהזדמנות להפעיל כוח, פוגעים במפגינים בחדווה גלויה ואינם מנסים אפילו להסתיר יותר את השנאה היוקדת שהם חשים כלפי אזרחים שמפגינים נגד השלטון.

מה שקרה אתמול בקפלן היה עוד קפיצת מדרגה משמעותית במתקפה שלהם, המנווטת מלמעלה, על אושיות הדמוקרטיה. עכשיו גם חסינות של חברי כנסת לא מעניינת אותם. חברי הכנסת נעמה לזימי וגלעד קריב הגיעו אתמול בלילה לקפלן כדי לוודא שכוח המשטרה במקום מודע לכך שאין לו זכות חוקית לפגוע במפגינים ולהחרים מהם ציוד הפגנה, ושזכויותיהם של המפגינים נשמרות. שניהם עושים את זה הרבה בשבועות האחרונים. התקשורת המקורנפת בקושי מסקרת את ניסיונם להגן על המפגינים.

מפקד הכוח בשטח, רב פקד מאיר סוויסה, חש מספיק בטוח בעליונותו על החוק כדי לגדף את שניהם. שוטר אחר תועד כשהוא הודף את חבר הכנסת קריב באלימות תוך כדי שהוא משקר בלי למצמץ וטוען שחבר הכנסת הוא זה שהדף אותו, כמנהגם של שוטרים אלימים. בתיעוד ניתן לראות שהוא עושה זאת ממש תוך כדי שהוא מנסה לרמוס בגופו את הח"כ. זה כמעט מצחיק כשרואים את זה בוידאו. זה פחות מצחיק כשמבינים עד כמה נפוצה הפרקטיקה הזאת בקרב שוטרים.

המשטרה פועלת בניגוד לחוק, שוטרים אינם מכירים את לשון החוק שהם אמורים לאכוף, רב פקד סוויסה מושך בשערות ראשה של מפגינה, והסופרת ארנה קזין נשלחת ללילה בנווה תרצה על "תקיפת שוטר" בניסיון לעצור זאת, על האיילון נעצרים באגרסיביות בני משפחות החטופים ומוכנסים לאוטובוס עצורים, כאוס מוחלט – וכל זה על משהו כמו אלפיים מפגינים. זו תגובה היסטרית של מי שפועלים בשליחותו של סוכן כאוס שהשתלט על המשטרה מבחוץ, אבל את המחיר משלם הציבור ומשלמת הדמוקרטיה.

אני מרשה לעצמי להתנסח בנחרצות כי ראיתי את זה במו עיניי, שוב ושוב לאורך השנה האחרונה, במאות הפגנות ואירועי מחאה: בקרב כוחות המשטרה נמצאים אנשים שרק מייחלים להזדמנות לירות במפגינים, והם יקפצו עליה ברגע שתציג את עצמה. היד כבר על הנשק במקרים רבים. הציבור חסר הגנה מפני האיום הזה. מעט מדי מנציגיו בכנסת עומדים לצדו, רובם שותקים מול ניסיונות הפגיעה בזכות המחאה ומול האלימות המשטרתית. גם היועצת המשפטית לממשלה דוממת בינתיים. אתם כבר בטח מכירים היטב את התחושה הזאת. הופקרנו.

ואחרי שאמרנו את כל זה, כמו שתמיד אמרנו בעבר, מהמחאה החברתית ועד מחאת הדמוקרטיה: המשטרה היא לא האויב. המחאה אינה נגד המשטרה. המחאה היא נגד השלטון. והשלטון מפחד ממחאה ולכן מפעיל כוח כדי למנוע אותה. השלטון בעצמו עובר על החוק באופן כמעט יומיומי, כפי שהבהירה לו היום היועמ"שית, ראש הממשלה עצמו הוא עבריין סדרתי מועד לכאורה, אז איך אפשר לבוא בטענות דווקא לחיילים הפשוטים בשטח שמתחזים לנציגי שלטון החוק?

וצריך להגיד גם את זה: לפחות בינתיים, בכסות עשן הקרבות, הניסיון לדכא בכוח התפרצויות מחאה עובד לא רע לקואליציית בן גביר. הציבור עדיין בהלם, באבל ובטראומה מאירועי שבעה באוקטובר, האירוע עדיין מתגלגל, ורוב התל אביבים מעדיפים להתחבק ולבכות בכיכר החטופים. עדיין. אזרחי ישראל מורתעים. כל עוד יעדיפו רבבות אזרחים לשמוע שירים בכיכר על פני התנגדות לשלטון שהפקיר אותם וממשיך לחתור לחיסול האתוס הישראלי המכונן, ימשיכו האחים והאחיות שלהם לספוג אלימות משטרתית הולכת ומסלימה. עשרות האלפים שמתגודדים בשדרות שאול המלך חייבים לעבור לרחוב המקביל מדרום. והם צריכים לעשות את זה עכשיו. כי לא רק לחטופים אין זמן – למדינת ישראל כולה אין זמן, ואנחנו לא רק רוצים שהחטופים יחזרו – אנחנו רוצים שיהיה להם לאן לחזור.