"עלינו רק לקרוא את המיתולוגיה, ללמוד את התבניות הקבועות שלה, לנתח את הווריאציות שלה, וכך להגיע להבנה של הכוחות העמוקים שעיצבו את גורלו של האדם". הציטוט הזה של החוקר האמריקני ג'וזף קמפבל נותן לנו תיאור מדויק למהו מיתוס. לכל עם יש כזה – גם ליהדות, קוראים לה התנ"ך – המיתוסים, סיפורי המיתולוגיה והפולקלור שנועד להסביר לאדם משהו על עצמו או על העולם. המיתוס של תיבת נוח, למשל, נועד כדי לעמת את האנושות עם האחריות לגורל של עצמה, ואפשר להבחין גם בדמיון למיתוס של עלילות גלגמש – ואלו לא המיתוסים היחידים שדומים אחד לשני.
>> המהפכה לא תשודר בטלוויזיה: 12 סרטי מרד שחוזרים למסך הגדול

דרקונים, למשל, הם יצוג מיתולוגי שקיים כמעט בכל מיתולוגיה, גם היהודית בצורה כזו או אחרת. כך גם מכשפות. כנראה שהמפורסמת בהן היא באבא יאגה מהמיתולוגיה הסלאבית – מכשפה זקנה שמרחפת על מה שנראה כלי מכתש ומנווטת עם עלי, ומתגוררת בבקתה שנחה על רגלי תרנגולות ענק. ואם הגעתם לכתבה הזו כי חשבתם שזה פריקוול שמספר איך ג'ון וויק זכה לכינוי "באבא יאגה", אז צר לי לאכזב אתכם. הפעם זהו סיפור על מכשפה שהיגרה לקנדה, כפי שמתרחש בעיבוד החדש למיתוס, "יאגה" של רשת הסטרימינג הקנדית "קרייב" (אל תזלזלו, הם אחראים כבר ללהיט "יריבות לוהטת").

הסדרה עוקבת אחר החוקר הפרטי צ'ארלי ראפ (כן, זה השם. נואה ריד מ"שיט'ס קריק"), אדם פלרטטן למדי שעובד עבור משפחה עשירה בעיירת חוף קטנה. כשהיורש הצעיר של המשפחה הנרי (הדסון ויליאמס, "יריבות לוהטת") נעדר, הוא מצטרף אל בלשית המשטרה קרסון כדי לפתור את התעלומה. בדרך לשם צצה לה גם מרצה במכללה המקומית, קתרין הרגרוב (קארי-אן רוס, "מטריקס"), שמתמחה בחקר עצמות. איפה המכשפה עם הבית המהלך, אתם שואלים? ובכן, גם אני – כי למרות שדי ברור מי המכשפה כבר מהרגע הראשון, שלושה פרקים פנימה זה כבר לגמרי נמתח קצת יותר מדי.

די מההתחלה אנחנו נתקלים בשורת אירועים שנותנת את התחושה שמשהו לא טבעי קורה בעיירה הקטנה הזו – תרנגולת בוערת שממוסמרת לדלת, חזיונות שונים, גופה מסורסת. אתם יודעים, שטויות רגילות של על טבעי שנותנים את התחושה שמשהו קורה מתחת לפני הקרקע. יכול להיות שהאיטיות הזו נובעת גם מהעובדה שמדובר בסדרה עם פרקים קצרים – כחצי שעה בלבד – בעידן שרוב הסדרות מרשות לעצמן לעבור את השעה. כך שבסטנדרטים של עידן הטלוויזיה הנוכחי אלו לא היו שלושה פרקים, אלא פרק וחצי שהתפצל לשלושה. זה לא בהכרח רע, כי זה אומר שיש סיכוי שעד סוף העונה נהנה מזה הרבה יותר – אבל בנתיים נראה שהם מבלים הרבה זמן בבניין העולם ובניית המיתוס.

במובן מסוים, ב"יאגה" יש משהו מהאווירה האפלה של "חניבעל" והחיבור בין דמויות מיתולוגיות לעבודות משטרה של "לוציפר", אבל ההשוואות האלו רק מחדדות מה עדיין חסר. באבא יאגה אינה רק מכשפה טורפת – בסיפורים שונים היא גם מעמידה גיבורים במבחן, מאתגרת ומסכנת אותם, ולעיתים אפילו מסייעת להם. להפוך אותה לסיפור על מכשפה שמענישה גברים שפגעו בנשים היא אמנם וריאציה עכשווית ומעניינת בפני עצמה, אבל מעלה שאלה – האם הסדרה תצליח לקשור את הנקמה הזו למורכבות הסיפורית של באבא יאגה, או שהיא סתם משתמשת בה כמנוע למותחן פשע? מוקדם להגיד, אך בשלושת הפרקים הראשונים הקשר הזה לא ניכר, והעלילה יותר קרובה לדרמת פשע מאשר סדרת פנטזיה.

אם תורידו את אלמנט המכשפה, אפשר לטעות לרגע ולחשוב שמדובר בדרמת פשע גנרית לחלוטין, אך נראה שעם הזמן היא גם לומדת להשתחרר טיפה יותר. אם אווירת המשטרה היא די גנרית, והנקמה בגברים פוגעניים גם לא מאוד מקורית (ממש הרגע גרסה מעולה של זה ב"זעם"), מה הופך את באבא יאגה לבאבא יאגה? מה מבדיל אותה משאר המכשפות? כלומר, מלבד הבקתה על רגלי התרנגולת, שגם אותה אפילו לא ראינו עדיין.

אני לא נגד "יאגה". לא סבלתי מהסדרה, ועוד מוקדם לקבוע אם היא תותיר חותם כמו "לוציפר" – אבל נכון לשלושת הפרקים הראשונים, עדיין לא ברור מה הופך אותה לאותה מכשפה מיתולוגית. האם נראה אותה אוכלת עצמות? טסה בעלי ומכתש בשמי קנדה? אני לא יודע. אבל אם בוחרים לדבר על מיתוס, ועוד על מיתוס די מפורסם, אולי לפני שמפרשים את הדמות כאישה חזקה ועצמאית, צריך להחליט למה המיתוס הזה מעניין אותנו. ואם נלך לשיטתו של קמפבל – מה הוא מלמד על טבע האדם? למה הוא בכלל נוצר? איזה כוחות עיצבו את גורל האדם? ואז – אז אפשר לתרגם את זה לעידן המודרני. כי באותה מידה זאת הייתה יכולה להיות כל מכשפה אחרת. או ג'ון וויק, למרות שלא נראה לי שהוא בקטע של סירוס.
"יאגה", עכשיו ב-HBO Max

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• מכשפה
• באבא יאגה