טייגר קינג 2: שיקוף מדויק של אמריקה של השנה האחרונה

מרץ 2020. העולם כולו יושב בבית מול נטפליקס, וכמעט כולם הופכים בעל כורחם למושקעים רגשית בסאגה ההזויה של ג׳ו אקזוטיק, אחד הטיפוסים הקיצוניים שנראו על המסך – רדנק, זמר חובב, גיי שנשא לבעלים שני סטרייטים בו זמנית, וחובב נשק מושבע. לפרנסתו, הוא מגדל ומרביע חיות אקזוטיות רבות – בעיקר חתולים גדולים, ומשקיע את עיקר זמנו ביריבות ארוכת השנים שלו עם קרול בסקין, בעלת מקלט לחיות אקזוטיות שנלכדו בשבי.

קרול עצמה היא אשה לא קלה, שגם לה עבר מפוקפק במידת מה (בעלה הראשון נעלם ולטענת ג׳ו אקזוטיק – היא האכילה אותו לחתולים). היריבות ביניהם היא עיקר העלילה של העונה הראשונה, כשבסופה ג׳ו אקזוטיק נכנס לכלא באשמת התעללות בבעלי חיים וקשירת קשר להתנקשות בחייה של קרול בסקין.

אחרי העונה הראשונה שהייתה כל כך הזויה, והגיעה למקומות קיצוניים באמת, נדמה היה שאין כל כך לאן להמשיך. אבל היוצרים הבינו שההד הציבורי לסדרה עתיד להוביל להתפתחויות נוספות, אז הם המשיכו לתעד. אם העונה הראשונה הייתה רכבת הרים של ביזאר דרומי, העונה השנייה היא נסיעה ברכבת שדים שחושפת עוד ועוד שלדים בארונות של כל אחת מהדמויות. באופן כמעט קוסמי, הדמויות פה מספרות את הסיפור של ארה״ב בשנה האחרונה, ואת חוסר היכולת לקבל אמת אחת כמוחלטת.

בין אם במאמצים לשכנע את טראמפ לחון את ג׳ו, לחוסר היכולת של כמעט כל המעורבים לקבל פסקי דין של הממשלה הפדרלית, להחלטה של קרול לפרסם את כל יומניה האישיים במעין הצפת מידע פרוורטית, או לרצון של כולם, כולל כולם, לשווק את עצמם כמעט בכל מחיר – החל מעורך הדין שמזגזג בין הצדדים וכלה בשופט שהוא חקיין של אלביס. אמרתם אמריקה? קיבלתם. 

מה לעזאזל? 5 דברים שלמדנו מהעונה הראשונה של טייגר קינג 

אם העונה הקודמת הציגה בעיקר את תוצרי ההתנהגויות המופרעות של המשתתפים, העונה הזאת צוללת לתוך הנסיבות. מצטיירת בה תמונה מטרידה לא פחות של ההיסטוריה של ג׳ו ופרופילים קצת יותר מורכבים של דמויות המשנה הרבות שהן בעצם הכוחות המניעים של הסיפור. כל אחד יותר גרוע מהשני, במעין חד גדיא של אנשים דוחים שמפילים את האשמה על אנשים דוחים יותר, וגורמים לג׳ו אקזוטיק להיראות כמו הרע במיעוטו. לעונה הזאת מצטרפות גם בנותיו של דון לואיס, בעלה הראשון של קרול, בניסיונותיהן לגלות את האמת על גורל אביהן, בלש אינטרנט העונה לשם ״ריפר״, ועוד שלל אנשי חתולים.

אם בתחילת הדרך החתולים היו סלע המחלוקת, הפעם הקרב הוא על האמת והנרטיב – ועל מי שזוכה לספר את הכל. גם לגיבורי הסדרה וגם לי כצופה נעשה קל לשכוח את הקורבנות האמיתיים שמוצגים כאן – בעלי החיים. בעונה הזאת, הנוכחות של ארגוני זכויות בעלי החיים הרבה יותר מורגשת, ומשמשת מעין עוגן חזרה למציאות בין הריקודים של קרול ברוקדים עם כוכבים להתפרצויות זעם של רדנקים מופרעים. 

הפרקים החדשים יותר קשוחים מאלה של העונה הראשונה. תתקלו פה בפחות קליפים של ג׳ו אקזוטיק, יותר תככים ואיומי רצח. אבל היא משלימה הרבה חוסרים ומציירת תמונה מפורטת יותר של העוסקים בדבר, שגם הם דמויות קיצוניות לא פחות מג׳ו אקזוטיק בכבודו ובעצמו, שעדיין יושב בכלא, וממתין למשפט מחודש.
טייגר קינג 2, נטפליקס