לידיעת הטסים בבחירות: אל תחזרו

תל אביב חייבת לשבור את הקלפי. תל אביב חייבת לנצח את ממוצע ההצבעה הארצי. תל אביב חייבת להוביל את המדינה באחוזי הצבעה, כפי שהיא מובילה אותה בכלכלה, בתרבות, בהייטק וביוזמה אזרחית. יש עם זה רק בעיה אחת: חלק מהתל אביבים יעדיפו לבלות את יום השבתון שלהם בחו"ל.

בלתי נתפס שמאה אלף ישראלים מוכנים לוותר על זכותם הדמוקרטית לטובת סופ"ש ארוך בבורגס או בזקינתוס. מאה אלף ישראלים, שלושה מנדטים וקצת, יכולים לשנות את תוצאות הבחירות מקצה לקצה.

בלי קשר למיקומם על הספקטרום הפוליטי, הם יכולים להיות ההבדל בין כנסת עם או בלי מפלגה כהניסטית, כנסת שבה יש או אין לנתניהו רוב קואליציוני של 61 ח"כים, ממשלת אחדות ממורכזת או ממשלת ימין קיצוני. לוותר על האפשרות הזאת זה לוותר על הדמוקרטיה, לא בהרמת ידיים מיואשת אלא בהצמדת אקדח לרקה ולחיצה על ההדק. 

האמת היא שאם לא יהיו 70 אחוזי הצבעה בגוש דן בהחלט אפשר להתחיל לקפל מגוון רחב של בסטות. הבחירה שעומדת בפני הנוסעים לחו"ל היא להפסיד כמה מאות דולרים על ביטול חופשתם או להפסיד את המדינה. זו לא אמורה להיות בחירה מאוד קשה

יותר מכך: הימנעות מהצבעה היא בחירה אקטיבית לשתף פעולה עם הכוחות הפאשיסטים שמנסים – בהצלחה לא קטנה – לנטרל את הדמוקרטיה. המיאוס מהפוליטיקה – הייאוש בשמאל, האדישות במרכז, השנאה בימין – הוא פלטפורמה נאה לביטול הדמוקרטיה.

אנחנו כבר שם: הכנסת איבדה את מעמדה כרשות מחוקקת והוכפפה לממשלה, האיזונים והבלמים של שומרי הסף התאיידו לטובת מינויים פוליטים מושחתים, הרשות השופטת תחת מתקפה מאסיבית ובדרך לאובדן עצמאותה. כל מה שצריך זה עוד פוש אחד קטן והסיפור הדמוקרטי נגמר.

שלושה מנדטים שמעדיפים נופש אירופי ביום הבחירות הם הפוש הקטן הזה.

הדברים נכונים ודחופים אף יותר לאזרחי מדינת תל אביב. הממשלה הבאה תכריע לגבי איחוד תל אביב ובת ים, איחוד שישנה את אופיה הדמוגרפי של העיר ויהפוך אותה לימנית יותר וליברלית פחות. הממשלה הבאה תכריע גם לגבי פתיחת עסקים בשבת ותחבורה ציבורית בשבת. ויותר מכך, הממשלה הבאה תכריע אם פניה של ישראל לחירות ושוויון עבור נשים, להט"בים, יהודים יוצאי אתיופיה וערבים או להאצת האפליה הדכאנית והמדירה נגדם. תל אביבי שמעדיף לשהות בחו"ל במקום להשתתף בקרב על חייו ועתידו – מוטב שיישאר בחו"ל.

הבחירה שלא לבחור אינה לגיטימית. תל אביבי שמעדיף לשהות בחו"ל במקום להשתתף בקרב על חייו ועתידו – מוטב שיישאר בחו"ל

הבחירה שלא לבחור אינה לגיטימית. מי שבוחר בה בכל זאת לא רק מרים ידיים ויורק בפרצופה של הדמוקרטיה, אלא פוגע בנוסף בכל מה שהוא מאמין בו ומסייע לכל מה שהוא מתנגד לו. הנוסעים לחו"ל ביום הבחירות מצדיקים כל סנקציה שאפשר להטיל עליהם ומחזקים את הקולות הקוראים לחוק הצבעה חובה, אבל באמת מוטב שיישארו בחו"ל, כי אם הם כבר שותפים פעילים בהרס הדמוקרטיה אז לפחות שיכינו את השטח לגלי ההגירה מכאן שעוד יבואו.

איך אמר אביגדור ליברמן? אם לא יהיו 70 אחוזי הצבעה בגוש דן תהיה כאן מדינת הלכה. זו אולי נבואת זעם קצת מביכה ממי שמעולם לא עשה דבר למען החילוניות ועשוי להצטרף ללא מצמוץ לקואליציית חרדים-חרד"לים חרף הבטחותיו, אבל האמת היא שאם לא יהיו 70 אחוזי הצבעה בגוש דן בהחלט אפשר להתחיל לקפל מגוון רחב של בסטות. הבחירה שעומדת בפני הנוסעים לחו"ל היא להפסיד כמה מאות דולרים על ביטול חופשתם או להפסיד את המדינה. זו לא אמורה להיות בחירה מאוד קשה.