מסתבך והולך: מי יחליף את יאיר לפיד בהנהגת ההתנגדות?
מי שקרא את המאמר שכתב יאיר לפיד ל"הארץ" בסופ"ש יכול היה להסיק שראש האופוזיציה מבין היטב את הדחיפות שיש לפעול בה, אלא שאין שמץ של קורלציה בין הדברים החריפים שכתב ובין האופן הנרפה שבו הוא פועל. וכמו שלפיד עצמו כתב, אין לנו זמן. ההתנגדות צריכה הנהגה והיא צריכה אותה עכשיו
יאיר לפיד לא יכול עוד. הוא פשוט לא יכול. לא ברור אם הוא עדיין בכלל מעוניין. האיש שהיה עשוי מ-90 אחוז אמביציה להגיע למשרד ראש הממשלה נמוג מאז ליל הבחירות האחרון, איבד פוקוס, נכנס לסחרור, כאילו הכריז על נבצרות דה-פקטו. הנסיעה לפריז בסוף השבוע הראשון של המחאה, החלטתו שלא להגיע להפגנה אם לא יורשה לו לנאום במוצ"ש האחרון, ואמירתו המופרכת להדהים אתמול שהיה רוצה להקים קואליציה עם הליכוד וכי יש לצאת למשאל עם שבו יחליט הרוב אם לרמוס את זכויות המיעוט, מעידות כי הוא אינו מסוגל להנהיג את ההתנגדות לממשלה האנטי-ישראלית שקמה כדי לפרק את הדמוקרטיה, ואינו קרוב אפילו להבין מה דרוש לכך.
עדיין מוקדם לנתח מה קרה ליאיר לפיד בחודשים האחרונים. בשנים שקדמו לתבוסה האחרונה בבחירות, הוא הצליח לצמוח – בהדרגה והרבה עבודה קשה – לדמות שרבים ממתנגדיו משמאל ומימין אימצו כמנהיג דיפולטיבי שאפשר להתארגן סביבו. במהלך מערכות הבחירות הרבות של שלוש השנים האחרונות הוא גילה בגרות ותבונה פוליטית, ידע מתי לאפסן את האגו לטובת המחנה והצליח לחדול ממתקפותיו המטופשות על בני בריתו הטבעיים בשמאל. המנהיגות שגילה בדרך להקמת ממשלת הרוטציה שלו עם נפתלי בנט גרמה גם לגדולי מבקריו להביט בו בהערכה מחודשת. ואת כל הקרדיט הרב שצבר לאורך התקופה הזאת – הוא מחק בחודשיים.
בתל אביב שלפני בחירות נובמבר, גם מצביעי העבודה ומרצ נהרו אחרי לפיד ונטשו את הבייס הפוליטי שלהם כדי לעשות הכל למען ניצחונו. הוא עצמו ניהל קמפיין ממלכתי שגוי, לא טרח להדביק, לחבר ולהלחים יחדיו את מפלגות הקואליציה האפשרית שלו, לא פעל מאחורי הקלעים כדי לבצר את מנהיגותו בקרב שותפיו העתידיים והתברבר קשות בניווט מול נתניהו הנחוש וחסר המעצורים. ההפסד בבחירות על חודם של כמה אלפי קולות שהיתרגמו לפער של שמונה מנדטים – רשום באופן בלעדי על שמו. הוא הוודאי יודע זאת. ספק אם הוא מסוגל להתאושש מזה.
מי שקרא את המאמר המצוין שכתב לפיד ל"הארץ" יכול היה להסיק שראש האופוזיציה מבין היטב את הדחיפות ואת העוצמה שיש לפעול בהן, אבל אין שום קורלציה בין הדברים הקשים שכתב ובין האופן הנרפה שבו הוא פועל. וכמו שלפיד עצמו כתב, אין לנו זמן. ההתנגדות צריכה מנהיג והיא צריכה אותו עכשיו
התנהלותו של לפיד בחודשים האחרונים מוכיחה את מצביעי השמאל על טעותם. שנים הם הלכו אחרי ההבטחה הכוזבת של המרכז "להביא את קולות הימין", כשבינתיים הושתק ונדם קולו של השמאל. את המחיר על כך משלמת עכשיו תנועת ההתנגדות לממשלה האנטי-ישראלית החדשה ומהלכיה לריסוק הדמוקרטיה, שמוצאת עצמה ללא הנהגה פוליטית ברורה. כתוצאה מכך, כולנו מסתובבים בהיסטריה כמו תרנגולות כרותות ראש ומקרקרים בזעם על דגלים, מיקומי הפגנה, אופי ההפגנה, רשימות נואמים ושאר גרגרים וזרעונים. כך נראה עדר ללא רועה. מי שהיה אמור להוביל אותנו בחלילו פשוט שכח איך מנגנים. ואולי לא באמת ידע לנגן מעולם.
כך או כך, לא באמת משנה מה קרה ליאיר לפיד. מותר גם לו ללקק את הפצעים ומותר גם לו להתייאש ולאבד חשק. מי שקרא את המאמר המצוין שכתב לפיד ל"הארץ" בסופ"ש האחרון יכול היה להסיק שראש האופוזיציה מבין היטב את הדחיפות ואת העוצמה שיש לפעול בהן, אבל אין שום קורלציה בין הדברים הקשים שכתב ובין האופן הנרפה שבו הוא פועל. וכמו שלפיד עצמו כתב, אין לנו זמן. אין זמן להבין מה בדיוק קרה לאיש שנדמה היה לרגע כמנהיג. אין זמן להמתין שיתעשת ויוביל. ההתנגדות צריכה מנהיג והיא צריכה אותו עכשיו.
כולם יודעים עכשיו לומר שהפגנות ענק לא יספיקו. כולם יודעים שיידרשו, בקרוב מאוד, צעדים ראשונים וברורים של מרי אזרחי. אבל אין מבוגר אחראי שיראה את הדרך, יסחוף את ההמון ויסביר איך בעצם עושים את זה, מהו מרי אזרחי לגיטימי ובאיזה פעולות יכולים אזרחים מן השורה לנקוט. לפיד, במתינותו הממלכתית ובהתמרכזותו המתמדת, לא מסוגל אפילו להוציא את המילים "מרי אזרחי" מפיו. אחרי שנכשל כל הדרך לבחירות ואחרי שכשל בתגובותיו הראשוניות לממשלת הריסוק, ההססנות המאופקת שלו עשויה להכשיל גם את המחאה.
את ההתנגדות לא יכול להוביל מישהו שעדיין מפנטז על קואליציה עם יריב לוין ושלמה קרעי. את ההתנגדות לא יכול להוביל מישהו שנעדר במפגיע משתי הפגנות קריטיות בזמן כה קריטי. מי שיירש את מקומו יהיה מי שלא רק מבין שזו העת להסתער בשאגות "אחרי", אלא מוכן גם ממש לשאוג בעצמו ולא להסתפק בציוצי טוויטר והופעות מנומסות בתקשורת. את מקומו של לפיד חייבים לקחת מי שכן מסוגלים לכך. הם עשויים לצמוח מתוך המחאה, הם יכולים להיות פוליטיקאים שנדחקו מהזירה ומתחממים על הקווים לקראת חזרתם, יתכן אפילו שזה יהיה מי מהח"כים המעטים שנותרו בשמאל. זה לא יהיה יאיר לפיד.