"גם בשגרה מורכב ויקר פה, גם בשגרה העיר הזאת היא אתר בנייה אחד גדול, גם בשגרה אנחנו נאבקים לגייס עובדים - ואם כל זה לא מספיק מסובך, אנחנו מקבלים גם אזעקות, צווי 8 לעובדים ועיר ששכחה מתי היו בה תיירים. ולא, זה לא נורמלי" // אלון בר, מבעלי קפה אחד העם, D298 ושאולה, בטור מיוחד על שברון בעלי העסקים בעיר
פעם שלישית גלידה, אמרנו פעם – אבל בפעם השלישית הזו מתחשק בעיקר לצעוק. בקיץ הזה תכננו לציין שלוש שנים באחד העם, שנתיים בדיזנגוף ושנה בשאול המלך, ובמקום לעסוק בזה – קיבלנו סבב נוסף מול איראן, במה שהולך ומתברר כאחד הכישלונות האסטרטגיים הגדולים בהיסטוריה. אבל מה שטלטל אותי בבוקר הזה, זמן קצר אחרי האזעקות שהגיעו גם למרכז תל אביב, היה לראות איך התרגלנו לטירוף.
>>בקרוב: משמר קהילתי להט"בי נגד אלימות בשדרות רוטשילד
בעודי חוצה את העיר מהקפה שלנו באחד העם לזה שבדיזנגוף, אי אפשר היה להתעלם ממה שנראה כמו בוקר של כמעט חג – הורים עם ילדים, מטיילים, יושבים בבתי קפה, אוטובוסים ומשאיות והמולת עיר שלרגע נראית נורמלית. ובעוד שאי אפשר להישאר אדישים מול החוסן הישראלי, חשבתי לעצמי שקצת עצוב שהתרגלנו לזה. קצת עצוב שהורים התרגלו להסתובב עם עגלות בין אזעקות, שתושבי תל אביב מרגישים שזה לגמרי טבעי, לקפל את המחשב, לקחת את כוס הקפה להתפנות למקלט הסמוך וכעבור כמה דקות לחזור כאילו היה מדובר בהפסקת שירותים קצרה.
מבאס, שהדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו, כבעלים של עסקים בעיר הזו, מיד אחרי שמתקבלת התראה מוקדמת, זה איך הצוות והאורחים שלנו מתפנים מהר למקלט ומה עושים עם הזמנות האוכל למחר? גם בשגרה מורכב ויקר פה, גם בשגרה העיר הזאת היא אתר בנייה אחד גדול, עם רעש אינסופי ורחובות חסומים, גם בשגרה אנחנו נאבקים לגייס את העובדים הנכונים ולשמר אותם – ואם כל זה לא מספיק מסובך, אנחנו מקבלים גם אזעקות, צווי 8 לעובדים ובעיקר עיר ששכחה מתי היו בה תיירים. ולא, זה לא נורמלי. זה לא סביר. זה לא הגיוני. ואסור אסור לנו לקבל את זה.
אני רחוק מלהיות פציפיסט. אני משוכנע שיש מלחמות צודקות וחשובות, אבל גם משוכנע שאין מקום למלחמות אינסופיות. מה שלא הצליחו לעשות בחודש לא יצליחו גם בשלושה חודשים (שלא לומר שלוש שנים), מי שהתברבר בניווט צריך לחשב מסלול מחדש ומי שמקבל החלטות צריך להיות מודע להשלכות של ההחלטות שלו, על החיים עצמם, על הבריאות (גם הנפשית), על הכלכלה ועל החינוך. די נמאס שאנשים עם פנסיות תקציביות מקבלים החלטות שלא ישפיעו על החיים שלהם עצמם.
אלון בר הוא מבעלי קפה אחד העם, D298 ושאולה