אני ג'סי מפוקימון, אבל כמעט איבדתי את הקול האמיתי שלי

אם יצא לכם לראות טלוויזיה, לשמוע רדיו או ללכת לקולנוע ולתיאטרון, סביר להניח שכבר נפגשנו. רק מבלי שתדעו שזאת אני. הקול שלי התגלגל דרך מאות דמויות שליוו את הילדות והבגרות של מדינה שלמה. אני ג'סי הרעה והאייקונית מ"פוקימון", אמיטי מ"בית הינשוף" (סדרת דיסני פורצת דרך בייצוג להט״בי!), קטי מ"קני הכריש", אבי מ"חברים בחווה", איזי מ"אי-שרדות". שרתי את שירי הפתיחה בסדרות מיתולוגיות, ויכולתם לשמוע אותי בסרטים כמו "משפחת סימפסון", "עידן הקרח", "רובוטס" ו"המשאלה". הייתי אינספור מרשעות, נבליות, נסיכות וגיבורות-על. עד שיום אחד החלטתי לעזוב את הכל.
>> הנקמה: משפחת סימפסון החזירו דמות אהובה שנעלמה לכמעט עשור

גדלתי ברמת גן בבית שלא הייתה בו כל כך מוזיקה. היה לנו בבית רק דיסק אחד של שלמה ארצי. בגיל 8, כשהייתי לבד בבית, הייתי שומעת אותו בלופים, ומשננת את הכל בעל פה מבלי להבין כלום. אחר כך הייתי מקליטה את עצמי שרה אותם בטייפ פלסטיק כחול עם מיקרופון אפור, שקיבלתי מתנה ליום הולדת.

במשפחה היו קוראים לי ׳בונקר׳, גם כי הייתי מופנמת, וגם כי מעולם לא הסכמתי לשיר להם. זה היה העולם הפנימי והסודי שלי, המקום היחיד שבו הרגשתי מוגנת, ולא הרשיתי בשום אופן לאף אחד להיכנס. לבחינות של להקת הצופים הלכתי לבד. הבוחן ביקש ממני לחזור על צליל שהוא ניגן בגיטרה, ומרוב פחד יצא לי צליל אחר. למזלי הוא ביקש ממני גם לשיר לו שיר, אז שרתי את "הילדה הכי יפה בגן", והתקבלתי. 15 שנה מאוחר יותר כבר שרתי את השיר בהצגה האמיתית של "הכבש הששה עשר", כל יום, שלוש פעמים ביום, במשך כמעט שבע שנים.

אף פעם לא ידעתי לשחק את המשחק הפוליטי של המקצוע. כשמנהלים מוזיקליים ביקשו ממני לא לזוז כששואלים מי רוצה לשיר, לא הבנתי למה. הם הסבירו לי שהם רוצים לשמור עליי מפני אחרים. לא ידעתי לזהות את המורכבויות של אנשים, ולא ראיתי שום דבר ממה שכנראה רחש סביבי. הייתי כמו מכוכב אחר, ובתוך תוכי הרגשתי עצובה ובודדה.

לפני כמה שנים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה, שלאחריה החתימו אותי בחברת התקליטים "הליקון". היה מדובר באלבום מושקע ועתיר אמנים. הקלטנו במשך כמה חודשים, והיה לי חשוב להיות נוכחת בכל הסשנים, גם של הנגנים. מתופף ידוע שהגיע להקלטה לחש לי באוזן: "תגידי את האמת, עם מי שכבת כדי להיות כאן?" ואני לא אשכח את חוסר האונים וההשפלה אל מול השאלה הזאת, ואת השתיקה שלי.

הפרויקט הושלם במלואו, אבל עקב שינויים ומיזוגים עסקיים בחברה, הוא נפל בין הכיסאות, ועד היום אני מקווה שעוד אצליח להציל אותו. התפנית המשמעותית בחיי הגיעה כאשר מנהל האמנים אשר ביטנסקי לקח אותי ללייבל שלו, וחיבר ביני לבין המפיק המוזיקלי יועד נבו. הפגישה בדירה המיתולוגית מול בית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב הייתה חוויה חזקה. אני לא בטוחה שהבנתי באותו הזמן את סדר הגודל של האירוע, והגעתי לשם באמת בתום לב וכוונות נקיות. לקחנו גיטרה והתחלנו לשיר, ותוך כמה רגעים הבנו שיש כאן חיבור.

יועד, מי שהמציא את הסאונד של אתניקס ועבד עם אמנים ענקיים כמו עברי לידר, נינט ואפילו סיה, שאני כל כך אוהבת, הגיע גם הוא עם הפשטות והצניעות שלו. ואני חושבת שמהמקום הזה של הלב הפתוח, יכולנו באמת להרגיש אחת את השני כבני אדם.

תהליך הוצאת האלבום לא היה דומה לשום דבר שעשינו בעבר. ימי הקורונה הפרידו בינינו פיזית, יועד חזר לאולפן שלו בלונדון, ואני הסתגרתי בדירה שלי. מאוד חששתי להמשיך את העבודה מרחוק, אבל איכשהו בשקט מוחלט ומבלי לגלות לאיש, פשוט התחלתי להקליט בסלון. רק אני, המיקרופון והפסנתר.

שלחתי את הקבצים ללונדון, ויועד תפר סביב הקול שלי מעין שמלת כלה. ככה הרגשתי. הוא לא חיפש טרנדים, הוא רק הקשיב לקול שלי ולמה שהטקסטים העבירו לו, וכמו חייט תפר בעדינות מעטפת עשירה ועל-זמנית.

אני זוכרת את הפעם ההיא, כשהקשבתי לבד בבית לסקיצה הראשונה של השיר הראשון, ולא יכולתי להפסיק לבכות. בקול רם. שעות. סופסוף הנפש שלי מצאה בית, ולא היה לי למי לספר. אבל ידעתי דבר אחד, שחייבים להמשיך. וככה צעד אחר צעד יצרנו אלבום ישראלי יפהפה עם המון אורחים.

את השנה האחרונה אני מסיימת לאחר צלילה עמוקה ללימודי פילוסופיה יהודית וגמרא. הדת היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו כעם. היא השורש שממנו צומחת התרבות העברית כולה, והיה לי לעונג להיות ניזונה מהאוצרות שיש לה להעניק לי וללמד אותי.

השיר "נעים" הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום. אם הייתי יודעת שהדרך תהיה כל כך ארוכה, אולי לא הייתי יוצאת אליה מלכתחילה. שילמתי מחיר כבד. ויתרתי על כל התפקידים שהציעו לי, והפסקתי להופיע, כדי שאוכל לחזור לקול האמיתי שלי, שהרגשתי שאני עלולה לאבד.

הבחירה להוציא את "נעים" בפתחה של שנה חדשה, ובעיצומה של תקופת בחירות סוערת, היא לא מקרית.

אני מקווה שהלך הרוח הרגוע של השיר יצליח לאוורר את חלונות ליבנו, שעבר אבדות נוראיות ומלחמות, עצב מר ואכזבות. כאב וייאוש. כמה ייאוש. הלוואי והוא יהיה הפתח שנוכל לעבור דרכו אל הימים האחרים, שכולנו מחכים להם בכל מאודנו.
הסינגל "נעים" זמין בכל הפלטפורמות להאזנה