אין בעיה של יוקר מחיה בתל אביב. יש בעיה של שוד מאורגן בישראל
בכל פעם שבה תנסו לדבר על יוקר המחיה בעיר, תתייצב מולכם מקהלה של בוטים אנושיים שתדקלם את דף המסרים השגור מאז מחאת 2011, במטרה להשתיק את שיח המחאה. אפשר להסביר איך ומדוע הם עושים את זה. אבל צריך גם לשאול עד מתי נמשיך לשתוק
תל אביב יקרה לנו. היא יקרה גם לאנשים שמרוויחים 30 אלף שקל בחודש וגם למשקי בית עם הכנסה כפולה. היא יקרה יחסית למשכורת החציונית והממוצעת. היא יקרה בהשוואה לרוב הערים הגדולות בעולם. אבל כשתל אביב מדברת על יוקר המחיה כולם כועסים.
תל אביב היא בירת הפריווילגיה ואסור לה להתלונן. בכל פעם שבה תנסו לדבר על יוקר המחיה בעיר, תתייצב מולכם מקהלה של בוטים אנושיים שתדקלם לכם את דף המסרים השגור מאז מחאת 2011: אתם לא חייבים לגור ברוטשילד. תעברו לפריפריה. תחפשו עבודה בפריפריה. תחיו קצת על דמי אבטלה בפריפריה. שבו ברחוב עם כובע על הרצפה ובקשו כסף לאוכל מעוברים ושבים. אבל בפריפריה. ותאכלו רק מג'דרה. תפסיקו לשתות סושי באספרסו שלכם. מה אתם בכלל מתלוננים עם משכורת של חמש ספרות. אף אחד לא מכריח אתכם לגור פה.
השתקת השיח הציבורי על יוקר המחיה משרתת, מן הסתם, בדיוק את מי שאחראים לו. בהערכה גסה מדובר בכמה עשרות משפחות טייקונים שחולשות על מרבית ההון, על אמצעי הייצור שלו, על המשאבים הלאומיים, על הנדל"ן, על המזון ועל התקשורת שאמורה לדווח על כל אלה ולחבר את הנקודות. השתקת השיח התל אביבי על יוקר המחיה היא המפתח לשמירה על להבות נמוכות במישור הארצי, כי ממחאות קטנות בפריפריה קל לתקשורת להתעלם אבל כל אוהל ברחוב בתל אביב הוא מדיה איוונט.
>> שמח זה מה שבטוח: 16 מסעדות עם האפי האוור זול ושווה וטעים
>> המפלט האחרון: אלו הן השכונות הכי זולות בתל אביב
>> יש לי מינוס בלב: המקומות הכי טובים לדייטים דלי תקציב
התקשורת תמיד תאפשרו לשחרר קיטור של זעם ציבורי עם מחאת קוטג', מחאת פסטה ומחאת מילקי, מדי פעם אפילו תתקוף יבואן כזה או אחר או אפילו טייקון מזדמן, אבל הדיון באולפן תמיד יגיע בסופו של דבר לרוטשילד, ל"לכו למקום אחר", ל"למה אתם לא צרכנים נבונים". רגע, אולי זה בכלל אתם שאשמים ביוקר המחיה. תרגיעו דחוף ותפסיקו לזרוק כסף. אבל קודם פרסומות.
סתימת הפיות הזאת מטשטשת את העובדה שזאת לא רק תל אביב שיקרה לנו, זאת גם ואפילו בעיקר ישראל שיקרה לכולם. משבר הדיור ומשבר התחבורה מורגשים כנראה בתל אביב בעוצמות הגבוהות ביותר ומתלכדים למגה-משבר עירוני שמייצר תהודה רבה, אבל מדובר במשברים בקנה מידה ארצי שנובעים לא מעט מעשור פלוס של הזנחה בלתי נתפסת תחת שלטון נתניהו. יוקר המחיה הוא לא "משבר" כמו שהוא תוצר לוואי של מדיניות כלכלית מכוונת שאיפשרה למעטים ולמקורבים לשדוד את הציבור הרחב.
>> תרבות החינמים: איך לצרוך תרבות בעיר בלי להוציא כסף
>> 30 (בעצם 31) המנות הכי טובות בתל אביב מתחת ל-30 ש"ח
המחאה החברתית הגדולה בישראל פרצה כי לתל אביבים פריווילגים היה זמן לרדת בכל ערב לשדרה, לצעוק ששודדים את העם ולדרוש צדק חברתי לכולם. את האופן שבו הוכלה, הושתקה וחוסלה המחאה ההיא כבר מלמדים בבתי ספר לדיכוי מחאות. הקרטלים, הדואופולים והמונופולים נותרו על כנם. קשרי ההון-שלטון-עיתון התחזקו והתעצמו. הצדק החברתי הולך ומתרחק.
ועכשיו, מכונת הרעל של השיח הכלכלי-תקשורתי בישראל (שנשלטת ברובה בדיוק בידי האנשים שהמחאה החברתית פונה נגדם), היא כבר מכונה משומנת ומיומנת בחיסול וניטרול הנרטיב לפיו אנחנו לא נפגעים רודומליים ממשבר יוקר מחיה – אלא קורבנות של שוד מאורגן. אבל ככל שהפערים מתרחבים ומעמד הביניים ממשיך בקריסתו האיטית, מתברר שהשאלה אינה מדוע וכיצד מושתק השיח התל אביבי על יוקר המחיה. השאלה היא עד מתי נמשיך לשתוק.