מאז צמיחת תיאוריית האוטר בשנות החמישים של המאה שעברה, ביקורת הקולנוע נוטה להתמקד בבמאי כיוצר העיקרי שמכתיב את הסגנון והרוח של הסרט. אבל כשאנחנו מדברים על אנימציה, לפחות זו שנוצרת בעולם המערבי, נקודת ההתייחסות הראשונה היא כמעט תמיד האולפן שהפיק את הסרט – דיסני, פיקסאר או ארדמן הבריטי. כך גם במקרה של לייקה, אולפן עצמאי המתמחה באנימציית סטופ מושן (בובות), שמיצב את עצמו כשחקן מרכזי מאז פרץ עם "קורליין ודלת הקסמים" ב-2008. אחריו באו "פרנורמן", "הקופסונים", "קובו: אגדה של סמוראי", ו"מיסטר לינק". אף לא אחד מהם זכה להצלחה קופתית שמתקרבת להכנסות של האולפנים הגדולים, אבל רובם הותירו חותם בל יימחה על אמנות האנימציה. השמועות על סרט חדש של לייקה עוררו ריגושים בקרב החובבים הרציניים, וכשנחשף למבקרים בחו"ל, "יער פרא" זכה לסופרלטיבים אדירים.
>> החיפוש אחר ג'ים ג'רמוש הבא: פסטיבל מנהיים היידלברג 2026

הגעתי עם ציפיות גבוהות, ועדיין לא הייתי מוכנה לעושר ולעוצמה הוויזואלית של היצירה השאפתנית הזאת. גם ברגעים המעטים שבהם חשתי שהעלילה קצת מפוזרת, ושאפשר היה להוריד דמות או שתיים, הייתי מרותקת ליופיים המסעיר של הדימויים. בעצם לא רציתי לוותר על אף דמות, משום שכל אחת ואחת מהן מעוצבת לעילא. ובמערכה האחרונה, שכוללת קרב אפי עם המוני משתתפים, הכל מתלכד לשיא רגשי וחזותי עוצר נשימה.

הפתיחה מעוררת סקרנות מיידית: בטירה עתיקה, נער עצוב חומק מאימו, וקופץ אל מותו. רגע לפני כן הוא משחרר מחזהו גלגל שיניים, וכך חושף בפני האנשים המופתעים המתקבצים סביב גופתו שהוא רובוט דמוי אדם. בסצנה הבאה, אתר ההתרחשות האגדתי מתחלף, ואנחנו נוחתים בפורטלנד, אורגון – כלומר באמריקה של ימינו. פרו בת ה-13 (קולה של פייטון אליזבת לי) מתבקשת לשמור על אחיה התינוק מאק. למרות אזהרות הוריה שלא לצאת מהבית, הנערה המרדנית ממרה את פיהם ולוקחת את הפעוט לסיבוב אופניים. בדרך הם נתקלים בבן כיתתה קרטיס (ג'ייקוב טרמבליי, "חדר"), חננה ממושקף וביישן שנגרר אחריהם.

בסצנה שהורמה היישר מתוך "הציפורים" של היצ'קוק, להקת עורבים אימתנית מתאספת במגרש המשחקים, וחוטפת את מאק. פרו רודפת אחריהם, ומגיעה עם קרטיס ליער פרא מסתורי. כשהשניים נתקלים בתנים לובשי מדים ודוברי אנגלית, הם מבינים שאיכשהו הם חדרו לעולם מקביל, קסום ומסוכן. במהלך החיפושים אחר התינוק, דרכיהם נפרדות והם מתוודעים לשלל דמויות מוזרות, בהן האם האבלה מסצנת הפתיחה, שעכשיו מזוהה כמושלת האלמנה אלכסנדרה (קארי מאליגן).

"יער פרא" מבוסס על ספר מאויר מאת קולין מלוי וקרסון אליס מ-2011. התבנית העלילתית הבסיסית היא כשל ספרים קלאסיים דוגמת "הקוסם מארץ עוץ" ו"אליס בארץ הפלאות", וגם "קורליין" מאת ניל גיימן (2002). כולם מספרים על ילדות לא ממושמעות שמגיעות לעולמות מקבילים, מתעמתות עם מנהיגות בעלות כוח אדיר, ונדרשות לעמוד במבחני התבגרות שונים כדי לשוב לביתן. בדומה ל"קורליין", גם כאן היריבה המרכזית היא דמות אם המצטיירת בתחילה כידידותית, עד שכוונותיה הזדוניות נחשפות. חלק ניכר מהעוצמה הדרמטית של "יער פרא" נובע מהצער העמוק שמניע את האם השכולה. זה הופך אותה לאנטגוניסטית מורכבת ומרתקת. בנוסף, הסרט אינו מהסס להציג מוות אלים וטראגי של שתי דמויות אהובות – בחירה נועזת שמותירה את הצופים המומים.

לצד הגיבורה המגניבה, דווקא קרטיס החששן הוא הדמות שעוברת את מסע ההתבגרות המאתגר ביותר. בניסיונם להבין מי נגד מי, שני הילדים מוצאים עצמם בתווך בין המושלת הגולה לחבורת שודדים/מורדים. ויש גם פוליטיקאים נכלוליים. מיני חיות מדברות מציעות את עזרתן לילדים האבודים, בהן ינשוף זקן וחכם (ריצ'ארד אי. גרנט), חולדה זריזה (אקוופינה) ועיט אדירת ממדים (אנג'לה באסט) – אנימציית המעוף שלה לבדה דרשה ארבע שנות עבודה. בסך הכל נוצרו עבור הסרט 231 בובות (שלא לדבר על מספר המסכות המדמות הבעות פנים), ו-136 סטים פיזיים. השאר הושלם באמצעות אנימציה ממוחשבת (CGI). בינות לכותרות הסיום יש הצצה על תהליך העבודה המדוקדק, אז אל תמהרו לקום.

על הבימוי חתום טראביס נייט, שביים גם את "קובו" הנפלא. מוקדם יותר השנה יצא למסכים סרט נוסף בבימויו – "שליטי היקום" הגרוע שכשל בקופות. "יער פרא" בהחלט מתקן את הרושם. נראה שכישוריו וכישרונותיו של נייט, שהיה ראפר לפני שפנה לאנימציה, תואמים יותר את עולם הבובות. בצוות היוצרים בולט גם שמו של הצלם הוותיק והמוערך כיילב דשאנל ("הצוות המובחר", "לעוף כל הדרך הביתה"), שזה סרט הסטופ מושן הראשון שלו. נייט פנה אליו במטרה להביא ליצירה אנרגיה קינטית וספקטקל אפי, שלרוב שמורים לסרטי לייב אקשן. במהלך חמש שנים, שבהן לא עבד על אף סרט אחר, דשאנל הביא את הבנתו העמוקה בתאורה ובעומק שדה לסטים סטאטיים של בובות מיניאטוריות, ותרם תרומה מהותית לבריאת היקום המרהיב של הסרט. התוצאה היא אחד מסרטי האנימציה היפים ביותר שראיתי מעודי.
4.5 כוכבים
Wildwood בימוי: טראביס נייט. קולות: קארי מאליגן, מהרשלה עלי, אקוופינה, אנג'לה באסט. ארה"ב 2026, 132 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• אנימציה
• בובות