כאב ראש יהודי: תפילה בהפרדה מגדרית בדיזנגוף זו רק ההתחלה

לפני כשנה, כשעברתי דירה בתוך השכונה בה אני גרה, בלב העיר, הבחנתי באחד הימים בשלט ברחוב מגורים צדדי. על השלט המעוצב נכתב באותיות תכלת גדולות "ראש יהודי: מרכז למודעות עצמית", ומתחתיו הזמנה לתושבים להיכנס בכל שעה ביום ו"לתפוס ראש".

הניסוח המשונה משך את תשומת ליבי מספיק כדי לתהות לגביו לרגע. המרכז נראה בדרך כלל מואר אבל ריק. מדי פעם, נערות צעירות בחצאית, נושאות תיקי גב גדולים שאופייניים לבנות שירות לאומי, נכנסו ויצאו מהדירה והחליפו איתי חיוך מנומס. כמה חודשים לאחר מכן, נתקלתי בוויכוח סוער בקבוצת תושבי השכונה בפייסבוק. מנהלת הגרעין של ראש יהודי פרסמה הזמנה לשיח תחת הכותרת "מקשיבים, מדברים ואוהבים", בנושא ההפיכה המשטרית, בהשתתפות לא אחר מאשר שמחה רוטמן.

בעוד הוויכוח נמשך ונמשך, מצאתי את עצמי מציצה בדף הפייסבוק הפרטי שלה ובו מצאתי שיתוף מעניין – פוסט המתנגד בחריפות להפגנות בקפלן, שמגדיר את המפגינים כ"זומבים שטופי מוח", מאשים אותם בחלוקת LSD בהפגנות ואפילו מבקר את הבחירות האופנתיות שלהם. "מקשיבים, מדברים ואוהבים? ככה?", שאלתי אותה. בתגובה, הציעה לי בחביבות להיפגש איתה לכוס קפה. הרי מלדבר באינטרנט לא ייצא שום דבר, היא הסבירה, רק ממפגש אנושי, אם אני אמיצה מספיק, הקניטה.

חככתי בדעתי אם ללכת על זה. בינתיים הקבוצה סערה. מצאתי את עצמי מנהלת דיון אחר דיון עם נשים שאינן בעלות עמדה רשמית ב"ראש יהודי", אבל אחרי ששאלתי ישירות התשובה היתה זהה – כן, עשיתי אצלם שבת, כן, הגעתי לשיעורים ותפילות. אז מה? אחרי שכבר שלוש מהן הזמינו אותי גם הן באדיבות לקפה, איבדתי את הסבלנות. מה הקטע של הקפה, שאלתי אחת מהן, אני כנראה ממש הטייפ שלכן.

חילופי הדברים עם הנשים, שתמיד שפעו אהבה וחיוביות למפגיע, עוררו את סקרנותי. בחיפושי באינטרנט אודות העמותה "ראש יהודי", עלה מיד שמו של מייסדה, אדם בשם ישראל זעירא, שהקדיש את חייו ל"התנחלות בלבבות". כלומר, מעבר מההתנחלויות לתל אביב כדי "להאיר את העיר", כפי שנכתב בפרסומים הקוראים לצעירים דתיים נוספים להצטרף אליו. "ראש יהודי", בדומה לגרעינים אחרים, מציע מלגת מחייה ל"שליחים" שהוא מכשיר לצורך הדתה. "אנחנו אוהבים הדתה, כל הציונות הדתית צריכה לעסוק בהדתה", אמר זעירא בחיוך באחד מהראיונות עימו. בראיון אחר הסביר באריכות איך מיתג את "ראש יהודי״ כך שתתאים לחיך התל אביבי החילוני מבלי לעורר התנגדות.

בעודי נכנסתי עמוק יותר ויותר למאורת הארנב המשיחית, החל חשבון הפייסבוק שלי להציע לי פרסומים מאת העמותה. ביניהם בלט פרסום חדש: סדרת הרצאות בנושא יהדות בעידן הפוסטמודרני בהנחיית יגאל לוינשטיין. אם השם מצלצל מוכר – כן, מדובר באותו רב שכינה את קהילת הלהט"ב "סוטים" ונודע בקריאותיו "להדביר את ההומוסקסואליות כמו שהדבירו מגיפות".

באותו דף פייסבוק שמנהלת העמותה, הופיע לצד הפלאייר הסולידי של הקורס, שעתיד להתקיים ברחוב צפת בלב תל אביב, סרטון בו בחורה דתיה צעירה מלינה על החלטתה של העיריה לאסור את התפילה בהפרדה מגדרית שמארגנת "ראש יהודי" בכיכר דיזינגוף השנה. "סליחה", היא סונטת בצופים, "איפה הליברליות התל אביבית שהבטיחו לי?".
* הכותבת בחרה בשם בדוי מחשש להתנכלויות. השם שמור במערכת