אלבום הבכורה שלי "ערומים על הגשר" הוא צלילה אל חוויה של אישה בתל אביב. אישה שיש בה תשוקה בוערת לחיות, לחוות, לרקוד, לרטוט. היא מחוברת ליצרים שלה, אבל היא רגישה וכמעט שברירית. בעיר הזאת הכל כל כך מטלטל. אינספור פעמים לא הבנתי את הפער בין הקרבה העמוקה שהרגשתי לאדם שמולי לזרות העמוקה שנדהמתי לגלות רגע אחרי. איך זה יכול להיות? עיר שמלאה באשליות. לילות שנראו לי כמו אמת התגלו כבדיה. חשבתי שמצאתי חברים לחיים, הבנתי שהם היו חברים רק ללילה אחד, ושלא עניין אותם להכיר אותי באמת. לפעמים בקושי אומרים אחר כך שלום ברחוב, ואני כבר נקשרתי. כל פעם מחדש הייתי מפתחלצת מהפערים האלה, ולא מצליחה להבין אותם.
>>אין רכבות בתל אביב: תחנת השלום תיסגר ל-6 ימים החל ממחר https://timeout.co.il/%d7%a1%d7%92%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d/

חייתי את הסערה של העיר, את הלהכיר את כל ה'הוז אנד שמוז' ולעבוד בחיי לילה ובאייל שני. לצאת מהבית כדי לקנות חלב (טבעוני), ולראות בדרך את כל העולם ואשתו – את ההוא שיצאתי איתו, ואת ההוא שכתב לי, ואת ההיא שאני מקנאה בה… מיליון טריגרים והסחות דעת, וכולה ירדתי לקנות חלב. כמו אינסטגרם רחוב. זה גנב את דעתי, הקשה עליי להתמקד, והרחיק אותי מההגשמה האמיתית שלי. התעסקתי במה חושבים עליי, איך רואים אותי, ואיך להיות הכי שווה מגניבה וזוהרת.

הייתי יוצאת ל'ברקפסט' ללילות מלאים בריגושים – הכל אפשרי ולכאורה חופשי, אבל בפנים הייתי מתערבלת במחשבות טורדניות וחרדות חברתיות. האפים ודאונים האלה היו לי קשים. נפלתי לבורות של הרס עצמי. הפרעת האכילה שלי היתה ה"פתרון" הרגעי להשתיק את הראש והפחד, את ההצפה הרגשית שלא ידעתי איך להתמודד איתה. זה פרדוקסלי, כי ברור שזה הסב לי סבל יותר עמוק. אבל זה לא היה בשליטתי, לא ידעתי למה אני עושה את זה לעצמי. הרגשתי פשוט דפוקה. אשמה. אז חיפשתי ריפוי.

אני זוכרת שיצאתי ל׳שחורי׳ ופתאום לא הבנתי על מה אנשים מדברים. כי לא באמת מדברים. באמת התעסקתי רק בלהכיר את ההוא וההיא? ושיראו שאני מגניבה? וזה מה שהיה מרגש אותי? היום אני רוצה באמת לדבר, מהלב, ואם זה לא אמיתי אז זה לא מעניין. הייתי מחפשת קרבה ואהבה בתוך חיי הלילה האלו, חיים שיש בהם את מה שיש בי – סערה ואש, ריגוש אינסופי. אבל זה כל הזמן התנגש לי בפרצוף. בין זרות לקרבה, בין אמת לזיוף.

כתבתי את האלבום מתוך ההתנגשות הזו, בין היצריות שלי, המשיכה לסערות וריגושים, לבין הרגישות והרכות הכמעט שברירית שלי, והכמיהה לאהבה אמיתית. בהתאם, סדר השירים באלבום משרטט מהלך רגשי רוחני: נקודת הפתיחה שלו היא השיר "קר לי" שכתבתי בגיל 19. הייתי יוצאת הרבה בלילות, והשיר נכתב מתוך חוסר האונים שחשתי. הרגשתי ש"החור השחור קרוב", בדידות, ריק ופחד שלא ידעתי מה לעשות איתם, והצורך למלא את הריק הזה בריגושים חיצוניים שהעיר מציעה בשפע.

"זה לא אתה", השיר השני באלבום, נכתב מתוך היכרות שלי עם גבר נשוי, בזוגיות פתוחה, בטינדר. הוא שלח לי תמונות, שירים ומילים שכבשו אותי, ונתתי לדמיון לרוץ – התאהבתי בפנטזיה שפיתחתי. כשנפגשנו גיליתי שאין קשר בין מי שהוא באמת לבין הדמות שבניתי בראש. זו הייתה אשליה. בתכלס, כמעט כל בחור שנדלקתי עליו עד אז היה אשליה. מתוך מה שהלבשתי עליו בראש, או הפוזה שהוא שידר, לא היתה שם אמת. היום אני רואה כמה זה מעוות, כמה פחד וחוסר ערך עצמי הובילו אותי לפנטזיה שנראתה לי זוהרת. התחלתי לשאול מה אני באמת מחפשת, ומאיפה נובע חוסר הערך שמושך אותי לפנטזיות, לחוויות קצה וריגושים. פעם זה מה שרציתי, מה שהאגו שלי דרש כדי להרגיש שווה, נחשקת, זוהרת.

"בין זרות לקרבה", השיר השלישי, נכתב על ערב אחד בקיסה. קפצתי לשם אחרי הצגה מחשמלת של "המלט" בבית לסין. באותו ערב היה ג׳אם, והיו שם האנשים הכי מוכשרים ומחרפנים שיש לעיר הזאת להציע, ובתוכם גם כמה חברים. היה שם בחור שהביט בי במבט שחדר פנימה, ועשה לי צמרמורת. היתה בינינו אנרגיה ממגנטת, חיבור מיידי וקסום. התנשקנו, החלפנו מספרים, והסרט בראשי כבר כתב לנו סיפור אהבה שלם. אבל הוא לא כתב לי. הפכתי אובססיבית – עשיתי לו סטוקינג ברשתות. הגדלתי אותו בראשי לכדי הבחור המושלם, ותוך כדי זה הקטנתי את עצמי והרגשתי לא ראויה לו. חיכיתי, בסוף יזמתי וכתבתי לו, אבל הוא מרח אותי. אחרי שנה בערך כשנפגשנו במסיבה, הוא שאל ״תזכירי לי איך קוראים לך?״. שוב הפער הזה, בין הקרבה שהרגשתי לרגעים קצרים, לבין הזרות שבאה אחריהם, הוא מוטיב חוזר ומוכר בעיר הזו, והוא כואב.

את "יצאנו לטיול", השיר הרביעי באלבום, כתבתי בשבוע הראשון של הסגר של הקורונה. ההנחיות היו לא לצאת מהבתים, אבל אני יצאתי בלילה עם שלושה חברים לטייל ברחובות תל אביב לכיוון הים. הייתי מאוהבת באחד מהם, שלמד איתי בכיתת משחק, אבל העניין היה מורכב. לא ידעתי איך לתקשר את זה איתו. הייתי עטופת מגננות ואגו, ופעלתי מתוך חוסר כנות. הנשמה שלי ביקשה להפסיק את המשחק. את "איפשהו שם", השיר החמישי באלבום, כתבתי מהמיטה בדירת השותפים שלי בלוינסקי. דמיינתי שאיפשהו שם נמצא האהוב שלי, ואולי הוא גם שוכב בחושך, כאוב בודד ותוהה, עובר את מסע הלימוד שלו, עד שנפגש. אני קוראת לו, מזמנת אותו ממעמקי האוקיינוס וקצוות תבל, בהשראת השיר "כמו אל מים" של יהודית רביץ.

"ערומים על הגשר", השיר השישי ושיר הנושא של האלבום, הוא קריאה לחופש וקבלה עצמית. כתבתי אותו בהשראת אחד הסרטים הכי יפים ואהובים עלי, "הנאהבים בפריז". בסרט מופיעים זוג אוהבים, הומלס וציירת עיוורת, ויש בו סצנה שבה הם רוקדים בטירוף על הגשר בפריז וצוחקים בלי רסן. התהפנטתי מהאהבה שלהם ומההתמסרות שלהם לכאן ועכשיו. השיר הזה הוא השלמה של המסע. אחרי כל האשליות וההתפכחויות אני מבקשת "לבוא פשוט כמו שאני, לא צריך עוד להסתיר. מה שאנחנו מספיק טוב כאן". בשיר האחרון באלבום, ׳זה בסדר׳, לשון הפנייה משתנה מאהובי אליי. יש שקט. המסע הושלם. יש את שנינו כאן ועכשיו ברגע הזה וזה כל מה שיש. ״חיכינו גלגול שלם, וזה מתגשם״.

החיפוש אחר ריפוי הוביל אותי למסע רוחני עמוק. הייתי עמוק בתוך הלופ, וכשלא יכולתי יותר עצרתי ועזבתי את העיר לכמה חודשים. התנקתי משימושים שממסכים את הכאב וממלאים לרגע את החור השחור. גיליתי שבוויתור על סיפוקים רגעיים וריגושים יש רווח גדול: קרבה לעצמי, חופש אמיתי. זו דרך של להקשיב למצפן פנימי, לכוונה העמוקה של הנשמה שלי, במקום להקשיב לראש ולאגו. זו עבודה יומיומית. זו התרופה שלי. היום יש לי שקט פנימי, איזון נפשי ושלווה. אני לא פוגעת בעצמי, אלא להפך, עושה טוב לי ולסביבה. כתבתי את האלבום מתוך החוויות בתל אביב, אבל השגרה המיטיבה הזו מחוץ לעיר, בשקט, איפשרה לי לשחרר פרפקציוניזם והרס עצמי, לעשות צעד ועוד צעד, בפשטות, ולהוציא את האלבום.
גאיה קלם תשיק את אלבומה "ערומים על הגשר" ב-3.9 בלבונטין (כאן יש פרטים נוספים וכרטיסים https://levontin7.com/events/%D7%92%D7%90%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%9C%D7%9D/), ולאחר מכן תגיע ב-12.9 לבארבי כדי לחמם את מרסדס בנד

• יוצרים כותבים https://timeout.co.il/topic/%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/
• מוזיקאים ישראלים https://timeout.co.il/topic/%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d/
• ❤ תל אביב https://timeout.co.il/topic/%e2%9d%a4-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91/